בית המשפט פסק כי האיזון הראוי בנסיבות מצדיק אם כן העתרות לבקשת החייב לפשיטת רגל מחד ומאידך מחייב את העלאת שיעור התשלום החודשי. ##להלן פסק דין בנושא העלאת התשלום החודשי בהכרזה על פשיטת רגל:## ביום 28.10.08, ניתן צו לכינוס נכסי החייב, על פי בקשתו, בגין חובות מוצהרים בסך 950,000₪ ל- 30 נושים, ונפסק לו תשלום חודשי של 500 ₪ מיום 01.12.08. החייב הצהיר כי נפתחו נגדו 27 תיקי הוצל"פ, ותיקיו אוחדו. תיק האיחוד של החייב פוזר ביום 19.11.06, ולאחר שהחייב לא שילם תשלומים ולא התייצב לחקירת יכולת. כנגד החייב הוגשו 16 תביעות חוב, על סך כולל של 543,923₪. מתוכם נדרש סך של 84,049 ₪ חובות בדין קדימה, למוסד לביטוח לאומי ולמע"מ. בימים 11.05.09 ו-18.05.09 התקיימו אסיפות נושים בעניינו של החייב, החייב הופיע בעצמו אולם לא נרשמה נוכחות של מי מנושיו. ביום 02.06.09 מונה עו"ד ירון רג'און כמנהל מיוחד לנכסי החייב. לגרסת החייב, חובותיו נבעו כתוצאה מכשלון עסקי, וכן כתוצאה מרמאות של שותפו לעסק; החייב הצהיר כי בשנת 05, הוא פתח עסק לשיפוצים וחומרי בניין בשותפות עם אדם בשם מאיר שבח (להלן: "שבח"), כאשר לכאורה דובר על עסקה שביצע החייב לרכישת ציוד ומוניטין של עסק קיים ובעל מונטין של שבח. במסגרת ההסכמות ביניהם התחייב החייב לקנות משבח ציוד בסך של 643,550 ₪ כולל מע"מ, בתמורה לביצוע עבודות השיפוץ על ידי שבח. החייב הצהיר כי מסר לשבח שקים דחויים על הסכום הנ"ל, וכן שק על סך 93,500 ₪ אשר יועד למע"מ, כשלטענתו פקיד מע"מ אשר אישר את העסקה ביניהם, גם אישר בפניו כי השקים שמסר הופקדו למע"מ [אולם לא אישר את פדייתם]. לטענת החייב, שבח הפר את ההסכם ביניהם, והעביר את השקים שהיו אמורים להיות משולמים למע"מ, הלאה לצדדים שלישיים, כמו כן בחקירתו טען החייב כי שבח רימה אותו בדיווחים כפולים על הוצאות, ומסר לו רק חלק מהחשבוניות אותן הנפיק. בנוסף אישר החייב כי במסגרת ההסכם מסר החייב לשבח שקים על החלק, לצורך קניית ציוד וחמרי בניה. לאחר כחודש ממועד העסקה עם שבח, ולאחר בירורים שערך החייב, הוא שמע כי שבח הינו נוכל, ומצוי בקשיים כלכליים. החייב הצהיר כי הפסיד כספים רבים כתוצאה מהעסקה האמורה, בין השאר כתוצאה משימושו של שבח בשקים על החלק, ומכאן החלה הסתבכותו הכלכלית. בנוסף, טען החייב, כי במסגרת התקופה בה פעל לביטול העסקה עם שבח, סבר כי האחרון יחזיר לו את כספו [וכי היה מודע למעשה רק להסתבכות עם מע"מ בשלב זה], ולכן התחייב בעסקה נוספת, להכנס בשותפות למכון כושר, לאחר שבחן היטב את פעילותו במשך כחודש וחצי, ותוך שרכש ציוד ספורט בכ-200 אש"ח, אותו נאלץ למכור מאוחר יותר במחירי הפסד, לבעל המכון עימו התקשר בהסכם לשכירות העסק יהודה ראובן (להלן: "ראובן"). החייב הצהיר כי אינו עובד משנת 05', זאת מכייון שיש לו פלטינות בשני המרפקים. הכנ"ר בחוות דעתו התנגד לבקשת החייב, לטענתו, החייב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הסתבך בחובות בתום לב, וכתוצאה מכישלון עסקי. לטענת הכנ"ר, התנהלות החייב, לפיה לאחר כשלון העסק הראשון, והתחייבותו על סכום של כ-643 אש"ח לשבח, וטרם יציאה מן התסבוכת אליה נקלע, התחייב החייב בסכום נוסף של 200 אש"ח לעסקת חדר הכושר, אינה בגדר תום לב. כאשר בחקירת החייב עלה כי ראובן, היה אותו אדם שהכיר לו את שבח. בנוסף הכנ"ר הפנה גם למסקנות המנהל המיוחד לפיהן קיימות מספר תהיות הקשורות במועדי הנפקת חשבונית הזיכוי על ידי שבח לחייב [אותה הגיש החייב למע"מ], ביחס למועד בו גילה החייב כי שבח לכאורה רימה אותו, והמלמדות לטענת המנהל המיוחד, על אחד מן השניים- נסיון של החייב, לקבל זיכוי שאינו מגיע לו במע"מ, או לחילופין ניהול שני עסקים במקביל [שיפוצים וחדר כושר], כאשר צוין כי רק בחודש 08.05 דווחו הכנסות לראשונה. כמו כן טען המנהל המיוחד, כי לאחר סגירת העסק, החייב לא דיווח על פעילותו לרשויות וטען כי עבד בשיפוצים עם חברים, למרות שנשאר רשום כעצמאי. בתגובת החייב מיום 13.10.09, הבהיר החייב כי אמנם לאחר כחודש מההתקשרות עם שבח החלו להסתבר לו אט אט בעיות בנוגע להתנהלותו של שבח, אולם העסק המשיך לעבוד בצורה טובה כשלושה חודשים, מפתיחתו, כאשר שבח ניסה להסתיר את פעולותיו מפני החייב, והחייב מצדו סמך עליו בהתבסס על ניסיונו הרב. מכל מקום, על הרמאות בגובה ההוצאות ופיזור השקים לצדדי ג' גילה החייב לטענותו רק לאחר כשלושה חודשיים. באשר לתיק האיחוד החייב טען החייב כי הוא לא עמד בתשלומיו, מכיוון שלא עבד. כמו כן טען כי לא התייצב לחקירת היכולת מאחר ולא קיבל זימון אליה. בעניין החייב התקיים דיון ביום 07.12.09, במסגרתו הוריתי לצדדים לערוך השלמות. בתגובת ב"כ הכנ"ר מיום 23.12.09 נטען כי יש לדחות טענותיו של החייב לפיהן סמך על שבח, בשל ניסיונו וכי החייב היה צעיר ותמים. אין המדובר בבן משפחה אלא באדם זר לחייב, על כל המשתמע מכך. ב"כ הכנ"ר הוסיף תמיהות לגבי התשלום בשקים על החלק, עבור הסך של 643 אש"ח בתמורה לעסקה עם שבח, כשלמעשה, סופו של יום, נרשמו על ידי שבח סכומים לא אחידים, זאת תחת מתן מספר שקים על סכומים מסוימים והמסתכמים לגובה התמורה, כמקובל. לטענת ב"כ הכנ"ר מדובר בחוסר תום לב מובהק של החייב, ולא ניתן להגדירה כרשלנות גרידא. אופן התשלום האמור בשקים פתוחים, והעובדה כי החייב לא מסר לשבח שקים המסתכמים לסך של 643 אש"ח, מעצים את החשש כי הזדכותו של החייב בגין המע"מ של העסקה אינה כשרה. חשש זה גובר לטענת הכנ"ר שעה שתחת השבת הסכום למע"מ, ביצע החייב עסקה נוספת גדולה לקניית ציוד ספורט, זאת ביום 24.7.05 [ובחלוף זמן קצר ממועד העסקה עם שבח ביום 09.06.05]. לטענת הכנ"ר, הצגת חשבונית זיכוי למע"מ, אין בה כדי לסייע לחייב, כאשר אין חולק שהסכום עצמו לא הוחזר למע"מ. כן מפנה ב"כ הכנ"ר להעדר תועלת לנושים, כתוצאה מגובה הסכומים הנתבעים בדין קדימה והמהווים כ-20% מגובה תביעות החוב. בתגובת החייב מיום 09.2.10 טען החייב כי בעסקה עם שבח פורט הציוד אותו הוא רכש ואשר כלל בין השאר מלגזה, רתכות, מחסם גדול, מערבל בטון קטן מונטין וכו'. הוא הבהיר כי הוא מסר לשבח 12 שקים פתוחים וסכום מזומן, זאת מכיוון שלא יכול היה לדעת מה הסכום שידרש לו לצורכי העבודות השונות לתשלומי ספקים וחומרים, וכי למעשה היה זה לתועלת העסק המשותף שכספי התמורה יופנו בצורה יעילה לכיסוי חובות/רכישת ציוד לעסק. לאחר עיון, שקילה ואיזון, ותוך היסוס לא מבוטל, הגעתי למסקנה כי דין בקשת החייב להכריז עליו פושט רגל להתקבל; בנסיבות הכוללות ראיתי לאפשר לחייב להנות מהספקות האופפות את ההשתלשלות העובדתית סביב קריסת העסקים, כאשר אינני מתיימר בפסק דין זה, להכריע בערפול העובדתי והעסקי האופף הפעילות הנ"ל. בהקשר זה נתתי משקל מרכזי להתקשרות הבלתי אמצעית מהחייב כמו גם לעובדה שרשויות מע"מ לא ראו לנקוט הליכים פליליים או הליכים מתחייבים אחרים, אילו המסקנות האפשריות שהעלה הכנ"ר והמנהל היו מבוססות. בהעדר אינדיקציות מחייבות, לא ראיתי להחמיר עם החייב ולזקוף לחובתו התנהלות פלילית למעשה אשר גם לא הוכחה בפני והעדפתי לייחס את ההתנהלות לבורות, רשלנות וחוסר אחריות של החייב שבסופו של יום אולי נפל קורבן למעשה נוכלות אחר. להליכי פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות, האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה היעילה והשווה ביותר, והשנייה, לאפשר לחייב שאתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות (ראה ע"א 6021/06 פיגון נ' הכו"נר (09.08.09); ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4), 197, 205-206; ע"א 92/76 בן ציון נ' מ"י, פ"ד לא (1), 164, 166; ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכנ"ר, פ"ד מח(1), 45, 55; ע"א 501/67 הכנ"ר נ' ולנסי ואח', פ"ד כב(1), 23, 28; וכן ראה א' פרוקצ'יה, "פשיטת רגל על פי בקשת חייב", הפרקליט ל' (תשל"ו) 271, 272). תכליות אלו, עפ"י ההלכה הפסוקה, אינן עומדות בפני עצמן וכפופות בראש ובראשונה בהוכחת תום לב מצד החייב. לעניין זה יפים דברי השופט דברי כב' הנשיא לשעבר אהרון ברק בע"א 6416/01 בנבינשתי נ' הכונ"ר: "ודוק, ההגנה על האינטרס של הנושים בהבטחת זכותם וכן והאינטרס של החייב בשיקומו אינם עומדים בפני עצמם, אלא כפופים הם לעקרון תום-הלב (במובנו האובייקטיבי והסובייקטיבי)." בהתאמה, סעיף 18ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה") מסמיך את בית המשפט להכריז על החייב פושט רגל או לדחות את בקשתו על פי מבחן תום הלב. אם לא שוכנע בית המשפט כי הבקשה הוגשה בתום לב תידחה הבקשה, כשהנטל בנדון מוטל על החייב. התשובה לשאלה האם פעל החייב בתום לב, מחייבת בדיקת שתי תקופות שונות; הראשונה, תקופת יצירת החובות, טרם הגשת הבקשה להכריזו כפושט רגל והשנייה, לאחר הגשת הבקשה (ראה ש. לוין וא. גרוניס, פשיטת רגל מהדורה שלישית, עמ' 173). על רקע תכליות אלו ומבחן תום הלב כאמור, יש לבחון בענייננו האם התנהגות החייב עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם מצדיקה להעניק לו את הגנת הפקודה ולהכריזו כפושט רגל, אם לאו. בעת בדיקת הנסיבות שהביאו להסתבכותו הכלכלית של החייב ישקול, בית המשפט, בין היתר, את אופן יצירתם של החובות והאם נהג החייב בתום לב כלפי נושיו בעת יצירת החובות או שמא נהג בחוסר אכפתיות תוך סיכון כספי הנושים; האם נוצרו החובות בדרכי רמייה והאם נהג החייב מתוך כוונה לברוח מנושיו תוך הסתרת נכסיו או הברחתם והצגת מצגי שווא בפניהם (ראה ע"א 149/90 קלאר נ' הכנ"ר, פ"ד מה(3), 61); האם נגועה התנהגותו באי חוקיות והאם חובותיו הינם תוצאה ישירה של אי החוקיות (ראה ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר פ"ד נז(4), 197, 205-206). בנוסף לכך ייבחן אם נמנע החייב מלעשות פעולות מינימאליות כדי למנוע את התדרדרותו הכלכלית, לרבות ניצול אפשרויות לקבלת כספים וכיו"ב (ע"א 5178/92 אליהו נ' הכנ"ר, פ"ד מט(1) 435). (ראה לעניין זה גם: ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכנ"ר פ"ד מח(1) 45, 58. לסוגיית תום הלב ממועד צו הכינוס ייבחן בית המשפט בין היתר את עמידת החייב במטלות על פי צו הכינוס ובראש ובראשונה תשלומים חודשיים ודוחות דו חודשיים. בנוסף יבחן בית המשפט את מיצוי כושר ההשתכרות של החייב, העדר יצירת חובות חדשים, שיתוף פעולה כללי עם הכנ"ר, התייצבות לחקירה והצגת מלוא הנתונים בפני הכנ"ר וככל הנדרש על ידו לרבות בין השאר הצגת מסמכים המבססים את גרסתו לבקשה והצגה מהימנה של מצבת נכסיו. כאמור מתוך עיון ואיזון מצאתי לקבוע כי גרסתו של החייב להסתבכותו בחובות לא קרסה. מכל מקום, גם אם נכון לקבוע כי התנהלותו הכלכלית של החייב, כפי שעולה מהדיון הנרחב בחוות הדעת של המנהל המיוחד והכנ"ר, ובתגובות החייב, ומעיון ברשימת חובותיו, הייתה כושלת ובלתי אחראית עד כדי רשלנות, הרי שהיא לא לוותה בחוסר תום לב, אליו מכוונת פקודת פשיטת הרגל, או בהתנהלות פלילית כמשתמע מעמדת הכנ"ר. גרסת החייב לפיה ביצע עסקה עם שבח, לקניית עסק השיפוצים שלו, על סכום של כ-643 אש"ח [כ-550 אש"ח + מע"מ], לא נסתרה מהותית, כאשר לא ראיתי בתמיהות הנוגעות לתשלומי המע"מ, ועסקת חדר הכושר כפי שיפורט להלן, כדי לשלול מן החייב את הגנת הפקודה. החייב הציג בנדון בפני המנהל המיוחד את חשבונית המקור הנוגעת לעסקה עם שבח, ואשר הוצאה לכאורה בזמן אמת, ביום 29.06.10. האופן בו בוצע התשלום בעסקה, במתן שקים על החלק, על מנת לכאורה ששבח ישלם באמצעות השקים סכומים לספקים השונים, מאפיין התנהלות בין שותפים אשר אחד מהם אחראי על הצד הכספי והשני על העובדה "שטח", כאשר מבחינת החייב הוצאה חשבונית המגבילה לכאורה את גובה הסכומים אותם רשאי שבח למשוך על השקים. המקרה דנן אינו דומה למקרה בו אדם נותן לאחר לעשות שימוש בשמו, ומפזר שקים על החלק, תוך שאינו מפקח על השימוש. האמור כמובן אינו שולל כי לא יכולה להיות מחלוקת כי החייב היה תמים ונהג ברשלנות כאשר לא בירר מיהו שותפו מהו עברו ומה מצב הכלכלי של העסק, ונתן לו שקים על החלק. בהקשר זה לציין כי החייב הגיש תלונה למשטרה, ביום 16.08.07, לגבי שני שקים [המיועדים למע"מ, ובמסגרת הליכי הוצאה לפועל שנוהלו כנגד החייב בעניינם], שם טען כי שבח העביר את השקים לצדדים שלישיים בניגוד למוסכם. לציין כי בחקירתו של שבח במשטרה מיום 17.9.07 אישר שבח את קבלת השקים, עבור המע"מ בעסקה שערכו, אולם לטענתו סכום התמורה עצמו בעסקה לכאורה לא הועבר לו, כשהוא מנגד הוציא חשבונית זיכוי לטענתו, והחייב גם הזדכה על המע"מ. עוד הוסיף שבח כי הוא הפקיד את שני השקים האלה כדי לשלם את המע"מ, והם חזרו. כן ציין כי לאחר מכן הוא העביר את השקים לצדדים שלישיים?. לציין כי תיק המשטרה נסגר כתוצאה מחוסר ראיות. באשר להתנהלות החייב מול מע"מ, לא נוכחתי כי מטרת העסקה עם שבח הייתה קבלת זיכוי במרמה ממע"מ. בנדון לציין כי מע"מ לא פתחו בכל הליך פלילי כנגד החייב, הליך המתחייב לכאורה מטענות המנהל המיוחד והכנ"ר כלפי החייב, כאשר בנוסף, גרסתו של החייב כי סבר שהשקים הופקדו במע"מ, לא נסתרה. לציין כי בהקשר לחשבונית הזיכוי וההתחייבויות מול מע"מ נותרתי בחוסר בהירות עובדתית, כולל בשאלה האם החייב בפועל קיבל זיכוי ממע"מ וכן מהו מקור החוב למע"מ, כאשר כל נסיונותי לדלות מהגרסאות והטענות שהעלו הצדדים את ההשתלשלות העובדתית לא צלחו. להוסיף כי בדיון יום 07.12.09 התרשמתי כי פעולות החייב הקשורות למע"מ לא נערכו מתוך כוונת רמיה, והוא הדין לעניין התנהלותו העסקית. התרשמתי מחייב הדבק בגירסתו כי נפל קורבן למרמה תוך ניצול תמימותו העסקית, כשבעניין גם פרט באופן אובססיבי, על המהלכים שניסה לעשות לרבות מפגשים במע"מ, הקלטת נציג כזה או אחר, על מנת להנציח את צדקת גרסתו. בנסיבות גם לא מצאתי לייחס לחובת החייב את סמיכות עסקת חדר הכושר לעסקה עם שבח, כאשר לא נסתרה גרסת החייב כי ראה בה הזדמנות עסקית אמיתית, תוך שלא ידע באותה העת על היקף החובות שנוצרו לו כתוצאה מן העסקה עם שבח. לאור המכלול האמור, גם אין בגובה החובות בדין קדימה וכנגזרת מכך שאלת התועלת לנושים כדי להוות מכשול להכרזתו של החייב, זאת שעה שהשיקול המרכזי הצריך בחינה נסוב לעניין תום-הלב. באשר להתנהלות החייב בתקופה שלאחר מתן צו הכינוס, מצאתי כי הוא עמד ככלל בחובת התשלומים, שיתף פעולה עם הכנ"ר והגיש דוחות דו חודשיים. רואה לציין לחובת החייב, כי לא התרשמתי שהוא עושה די על מנת למצות את כושר השתכרותו, כאשר האמור נכון גם לגבי התקופה הארוכה בת ה-3 שנים בין 06-09 בה הצהיר כי עבד בעבודת מזדמנות עם חברים, וגם ביחס לסכום אותו מרווח החייב כיום. לאחר שקילה נוכחתי כי אין במחדלים האמורים כדי להצדיק את דחית הבקשה מחד, אולם מאידך, מוצדק ליתן מענה להתנהלות על דרך של חיוב החייב בתשלום חודשי הולם, כתנאי להכרזה, ואשר ישקף את המצופה מהחייב לסוגיית כושר ההשתכרות, לרבות לתועלת נושיו. האיזון הראוי בנסיבות מצדיק אם כן העתרות לבקשת החייב מחד ומאידך מחייב את העלאת שיעור התשלום החודשי. 14. על בסיס מכלול האמור, אני נעתר לבקשה ומכריז על החייב כפושט רגל, תוך שאני מעמיד התשלום החודשי על סך של 1,500 ₪ לחודש. 15. בהתאמה, אני קובע כי כל התנאים וההגבלות שנקבעו בצו הכינוס, לרבות הצו לעיכוב יציאתו של החייב מארץ, יעמדו בעינם, כאשר התשלום החודשי יעלה לסך 1,500 ₪, החל מתשלום חודש 07.10. פשיטת רגל