הלכה פסוקה היא שבפסקי דין שניתנו על דרך פשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד- 1984תהיה התערבות רק במקרים נדירים יוצאי דופן ובמקום שברור וגלוי כי נפלה טעות במסקנתו של כב' השופט קמא. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על פסק דין לפי 79א: בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ש. לבנוני) אשר חייב את הנתבעת - רשות הנמלים והרכבות של רכבת ישראל לשלם לתובע סך של 500, 54ש"ח בצרוף אגרת תביעה, יחסית לסכום הזכייה ושכ"ט עו"ד בשיעור של 17.5אחוז בצרוף מע"מ על הסכום שנפסק. התובע עבד אצל הנתבעת ברכבת ישראל מיוני 1988ועד מרץ .1995לטענת התובע הוא נחשף בעבודתו לרעש מזיק. עקב כך הוא לקה בנכות הואיל ולטענתו הנתבעת נושאת באחריות לגרם נכותו זו, הוגשה תובענת נזיקין שנדונה בערכאה הראשונה. הנתבעת הגישה כתב הגנה. היא כפרה באחריותה לנכות הנטענת, ומכל מקום חלקה על גובה הנזק. ב"כ הצדדים הסכימו כי יינתן פסק דין מנומק על דרך הפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד- 1984וזאת לאחר מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט ולאחר הגשת סיכומי טענות. כאן נציין כי פרופ' פודושין מונה כמומחה מטעם בית המשפט והוא פסק כי לתובע נותרה נכות של 0אחוז בגין ליקוי שמיעה ונכות של 10אחוז בגין טינטון תמידי. לחוות דעתו של פרופ' פודושין, קדמו חוות דעת רפואיות אחרות: פרופ' יואכימס מטעם התובע קבע, כי נותרה לתובע נכות של 20אחוז בגין ליקוי שמיעה ונכות של 10אחוז בגין טינטון תמידי ולעומתו טען ד"ר דנינו מטעם רשות הנמלים והרכבות - רכבת ישראל בע"מ, קבע כי לא נותרה לתובע כל נכות צמיתה. עוד נציין כי התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל וועדה רפואית לעררים מטעם המל"ל, פסקה לתובע נכות זהה לקביעתו של פרופ' פודושין. שופט הערכאה הראשונה קבע כי לשיטתו המשמעות התפקודית של נכותו של התובע, עולה, לערך, לכדי 5אחוז. בהתייחסו לנושא שיקולי חבות וקשר סיבתי בתיק זה, קבע בית משפט קמא כי קיים קשר כלשהו גם לעבודת התובע בתע"ש, שם עבד התובע לפני שעבד ברכבת ישראל וגם שם היה חשוף לרעש. השופט קבע כי עצם הנכות של המשיב מדברת בעד רשלנותה של המערערת. עוד מוסיף השופט בקטע 9לפסק דינו: "להערכתי ובשים לב לחובתי ליתן פסק דין על דרך הפשרה, בדעתי לייחס לנתבעת, מכח שיקולי חבות וקשר סיבתי 75אחוז מן הנזק שיש לפסוק לתובע". השופט מפרט את נזקיו המיוחדים של המשיב תוך שהוא מציין כי מקובל עליו חישובו של ב"כ המשיב על פיו היה שכרו הממוצע החודשי של המשיב, עובר לפיטוריו מן המערערת ב- 31.3.95, סך של 765, 5ש"ח. השופט דחה את טענת ב"כ המערערת כי יש לחשב את שכרו של המשיב עפ"י נתוני המל"ל. עוד ציין השופט כי לפיטוריו של המשיב מעבודתו אצל הנתבעת אין כל קשר לתאונה האמורה. הפיטורים הללו נעשו במסגרת צמצומים מוסכמים ומתוכננים אצל מעבידתו, היא המערערת. השופט פסק גם עבור כאב וסבל וכן הפסד לעתיד, הוצאות רפואיות, ובחשבון הנזק הסופי קבע כי המשיב זכאי לסכום של 000, 84ש"ח. לאור שיקולי החבות שצויינו לעיל, הוא זכאי ל- 75אחוז מן הסכום האמור, היינו 000, 63ש"ח. מסכום זה יש לנכות את תגמולי מל"ל ששולמו למשיב בעקבות התאונה בסך 500, 8ש"ח כך שבסופו של דבר נתקבל הסכום של 500, 54ש"ח שאותם פסק לטובת המשיב. בקליפת אגוז ניתן לומר כי לדעת המערערת נזקיו של המשיב אינם קשורים כלל לעבודתו אצל המערערת ומקורם מעבודתו או מעבודותיו הקודמות, עוד בטרם החל לעבוד ברכבת ישראל. במקום עבודתו של המשיב אצל המערערת, לא היה רעש בעוצמה חזקה מהמותר. למשיב אין, לדעת המערערת, כל נכות בתחום א.א.ג. לאחר שתלונותיו הסובייקטיביות ביחס לטינטון התגלו פעמים אין ספור כבלתי אמינות וכבלתי אופייניות לטינטון. עוד טען ב"כ המערער כי הסכום שנפסק פה, מוגזם ביותר והוא עולה על פי 10 ויותר מהסכומים שפוסקים בגין תלונות אמיתיות של טינטון כתוצאה מנזק אקוסטי. בהתייחסו לנזקיו הנטענים של המשיב, אומר ב"כ המערער כי לכל היותר היה מקום לפסוק בנסיבות המקרה פיצוי גלובלי של לא יותר מ- 000, 5ש"ח, אם בכלל. ב"כ המערער מפנה גם לת.א. 63271/96 של בית משפט השלום חיפה (נספח א/1 לסיכומיו) אשר לדעתו הולמים את המקרה שבפנינו ושם כתב כב' הנשיא א. קיטאי כי הוא דן במשך השנים האחרונות במאות, אם לא באלף תיקים של חשיפה לרעש ובלמעלה מ- 90אחוז מהמקרים, למרות שיש חוות דעת של מומחה רפואי הקובע טינטון, אין האנשים סובלים מטינטון אלא מנצלים את העובדה שהמפעל בו הם עובדים מוכר כמפעל עתיר רעש, ומנצלים את העובדה שלא ניתן לבדוק אובייקטיבית את התלונות בדבר טינטון. מקרה מקרה ונסיבותיו ואין אנו סבורים כי ניתן להקיש מהנסיבות של התיק דלעיל על המקרה שבפנינו. כאן יצויין כי ב"כ המשיב בסיכומיו מתייחס לפסק הדין של הנשיא קיטאי, שהובא לתמיכה בערעור, בהצביעו על כך כי בתיק הנזכר דחה הביטוח הלאומי את טענת הטינטון של התובעים שם בניגוד למקרה שבפנינו שבו קבע פרופ' פודושין נכות של 10אחוז בגין טינטון. עוד מציין ב"כ המשיב כי עובד הסובל מטינטון כמעט בכל המקרים, ממשיך לעבוד במקום עבודתו ללא כל הפסדי שכר לעומת המקרה שלפנינו שבו הופסקה עבודתו של המשיב והוא נאלץ למצוא פרנסה למשפחתו בעבודה כפועל נקיון פשוט, בכשליש השכר שהשתכר אצל המערערת. ב"כ המערער סבור כי בית משפט קמא התעלם מממצאים, ראיות ועובדות שהיו לפניו בעת כתיבת פסק דינו כי אחרת היה דוחה את תלונות המשיב בדבר טינטון, ובהתאם לכך היה דוחה את התביעה. ציינו כבר קודם כי בהודעת הערעור ובסיכומים שהוגשו לנו, חולק גם ב"כ המערערת על נזקיו הנטענים של המשיב. כידוע, אין בית המשפט לערעורים נוטה להתערב בפסק דין שניתן בפשרה בעניינים שבאומדנה, אלא רק במקרים של חריגה קיצונית ביותר מגבולות הסבירות במסקנות או בקביעת הסכומים שנפסקו. גם אם הסכום שנפסק גבוה, סבורים אנו שאיננו חורג מגבולות הסבירות, וזאת לאור עובדת פיטוריו של המשיב, הקושי במציאת עבודה חדשה והסכום הנמוך שקיבל המשיב כמענק נכות מהמל"ל. לב העניין הוא כי המערערת הסכימה בהודעה שהתקבלה בבית משפט השלום ביום 28.5.98כי (סעיף 4להודעה) לאחר קבלת חוות הדעת של פרופ' פודושין יטענו הצדדים טיעוניהם, על סעיף 79א' לחוק בתי המשפט על יסוד הגשת סיכומי טענות והגשת מסמכים למתן פסק דין מנומק. בית משפט קמא נתן לדברים אלה בהסכמת ב"כ המשיב תוקף של החלטה (ראה עמ' 4לפרוטוקול מיום 1.6.98). הילכך, קבע כב' השופט לבנוני בסעיף 2לפסק דינו כי במקרה זה עליו לתת פסק דין מנומק על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, וזאת לאחר מינויו כמומחה רפואי של פרופ' פודושין ולאחר הגשת סיכומי טענות. כפי שציינו כבר לעיל, קבע פרופ' פודושין כי למשיב נותרה נכות של 0אחוז בגין ליקוי שמיעה ונכות של 10אחוז בגין טינטון תמידי. עוד מציין ב"כ המשיב בסיכומיו כי המשיב הוא שרשאי לראות את עצמו מקופח וזאת כמפורט בסעיף 5בסיכומיו. אמרנו כבר קודם כי ערכאת הערעור איננה נוהגת להתערב בחישוב הפיצויים שנערך על ידי הערכאה הקודמת, אלא אם הסכום שנפסק נראה בלתי סביר ורחוק מהמציאות. במקרה שלפנינו, סבורים אנו כי הסכום שנפסק כאן, גם אם הוא גבוה במידה מסויימת מהמקובל, אינו סביר עד כדי כך שיצדיק את התערבותנו, אם בחישובים ואם בתוצאה הכוללת. לא זאת גם זאת, התערבותו של בית משפט של ערעור בפסק דין שניתן על דרך הפשרה היא נדירה. אומנם אין פסק דין שניתן על דרך הפשרה חסין בפני ערעור, אולם העילות להתערבותו של בית המשפט במקרה שניתן פסק דין על דרך הפשרה, הן מצומצמות מעילות ההתערבות הרגילות המופעלות במקרים של חריגה קיצונית ביותר מגבולות הסבירות במסקנות או בקביעת הסכומים שנפסקו. לא כך המקרה שבפנינו כאשר, כאמור, לא מצאנו כאן חריגה קיצונית ביותר מגבולות הסבירות אם במסקנות ואם בקביעת הסכומים שנפסקו. הלכה פסוקה היא שבפסקי דין שניתנו על דרך פשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד- 1984תהיה התערבות רק במקרים נדירים יוצאי דופן ובמקום שברור וגלוי כי נפלה טעות במסקנתו של כב' השופט קמא. לאחר עיון בפסק דינה של הערכאה הראשונה ובסיכומי הצדדים בפנינו, אין אנו סבורים כי זה המקרה, היינו אין אנו סבורים כי כאן נפלה טעות במסקנתו ובחישוביו של כב' השופט קמא במידה שתצדיק את התערבותנו. אנו מחליטים לכן לדחות את הערעור ולהשאיר את פסק דינה של הערכאה הראשונה על כנה. אנו מחייבים את המערערת בתשלום סך 500, 2ש"ח הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. הסכום ישולם תוך 30יום מהיום, אחרת ישא הסכום ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל. המזכירות תשלח עותק פסק דין זה בדואר רשום לב"כ הצדדים. פסק דין בפשרה (סעיף 79א')ערעור