קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה ברכב עומד עקב תאונה בין שני כלי רכב אחרים:   זוהי תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונת דרכים שבה רכבו היה מעורב (להלן: ה"תאונה").   1. תיאור נסיבות התאונה:   1.1. התאונה בה נפגע רכבו של התובע אירעה בשעה שהתובע עמד בצומת במטרה לפנות שמאלה. הפגיעה נגרמה כתוצאה מהתרחשותה של תאונת דרכים שאירעה בין רכביהם של הנתבע ושל צד ג' (להלן: ה"התנגשות"), אשר בעקבותה נגרמה התאונה בה פגע רכב הנתבע ברכבו של התובע.   1.2. צד ג', הגיע אל עבר הצומת בנתיבים המנוגדים לכיוון נסיעתו של התובע אשר ביקש כאמור לפנות שמאלה באותו הצומת. בכיוון נסיעתו של צד ג', קיימים שלושה נתיבים.   1.3. הנתבע, הגיע אל עבר הצומת מכביש שבצד שמאל ביחס למיקומו של התובע בצומת המדובר.   1.4. הנתבע ביקש לפנות שמאלה בצומת, ובכך, למעשה הוא נדרש לחצות את שלושת הנתיבים שנמצאו בכיוון נסיעתו של צד ג', מה שמהווה את מקום התרחשותה של ההתנגשות.   2. טענות הצדדים:   2.1. לטענת התובע, מאחר ורכבו שעמד במקום, נפגע מרכבו של הנתבע, הרי שיש להטיל על הנתבע את האחריות לנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה נשואת התובענה.   2.2. לטענת הנתבע, התאונה בינו לבין התובע, נגרמה לאחר שרכבו נהדף אל עבר רכבו של התובע כתוצאה מאותה ההתנגשות שאירעה בינו לבין צד ג', אשר לטענתו, אירעה באשמתו של צד ג'. לאור זאת, ביקש הנתבע להפנות את האחריות לנזקיו של התובע אל עבר צד ג'. לגרסתו של הנתבע, חצייתו את הצומת נעשתה רק לאחר שנמצא כי הוא פנוי, וההתנגשות אירעה לאחר שהוא כבר הספיק לחלוף על-פני כמחצית מן הצומת (ראה לעניין זה: סעיף 3ג' לכתב-ההגנה). בנוסף, טען הנתבע, כי בצומת לא היו רמזורים או תמרורים כלשהם, ולפיכך, טען הוא כי זכות הקדימה בצומת הייתה שייכת לו, בשל היותו הרכב שמגיע מימין לרכבו של צד ג'.   2.3. לטענת צד ג', זכות הקדימה בצומת הייתה שייכת לו, היות ולנתבע היה קו עצירה בצומת. לגרסתו, הנתבע שלא כיבד את זכות הקדימה שהייתה שייכת לו, נכנס לצומת במהירות גבוהה, וגרם לאותה ההתנגשות שאירעה בניהם, ולפיכך, יש להטיל על הנתבע את האחריות לנזקיו של התובע כתוצאה מהתאונה נשואת התובענה.   3. לאחר שעיינתי במסמכים שהוצגו בפניי, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים, החלטתי כלהלן:   מעיון בתמונה (ג/ 1) המתעדת את הצומת, ניכר כי בדרכו של הנתבע אכן קיים קו עצירה, דבר אשר יש בו כדי ללמד שזכות הקדימה בצומת לא הייתה שייכת לו.   לא זאת אף זאת, דרכו של צד ג', בעלת שלושת הנתיבים, הינה דרך המובילה אל מחוץ לעיר אשדוד, אל עבר כביש בין-עירוני, בעוד שדרכו של הנתבע היא בעלת נתיב אחד, היוצאת מתחנת הרכבת של אשדוד, לכיוון הצומת בה אירעה התאונה. לאור האמור, ברי הוא כי דרכו של צד ג' הינה ראשית ביחס לדרכו של הנתבע, מה שמחזק את הטענה כי זכות הקדימה בצומת לא הייתה שייכת לנתבע.   הואיל וכך הוא הדבר, הרי שחובת הזהירות במקרה דנן מוטלת על הנתבע, ולפיכך, הרי שעיקר האחריות לקרות האירוע מוטלת על הנתבע.   יחד עם זאת, נראה כי גם לצד ג' הייתה מידה מסויימת של רשלנות תורמת להתרחשותה של ההתנגשות, וזאת בשל מהירות גבוהה שבה הוא נסע. על עובדה זו שהנתבע נהג במהירות גבוהה יחסית ניתן ללמוד מכמה נתונים שונים, כדלקמן.   ראשית, הן רכבו של צד ג' והן רכבו של התובע שהיה מרוחק יותר ממקום ההתנגשות, הוכרזו שניהם בעקבות התאונה כ"אובדן גמור". דבר זה יש בו כדי ללמד שהתאונה התרחשה במהירות גבוהה, של אחד משני כלי הרכב שהיו מעורבים בהתנגשות, או של שניהם גם יחד.   שנית, גם מעצם העובדות שכתוצאה מן ההתנגשות, רכבו של הנתבע נהדף לכיוון רכבו של התובע, ורכבו של צד ג' עבר לנתיב הנגדי, יש בהם כדי להעיד כי אחד מן הרכבים המעורבים או שניהם גם יחד היו נהוגים במהירות גבוהה.   בעניין זה, יש מקום לפנות לעדויותיו של צד ג' שניתנו הן בפני בוחן תאונות-הדרכים המשטרתי והן במהלך הדיון, בהן העיד הוא, כי: הנתבע הגיע למרכז הצומת, האט, ואז "נתן גז" (לעניין זה ראה: שורה 11 בדו"ח המשטרתי (נ/1) בדבר הודעת הנהג שנגבתה בפניי הבוחן המשטרתי, רס"ר ארליך יעקב, וכמו כן, ראה גם שורה 19 בעמוד 3 לפרוטוקול הדיון מיום 24.11.02). לאור עדות זאת של צד ג', הרי שיהיה זה סביר להניח כי הנתבע לא יכול היה להספיק לפתח מהירות גבוהה למדי, לאחר שהאט, בכדי לגרום לתוצאות מאלה שתוארו כדלעיל.   לאור זאת, ולאור העובדה כי צד ג' הוא שנסע בדרך הראשית באופן יחסי לדרכו של הנתבע, האמנתי כי צד ג' נסע במהירות גבוהה יחסית מזו המותרת בהתאם לתוואי השטח. מהירות זו, היה בה לא רק כדי להגדיל את היקפם של הנזקים שנגרמו, אלא גם מנעה מצד ג' את היכולת למנוע את התאונה, כפי שהוא עצמו העיד על כך בפני אותו הבוחן משטרתי, כלהלן: "אני סטיתי .....(מילה לא ברורה - א'.ח') כדי לא להתנגש בו, והתנגשתי בו ועפתי לנתיב הנגדי" (שורות 12-13 בדו"ח המשטרתי שאוזכר לעיל, נ/1).   הואיל והאמנתי כי צד ג' נסע במהירות גבוהה יחסית לתנאי השטח, הרי שיש מקום לקבוע כי הייתה לו כאמור רשלנות תורמת.   כאמור, לנתבע, שהפר את חובת הזהירות שהייתה מוטלת עליו בנסיבות המקרה דנן, האחריות העיקרית לקרות האירוע, שכן, אלמלא כניסתו לצומת הייתה נמנעת התאונה. יש לציין, כי ניתן ללמוד מעדותו של צד ג' בדבר ההאטה של הנתבע בתוך צומת, כי הוא כנראה היסס בחציית הצומת, מה שמחזק את המסקנה כי הוא לא מילא כראוי אחר הזהירות שנדרשה מממנו בנסיבות העניין. אותה עדות של צד ג' הייתה לו לרועץ, כאמור, לעניין המהירות שנראה כי בה הוא נסע.   הואיל ונראה כי הנתבע הוא הגורם העיקרי להתרחשותה של התאונה, ולצד ג' הייתה רשלנות תורמת להתרחשותה של תאונה זו, החלטתי כי בנסיבות העניין יש לחלק את האחריות לנזקים בין הנתבעים 1-2 וצדי ג' 1-2 ביחס גלובלי של 20%:80% בהתאמה לכל אחד.   לפיכך, יחוייבו הנתבעים 1-2 וצדי ג' 1-2 לפצות את התובע בגין נזקיו המוכחים בלבד, שכדלקמן: השתתפות עצמית - 1,667 ₪ קימום פוליסה - 172 ₪ הפסד הנחת היעדר תביעות - 200 ₪ סך כולל של: 2,039 ₪   הנתבעים 1-2 אשר לגביהם נקבע כי יישאו ב- 80% מהנזקים הנתבעים, יחוייבו לשלם לתובע ביחד ולחוד סך של 1,631.2 ₪, ואילו צדי ג' 1-2 אשר לגביהם נקבע כי יישאו ב- 20% מהנזקים הנתבעים, יחוייבו לשלם לתובע ביחד ולחוד סך של 407.8 ₪. מובן שחיובו הישיר של צד ג', מתאפשר בהיות הדיון דיון בבית משפט לתביעות קטנות.       הנתבעים וצדי ג' יחוייבו לשלם לתובע את הסכומים בהם חוייבו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, זאת מבלי צו להוצאות. כות להגשת בקשת רשות ערעור, תוך 15 יום לבית המשפט המחוזי.פגיעת רכברכברכב עומדנזק לרכב