קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב תשלום גמלאות - הלנת שכר: 1. רקע כללי התובעת היא גימלאית של עירית לוד. עניינה של התביעה הוא אי תשלום גימלאות החדשים 7/03, 10/03/, 11/03 ו- 12/03 והעיכוב בתשלום גימלאות החדשים 4/03 עד 6/03 ו- 9/03, כמפורט בנספח לכתב התביעה. בכתב ההגנה נטען כי שולמו לתובעת הגימלאות כדלקמן: בגין חודש 7/03 - ביום 10.2.04; בגין חודש 10/03 - ביום 19.4.04; בגין חודש 11/03 - ביום 7.2.04 ומחצית גימלת חודש 12/03 - ביום 10.5.04. על אף העיכובים בתשלום בשל מצוקה כלכלית קשה ואמיתית של העיריה, אין מקום, לטענתה לפסיקת פיצויי הלנה, מן הטעמים שהוטלו עיקולים על חשבונותיה, הואיל ותקציבים שהובטחו לעיריה ממשרד הפנים לא העברו ובשל קשיים בגביית ארנונה. חובות העיריה לרשויות המס, לספקיה ולכספי תגמולים לעובדיה מגיעים לעשרות מיליוני שקלים. בעקבות כך הפסיקו הבנקים להעניק לעיריה אשראי. עוד נטען כי מדובר בכספי ציבור, לכן חיוב בפיצויי הלנה כמוהו כענישת תושבי העיר לוד. בדיון במעמד התובעת ובהעדר נציג העיריה ביום 17.5.04, טענה התובעת כי ידוע לה על מצוקה כלכלית של העיריה, יחד עם זאת עמדה על פסיקת פיצויי הלנה כחוק. הדיון נדחה לבקשת ב"כ הנתבעת לשמיעת עדות נציג העיריה. בהודעות התובעת לבית הדין בכתב נאמר כי מקובל עליה להסתפק בפיצוי מופחת בהתאם לפסיקת בית הדין בהתאם לאסמכתאות אשר הוגשו לתיק, וכי בכוונתה להעדר מהדיון הנוסף שנקבע בתביעתה עקב נכותה. עד הנתבעת, גזבר העיריה ציון הדר, סקר בעדותו את מצבה של העיריה אשר הגיע לסחרור, כטענתו, מחודש 3/03 כתוצאה מהחלטתו של אחד הבנקים לפרוע הלוואותיו לעיריה. כספים שנועדו לתשלום שכר בשיעור 20 מיליון ₪ נמשכו מחשבונותיה. הוטלו עיקולים על חשבונות העיריה לבקשות ועד עובדיה וספקיה. טרם אושרה תכנית הבראה נוכח הבעייתיות במו"מ עם ועד העובדים, רק לאחר מכן ניתן יהיה להזרים לעיריה כספים ממשרדי הממשלה. אשר ליתרת גימלתה של התובעת בגין חודש 12/03 - נאמר כי הוגשה בקשה לשר הפנים בענין הרחבת הקטגוריה להוצאות דחופות. 2. המצב המשפטי סעיף 16(ב) לחוק הגנת השכר קובע: "קצבה חודשית תשולם עם תום החודש שבעדו היא משתלמת ואם היא משתלמת בעד תקופה אחרת - עם תום אותה תקופה"; ובס"ק (ג) לחוק נאמר: "לקצבה מולנת יווסף פיצוי הלנת קצבה והוא יחושב בדרך שמחשבים פיצוי הלנת שכר לפי סעיף 17, בשינויים המחוייבים". סעיף 18 לחוק האמור קבע תנאים להפחתת שיעור פיצויי ההלנה על פי שיקול דעת בית הדין, ונאמר בו: "בית דין אזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה... וכו'". העילה הרלבנטית לענייננו היא נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה, ולכן יש לקבוע מהי הסיבה לאי תשלום הקצבה, והאם במסגרת שיקול הדעת של בית-הדין יש מקום להפחתת פיצויי ההלנה. כיום מכירים בתי הדין בקיומן של נסיבות בהן מצב כלכלי קשה מהווה נסיבה שלמעביד אין שליטה עליה, המצדיקה הפחתת פיצויי הלנה. שיקול דעתו של בית המשפט הורחב בפסיקה לבחינת מכלול השיקולים להטלתם, לאור תכליתם של פיצויי ההלנה להרתיע מעבידים מלהלין שכר עובדים מצד אחד, והסנקציה החריפה, מעין עונשית, מהצד האחר (ע"ע 300215/98 דומוס תעשיית רהיטים בע"מ - מירב בן הלל, עבודה ארצי לג"ג, 23). במקרה של מצב כלכלי קשה זמני, ובלתי צפוי, בו המעסיק לא התעלם ממנו, ושילם שכר העובדים לשיעורים כאשר הקשיים הכספיים התעוררו לקראת סיום יחסי העבודה בין הצדדים ולכן פוטרה העובדת, נפסק כי הדבר מהווה נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליו. עם זאת נקבע כי על בית הדין להפעיל שיקול דעתו בצורה מדודה, לבחון את תום ליבו של המעסיק והעובד, הנסיבות האובייקטיביות ותכלית החוק. (ע"ע 300028/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים - ג'וליה מיימון, עבודה ארצי, ל"ג, 36). 3. הכרעה אין מחלקת בעובדות לפיהן גימלאות התובעת נשוא כתב התביעה עוכבו, מועדי התשלום מוסכמים, אין מחלקת בזכאותה של התובעת למחצית הגימלה לחודש 12/03, ושיעורה. השאלה הטעונה הכרעה היא זכאותה לפיצויי הלנת שכר, ובאיזה שיעור. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ניתן להתרשם כי מצבה הכלכלי של העיריה נבע בחלקו מגורמים חיצוניים לגביהם לא היתה לה שליטה בהיותה גוף מתוקצב שלא קיבל כספים ממשרד הפנים כל עוד לא גובשה תוכנית הבראה, דבר שהתעכב כתוצאה ממאבקים בין העיריה לבין ועד העובדים, כעדות גזבר העיריה אשר לא נסתרה. מנגד, ניתן לקבוע כי העיריה עצמה תרמה למצב האמור בהתנהלותה משלא נערכה מבעוד מועד למצבה הכלכלי שלא יכול היה להיות בבחינת הפתעה בלתי צפויה. מכתב ההגנה עולה כי קודם למצב ה"סחרור" עליו העיד גזבר העיריה אשר החל לטענתו ב- 3/03 היתה העיריה שרויה בחובות כספיים צבורים בסכומים גבוהים עוד בשנת 02'. גזבר העיריה לא התייחס בעדותו לנסיונות התייעלות כלשהם מטעם העיריה. ערה אני לצורך להתחשב באינטרס הציבורי בכל הנוגע לתוצאת הטלתם של פיצויי הלנה, לחשש לפגיעה ברשות המקומית שנקלעה לקשיים עקב כך ונדרשת להמשיך בתפקודה התקין בנסיבות בהן מרבית תושביה משתייכים למעמד סוציו-אקונומי נמוך הדורש מתן שירותים סוציאליים לעומת קבלת הכנסות נמוכות מארנונה בשל פטורים והנחות ובגין העדר יכולת גביה, כנטען בכתב ההגנה. מנגד אין להתעלם מהשפעתן של הלנות חוזרות ונשנות בתשלום הגימלאות על התובעת, בהיותה אשה הסובלת מנכות של 75%. בפסה"ד שניתן ע"י כב' השופטת הראשית ו. וירט ליבנה (בתוארה דאז) בתביעת יו"ר ארגון עובדי עירית לוד כנגד הנתבעת הביע בית הדין את עמדתו בסוגיה זו כדבריו: "רשויות השלטון בנוסף על היותן מעסיק לכל דבר חייבות בנאמנות לציבור ועליהן לשמש דוגמא ומופת. איך זה נלין על מעסיק הבוחר להתמודד עם המצב הכלכלי הקשה, הפוגע כמעט בכל אחד ואחד במשק בימינו, על ידי המנעות מתשלום משכורות שעה שהמדינה ורשויותיה עושות כן. מכאן, שבד בבד עם הרצון שלא לפגוע בתפקודה של הנתבעת עלינו להתחשב בצורך בהרתעת מעסיקים בכלל ורשויות השלטון בפרט פן ילינו את שכר עובדיהן" (עב 02916/04 מיום 25.3.04). מן הכלל אל הפרט. אכן, הטלת פיצויי הלנה מלאים על רשות מקומית, שהינה גוף מתוקצב, עלולה להוות מעמסה כלכלית כבדה, ואולם האינטרס הציבורי המורה על הפחתתם נוכח התוצאות הקשות, משמעותו מנקודת מבטו של העובד, קל וחומר הגימלאי, שהינו חלק מאותו ציבור, כי הוא זכאי להתפרנס בכבוד ולקבל קיצבתו במועד. מדובר במי שעבד במשך שנים, ובשונה מעובד אינו יכול לממש זכויותיו על פי חוק באמצעי של שביתה לאחר פרישתו לקצבה. בהתחשב בעקרון המידתיות בהפעלת שיקול הדעת על פי ההתאמה בין האמצעי לבין המטרה ובין הפגיעה לבין השגת התכלית, יש מקום, לדעתי, להפחית את פיצויי ההלנה בגין הגימלאות שתשלומן עוכב עד לשיעור 30% מהפיצוי הקבוע בחוק. שונה הדין באשר למחצית הגימלה בגין חודש 12/03 אשר טרם שולמה עד כה חרף החלטתי בדיון מיום 17.5.04. בשים לב למשך הלנתה יופחת שיעור פיצויי הלנה בגינה עד ל- 60% מהשיעור הקבוע בחוק. 4. סוף דבר לאור כל האמור אני קובעת כי הנתבעת, עירית לוד, תשלם לתובעת כדלקמן: (א) יתרת הגימלה לחודש 12/03 - סך - -.1,448 ₪ בצירוף פיצויי הלנת שכר בשיעור 60% מהפיצוי הקבוע בחוק, מיום 1.1.04 עד מועד התשלום המלא תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין. (ב) פיצויי הלנת שכר בגין עיכוב בתשלום גימלאות החודשים: 4/03; 5/03; 6/03; 7/03; 9/03; 10/03 ו- 11/03 בשיעור 30% מהקבוע בחוק, מהמועד הקבוע לתשלומן על פי דין עד למועד תשלומן בפועל. (ג) הנתבעת תישא בהוצאות משפט בסך -.500 ₪. ניתן לבקש רשות ערעור מנשיא בית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מקבלת פסק-הדין. הלנת שכר