ערעור על דחיית בקשה למתן צווי מניעה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על דחיית בקשה למתן צווי מניעה: 1. לפני בקשת רשות ערעור דחופה על החלטת בית הדין האזורי בתל- אביב (השופט לובוצקי; בש"א 200523/99) מיום 1.7.1999, אשר דחה את בקשת המבקשים ליתן צווי מניעה זמניים כנגד המשיבים במעמד צד אחד וקבע מועד לדיון בבקשה במעמד שני הצדדים. 2. העובדות הצריכות לענייננו, כפי שהן עולות מבקשת רשות הערעור שלפנינו, הן כדלקמן: א. המבקשת 1, תאגיד אמריקאי, שמייסדו מר ארתור מוריי פיתח, לטענת המבקשים, שיטת ריקוד ייחודית ומקורית להוראה, להדרכה, לביצוע, להופעות ולניהול ושיווק בתי ספר לריקודים סלוניים. למבקשת 1 בתי ספר לריקוד ברחבי העולם, המופעלים על ידה או על ידי זכיינים שלה. המבקשים 3 ו - 4 חתמו עם המבקשת 1 על הסכם זכיינות בשנת 1996, שמכוחו הוקמה המבקשת 2. המבקשת 2, בניהול המבקשת 3, מפעילה מאז שנת 1996 בית ספר ללימוד ריקודים סלוניים בשיטת ארתור מוריי. המבקשות 1 ו - 2 דורשות ממדריכי הריקוד המבקשים לעבוד במסגרת בית הספר לעבור הכשרה מקצועית על-פי השיטה. במהלך כל תקופת עבודתם ממשיכים המדריכים לעבור הכשרות והם אינם משלמים עבור הכשרתם. ב. המשיבים עברו הכשרה מן הסוג הנ"ל ואף התקשרו עם המבקשת 2 בחוזי הכשרה אישיים שבמסגרתם התחייבו, כי במשך זמן ההכשרה ובמשך שנתיים לאחר הפסקת עבודתם, לא יהיו רשאים לעסוק בתחום הריקודים הסלוניים במקומות נוספים, ובכלל זה, ללמד, להופיע, לפתוח קשרי מסחר בתחום ולהתקשר עם גופים דומים. בנוסף, כולל ההסכם תניות באשר להעברת המידע החסוי שהגיע אליהם בנוגע לשיטת העבודה והידע שבבעלות המבקשים. ג. לטענת המבקשים, המשיבים עוסקים בהוראה, בהופעה בשכר ובשיווק של ריקודים סלוניים וגורמים לתלמידי/לקוחות המבקשת 2 ללמוד אצלהם. עובדות אלה יש בהן, לטענת המבקשים, משום הפרת חוזי ההכשרה. לאור האמור, הגישו המבקשים בקשה דחופה למתן צווים זמניים במעמד צד אחד לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, אשר הועברה לבית הדין האזורי לעבודה. בבקשתם בקשו המבקשים מתן צווי מניעה זמניים, בין היתר, למנוע מהמשיבים לעסוק בתחום הריקודים הסלוניים, לעסוק בשיטת הלימוד, לעשות שימוש כלשהו בחומר שהגיע לידיהם מהמבקשים, לייצור קשר עם לקוחות המבקשת 2, למנות כונסי נכסים על מנת להיכנס לחצרי המשיבים, וזאת כדי לחפש ולתפוס חומר השייך למבקשים. 3. בית הדין האזורי קבע, כאמור, כי אין מקום לדון בבקשה מסוג זה במעמד צד אחד וקבע כי הבקשה תידון במעמד שני הצדדים ביום 11.7.1999. לבקשת המבקשים, עיכב בית הדין קמא את החלטתו, תוך ביטול הדיון שקבע. 4. עיקר טענת ב"כ המבקשים הוא, כי במקרה דנן יש לקיים דיון שלא במעמד המשיבים, שכן הבקשה למתן סעדים זמניים מושתתת על עילות מתחום הקניין הרוחני ונדרשה אך לזמן קצר ביותר, כדי לאפשר תפיסת ראיות. בתחום זה נהוג ליתן צווים ארעיים במעמד צד אחד, במיוחד כדי לאפשר חיפוש ותפישה של ראיות, שאחרת עלולות להיעלם. 5. לאחר עיון בבקשה על נספחיה ובהחלטה נושא הבקשה, אני מחליט כי אין ליתן רשות ערעור. 6. ככלל, על בית הדין לקיים דיון במעמד שני הצדדים, למעט כאשר קיימת הוראה מיוחדת המורה אחרת. לאור מכלול נסיבות המקרה דנן, לרבות נוסח הבקשה הדחופה למתן צווים זמניים, כפי שהוגשה לבית הדין קמא ולוח הזמנים שנוצר, אין מקום כעת ליתן צו במעמד צד אחד בבקשה שהוגשה. בית הדין קמא לא טעה כאשר קבע דיון במעמד שני הצדדים בבקשות הנוגעות למניעת המשיבים מלעסוק בתחום הריקודים הסלוניים. לו ביקשו המבקשים לקיים דיון במעמד צד אחד בבקשה לתפיסת ראיות, כי אז היה מקום לשקול לקיים את הדיון במעמד צד אחד. 7. באי כוח המבקשים לא צרפו את החלטתו השנייה של בית הדין האזורי, בעניין עיכוב הביצוע. על כן, אין באפשרותי להתייחס לאמור בהחלטה זו. 8. המבקשים יודיעו לבית הדין קמא, תוך 3 ימים, האם ברצונם לקיים דיון במעמד צד אחד רק בעניין הבקשה לתפיסת ראיות. בית הדין קמא יקבע מועד קרוב לדיון ויכריע פעם נוספת אם הדיון יתקיים במעמד צד אחד אם לאו. לאור נושא הדיון, בית הדין קמא יעשה כל מאמץ כדי לדון בהליך במהירות. לאחר ההחלטה בבקשה זו, יקבע בית הדין מועד קרוב לשמוע במעמד שני הצדדים, את הבקשה בעניין הגבלת העיסוק. 9. סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות. ערעורצוויםצו מניעה