קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נסיעה באדום - עצירה בתוך הצומת: 1. התובע נהג במכוניתו לכיוון צומת היציאה מיבנה לכיוון בית עובד ובהגיעו לצומת, נסע בטעות כמטר או שניים למרות האור האדום ברמזור, אך נעצר מייד בשל הטעות ולפתע פתאום הגיח רכב, שהיה נהוג בידי הנתבע ופגע בעוצמה בחלקו האחורי של רכב התובע. מאחר והתובע סבור, שהאחריות לתאונה ולפגיעה ברכבו רובצת על הנתבע, הגיש הוא תביעה זו לחייב את הנתבע ואת המבטחת שלו (להלן:"הראל") לשלם לו את נזקיו בסך של 5,531 ₪, הכולל בחובו: עלות תיקון הרכב בסך של 4,531 ₪, שכ"ט שמאי בסך של 450 ₪, טרחה ועגמת נפש בסך של 500 ₪. 2. הנתבעים הגישו כתב התגנה בו סבורים הם שיש לדחות את תביעת התובע נגדם ולהצדקת סברה זו, טוענים הם, בין היתר, הטענות הבאות: א. הנתבע נסע אחרי רכבו של התובע ותוך כדי נסיעה, הבחין הנתבע שרכב התובע מתחיל כניסתו לצומת למופע אור ירוק אך לאחר שנכנס לצומת התחלף האור לאדום ובמקום לפנות הצומת, בלם הוא את רכבו בפתאומיות וכתוצאה מכך, בלם גם הנתבע את רכבו. לפתע, הגיח מאחורי רכב הנתבע רכב אחר שהיה נהוג בידי מר לאוניד מקרובסקי (להלן: "לאוניד") אשר פגע בחלק האחורי של רכב הנתבע וכתוצאה מכך נהדף רכבו של הנתבע לעבר רכב התובע וכך נגרמו נזקים הן לרכבו של הנתבע והן לרכבו של התובע. ב. א) הנתבע מדגיש, כי בטרם נפגע רכבו על ידי רכבו של לאוניד, לא פגע ברכב התובע אלא נהדף לעברו כתוצאה מפגיעת רכבו של לאוניד. ב) מאחר והנתבעים סבורים, שהאחריות לתאונה רובצת על לאוניד ולא על הנתבע, החליטו הנתבעים לשלוח הודעה לצד ג' הן ל-לאוניד והן למבטחת שלו (להלן: "הפניקס"). ג. שני כתבי הגנה הגישו צד ג': כתב הגנה אחד שלא אומר מאומה ולא מביא גרסה כלשהי לגרם התאונה אלא הוגש על מנת "לעמוד בזמנים" ואין בחוק או בתקנות הרלוונטיות אפשרות להגיש כך סתם כתב הגנה ללא כל גרסה ולו רק כדי לעמוד בזמנים. כתב הגנה השני, שהוא למעשה כתב הגנה מתוקן - גם הוא לא מביא גרסה, יען כי לטענת הפניקס, לא עלה בידה ליצור קשר עם לאוניד ולקבל פירוט על נסיבות התאונה ולכן, גם ביקשה, לדחות התביעה נגדה בשל אי שיתוף פעולה מצד לאוניד. 3. לאחר שבחנתי את כתבי הטענות, המסמכים שצורפו לכתבי הטענות ואת עדויות המעורבים בתאונה ולאחר ששקלתי את כל חומר הראיות, אני מחליט כדלקמן: א. מעיון בכתבי ההגנה שהגישו צד ג' עולה, שכתבי הגנה אלה הוגשו מבלי שתובא גרסה כלשהי על האופן בו קרתה התאונה. מעניין לציין, שלמרות שהפניקס לא ידעה פרטים על נסיבות התאונה לאור העובדה שפרטים כאלה לא נמסרו לה על ידי מר לאוניד - המעורב עצמו, בכל זאת הכחישה אחריות לאירוע ולמרות זאת ידעה לקבוע, שהתאונה אירעה באחריותו המלאה של הנתבע. (ראה סעיף 6 לכתב ההגנה המתוקן) עוד יש לציין, שלמרות שמחד גיסא טוענת הפניקס, שלא עלה בידה לאתר את לאוניד ולקבל ממנו פרטים ולמרות שהוא לא שיתף עמה פעולה - בכל זאת ידעה הפניקס פרטים בדבר עצירתו הפתאומית של רכב התובע ועוד ידעה לציין, שהנתבע פגע בעוצמה בחלק האחורי של רכב התובע ורק לאחר מכן, משלא הספיק לאוניד לבלום - פגע ברכבו של הנתבע. השאלה הנשאלת היא: כיצד זה בכל זאת ידעה הפניקס הפרטים - כפי שציינה בכתב ההגנה המתוקן? ב. בכתב התביעה מביא התובע גרסה חד משמעית באומרו, שרכב הנתבע פגע בעוצמה בחלק האחורי של רכבו וכלל אינו מזכיר שהייתה תאונה נוספת בין רכבו של לאוניד ובין רכב הנתבע. בעדותו בבית המשפט מרחיב התובע ואומר: "...ובלמתי מיד ואז נכנסו בי מאחור, ממש מכה חזקה מאד..." עוד מוסיף התובע בעדותו בבית המשפט ואומר, שבמקום פגש את הנתבע שפגע בו מאחור והנתבע טען שמישהו אחר נכנס בו גם מאחור. (ראה עדות התובע בעמ' 1 לפ',ש' 12- 14 - לעומת האמור בסעיף 3 לכתב התביעה). התובע החליף פרטים רק עם הנתבע ולא עם לאוניד. התובע לא זכר כמה מכות קיבל וטען שקיבל מכה אחת וזהו ולאחר מכן הסתחרר. (עמ' 1 לפ',ש' 14- 19) ג. הנתבע העיד בבית המשפט, שנסע אחרי רכב התובע ולאחר שרכב התובע עצר בפתאומיות - הצליח גם הוא לבלום בלימת חירום ואז הרגיש מכה מאחור. הנתבע מאשר, שהוא הצליח לבלום ותוך כדי עצירה קיבל המכה מאחור. (ראה דברי הנתבע בעמ' 2 לפ',ש' 7- 10) לטענת הנתבע, הוא אכן לא היה בעצירה, אך לא פגע ברכב שלפניו בטרם נפגע רכבו מאחור, אלא קיבל את האנרגיה כתוצאה מהמכה והרכב המשיך לנסוע ונהדף לעבר רכב התובע. 4. שקלתי את עדויות המעורבים בתאונה ולאחר שקילת עדויות אלו לעומקן, החלטתי שלא לקבל עדותו של הנתבע שהוא פגע ברכב התובע רק משום שנהדף, אלא מהעובדות ומהנסיבות שהובאו בפני עולה המסקנה, שהנתבע פגע ברכב התובע עוד קודם לפגיעת לאוניד בחלק האחורי של רכבו - ומסקנה זו נובעת מהנימוקים הבאים: א. א) בכתב ההגנה שהגיש הנתבע, לא ציין הנתבע את העובדה, שעל אף ניסיונו לבלום בלימת חירום לא עלה הדבר בידו, אלא הנתבע מציין שרכב התובע בלם בפתאומיות ועל כן בלם גם הוא ולפתע הגיח רכבו של לאוניד ופגע ברכבו מאחור והדף רכבו לעבר רכב התובע. מעדותו של הנתבע עולה תיאוריה של עצירה בשלבים, אי עצירה של ממש אלא רכב הנתבע המשיך בנסיעה - למרות ניסיון בלימת החירום- ותוך כדי התקדמות נפגע רכבו ונהדף לעבר רכב התובע. התרשמתי מטענות הנתבע, שבשל עצירתו הפתאומית של התובע ניסה אף הוא לבלום, ברם בשל אי שמירת מרחק מרכב התובע לא הצליח לבלום וכך פגע בחלק האחורי של רכב התובע. ב) זאת ועוד, התובע מציין בכתב התביעה בצורה חד משמעית שעם עצירתו הפתאומית, פגע רכב הנתבע בעוצמה ברכבו. עדות זו, על פגיעת רכב הנתבע בעוצמה מקבלת תימוכין בצורת הפגיעה בחלק האחורי של רכב התובע ובחלק הקדמי של רכב הנתבע. ב. א) אני מקבל את טענתו של הנתבע, שאכן רכבו נפגע בחלק האחורי מרכבו של לאוניד, שכן לאוניד מודה, שהוא אכן פגע בחלק האחורי של רכב הנתבע וכתוצאה מכך, אני קובע, שאין להוציא מכלל אפשרות שרכב הנתבע נהדף לעבר רכב התובע, אך הוא נהדף כתוצאה מאי שמירת מרחק ולאחר שהייתה כבר פגיעה קודם לכן ברכב התובע. מחובתו של הנתבע הייתה לנהוג בזהירות בהיותו מאחורי רכב התובע ובין היתר להאט ולעצור בכל עת ולמנוע תאונה בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב ובתנאי הדרך. תנאי יסודי ליכולת הנוהג ברכב לעשות זאת, הוא על ידי שמירת מרחק מתאים מהרכב שלפניו, שכן כך מורה לנו תק' 49 לתק' התעבורה, התשכ"א-1961. ב) עדותו של לאוניד בשאלה האם הנתבע פגע ברכב התובע בטרם הוא פגע ברכב הנתבע אינ עקבית והיא משתנה משאלה לשאלה. לאוניד לא ראה מה אירע בין רכבו של התובע ובין רכב הנתבע, אלא ראה את רכב הנתבע עוצר והוא עצמו לא הספיק לעצור ופגע ברכב הנתבע. (ראה בעמ' 3 לפ',ש' 19- 21) רק לאחר שהעיד כך, השיב לאוניד לשאלות שנשאל, שכן ראה את הנתבע פוגע קודם לכן ברכב התובע - אם כי לשאלות בית המשפט, חזר לאוניד לגרסה הראשונה והשיב שהוא לא יכול להגיד מה בדיוק היה שם. (עמ' 4 לפ', ש' 16- 24 וש', 27- 31) 5. א. לאור העובדות והנימוקים שפורטו לעיל, אני קובע שאין מקום להפריד בין הנזק שנגרם לרכב התובע מהפגיעה הישירה של הנתבע ומהדיפת רכב הנתבע כתוצאה מפגיעת הרכב של לאוניד ברכב הנתבע. לאור תאונת השרשרת, אני קובע כי הפגיעה של לאוניד ברכב הנתבע, הגדיל את הנזק שאירע לרכב התובע מהפגיעה הישירה של הנתבע ולכן במקרה זה, לא ניתן לקבוע מי הוא המזיק אשר גרם לנזק גבוה יותר ובמקרה כזה, אני מחליט שיש לחלק האחריות בין הנתבע ובין לאוניד באופן כזה שיש לייחס לכ"א מהם אחריות בשיעור של 50% מהנזק ברכבו של התובע. ב. באשר לסכום הנתבע על ידי התובע: התובע הגיש תביעתו על סכום נזק של 5,531 ₪, הכולל: עלות תיקון הרכב בסך של 4,531 ₪, שכ"ט שמאי בסך של 450 ₪, טרחה ועוגמת נפש בסך של 500 ₪, אך התובע לא הוכיח הסכומים הנתבעים הנ"ל. בעניין גובה הנזק הנתבע על ידי התובע, מקבל אנוכי שתי הטענות שהעלו הנתבעים בעניין זה: הטענה הראשונה היא, שהתובע תבע סכום נזק בסך של 4,531 ₪, בעוד שמחוות הדעת של השמאי עולה שגובה הנזק מגיע לכדי 2,900 ₪ בתוספת מע"מ של 478.50 ובסה"כ 3,378 ₪ . התובע לא הוכיח וגם לא נתן הסבר כלשהו להבדלי הסכומים - בין הסכום שנתבע ובין סכום נזק שקבע השמאי. הטענה השנייה היא, שהתובע לא הוכיח שתיקן את הרכב וגם טענה זו מקובלת עלי. האירוע אירע ביום 24.4.09 והתובע לא צרף לכתב התביעה וגם לא הציג לבית המשפט חשבונית ו/או קבלה שאכן הרכב תוקן בפועל ולכן, אין מקום להעניק לתובע את סכום המע"מ. ג. לעומת זאת, תבע התובע שכ"ט שמאי בסך של 450 ₪ בעוד שמחשבונית השמאי עולה, שהתובע שילם שכ"ט בסך של 590 ₪ ולכן יש לקבוע לתובע סכום זה. התובע לא הוכיח את פריט הטרחה ועגמת נפש בסכום של 500 ₪ ואני דוחה התביעה בגין פריט זה. ד. העולה מהאמור לעיל הוא, שהתובע הוכיח נזקיו בסך של 3,490 ₪ בלבד (2,900 ₪ ועוד שכ"ט שמאי בסך של 590 ₪) 6. לאחר שקבעתי את גובה הנזק שנגרם לתובע ולאור העובדה, שהתביעה עצמה הוגשה רק נגד הנתבעים ואילו הנתבעים שלחו הודעה צד ג' ללאוניד ולפניקס, אני מחליט כדלקמן: א. א) אני מחייב את הנתבעים אמיל דרורי ו-הראל חב' לביטוח בע"מ, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובע את סכום הנזק בסך של 3,490 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה- 15.3.11- ועד התשלום בפועל. ב) כמו כן, אני מחייב את הנתבעים הנ"ל, באופן סולידרי, לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ב. א) לאור הקביעות הנ"ל, אני מחייב את צד ג': מקרובסקי לאוניד ו-הפניקס חב' לביטוח בע"מ, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפדר, לשפות את הנתבעים אמיל דרורי ו- הראל חב' לביטוח בע"ח, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד, בסך של 1,745 ₪ (50% מגובה הנזק בו חויבו הנתבעים) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 15.3.11- ועד התשלום בפועל. ב) כמו כן, אני מחייב את צד ג' הנ"ל, באופן סולידרי, לשפות את הנתבעים הנ"ל במחצית הוצאות המשפט בסך של 250 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.משפט תעבורהצומת