על-פי העיקרון העומד בבסיס חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להל: חוק מע"מ) - עיקרון ההקבלה - יותר ניכוי תשומות אם אלו שימשו לעסקה החייבת במע"מ (ראה סעיפים 1 ו- 41 לחוק מע"מ, ר' נמדר, מס ערך מוסף (מהדורה שנייה - 2000) עמ' 524-523, ע"א 4566/06 ס.ר.יהלומים (ישראל) בע"מ נ' מנהל מע"מ דן, מיסים כב/2 (אפריל 2008) עמ' ה-114, 117 (להלן: פס"ד ס.ר.יהלומים); ע"א 1651/08 צביון בע"מ נ' הממונה מע"מ גוש דן, מיסים כד/3 (יוני- 2010) עמ' ה-150; ע"א 891/08 אי.די.אר. איטום ובניה 1992 בע"מ נ' מנהל מע"מ פתח תקוה. ניתן ביום 13/7/10). סעיף 41 לחוק מע"מ קובע: "אין לנכות מס תשומות אלא אם הן לשימוש בעסקה החייבת במס". כלומר נדרשים שני תנאים מצטברים: עסקה החייבת במע"מ, ותרומה של התשומה לעסקה או שימוש בה לצורך ביצוע אותה עסקה. בנוסף, קובע סעיף 18 לחוק מע"מ את הצורך בחשבונית מס כדין: "עוסק זכאי לנכות מהמס שהוא חייב בו את מס התשומות הכלול בחשבונית מס שהוצאה לו כדין." עקרונות משפטייםמיסיםמע"מ (מס ערך מוסף)