קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על מיקום המלון - חבילת נופש בחו''ל: 1. התובעות רכשו מהנתבעות 1 ו- 2 חבילות נופש לאזור מרמריס בטורקיה. עבור התובעות הוזמנה חבילת נופש הכוללת טיסות הלוך ושוב וכן שהייה במלון ששווק ופורסם על ידי נתבעת 3. המחלוקת לענין זה נובעת הן להיקף ההתחייבות של הנתבעות, והן האם השירות שניתן היה סביר בנסיבות וביחס להתחייבות. 13. בתביעה מלינות התובעות על מספר נושאים: א. העסקה שהובטחה להן אינה תואמת את המלון שמצאו במקום הנופש כשהגיעו אליו. לטענתן, הן ביקשו לנפוש דווקא באזור איצ'מלר ובעת ההזמנה הוסבר להן על ידי נציגת נתבעת 1 כי המלון נמצא באזור זה, אולם בהגיען לנופש גילו כי: "המלון כלל לא נמצא באזור איצ'מלר, אלא במקום מרוחק ממנו. הוא בנוי על צלע הר תלול שלכל מפלס מובילות אינספור מדרגות אבן או שיפוע חד לחדרים. כמו כן, המלון רחוב מלהציע פינוקים או תנאי נוחות כלשהם". (ר' סעיפים 1-3 לכתב התביעה של תובעת 2). ב. לטענתן הן עבורו חוויה קשה של טרטורים ועגמת נפש בכך שפנו לנציגי נתבעת 3 שהיו במקום הנופש, ואלו הפנו אותם לנציגי נתבעת 1 מהם רכשו את העסקה. ג. הוצאות נלוות עבור הנופש שאולצו לשלם בשל מחדלי הנתבעות (כדוגמת הוצאות נסיעה מרובות מהמלון אל העיר הסמוכה). ד. כאמור לעיל, המלון היה בנוי על צלע הר ומתלול גדול והגישה אליו במדרגות קשות לחלק מהתובעים שהינם אנשים מבוגרים, וכן לאחת התובעות שסבלה מבעיות בריאות. 4. מאידך גיסא, הנתבעות טוענות: התובעות לא ביקשו לנפוש במקום מסוים בכלל או באזור איצ'מלר בפרט, ואף לא ציינו כי יש למי מהן בעיות בריאותיות. נתבעת 1 טוענת כי הפרטים שסופקו לתובעת 3 היו הפרטים שהופיעו בדף ההסבר של נתבעת 3. כמו כן, היא טוענת לחוסר יריבות עם תובעות 1 ו- 2, שכן בכל מהלך הכנת ההזמנה נדברו עם תובעת 3. נתבעות 1 ו- 2 טוענות בנוסף בכתב ההגנה שהוגש מטעמן כי סכום התביעה מופרז, וכן כי התובעות נוהגות בחוסר תום לב בכך שניצלו את כל מרכיבי הנופש ולא פעלו מצידן להקטין את נזקן, שכן לא פנו אליהן בעת ששהו שם וביקשו החלפת המלון. נתבעת 3 בכתב הגנתה טוענת לחוסר יריבות עם התובעות, שכן היא אמנם זו שארגנה את "החבילה", אך זו נמכרה על ידי הנתבעות 1 ו- 2, ולפיכך אין מקום לבוא אליה בתביעות כספיות. 5. לאחר שקראתי את כל החומר שצירפו התובעות והנתבעות, שמעתי את עדויות הצדדים מאמין אני לגירסת עדות התובעות לעניין המקום בו ביקשו לנפוש, וכן כי לא נאמר להן על ידי הנתבעות 1 ו- 2 את שכתוב בחוברת הפרסום של הנתבעת 3 כי המקום מומלץ לצעירים. 6. שיטת העבודה של נתבעת 1 הינה ביצוע הסכמים בעל-פה דרך שיווק טלפוני. הלקוח לא מקבל פרוספקט כתוב, אלא מסתמך על מה שנאמר לו ע"י נציגת הסוכנות. לכאורה אין בכך כל פגם כל עוד הסכימו לכך הצדדים, אולם כפי שניתן לראות שיטה זו מהווה פתח לפרשנויות שונות. נציגתה של נתבעת 1 שהעידה בפניי טענה: "אני לא הייתי במלון הזה, נתתי את כל הפרטים, וכל השאלות שהיו לז'קלין התקשרתי ישירות עם נציג השטיח המעופף ועניתי לה" (ע"מ 3 לפרוטוקול, שורות 16-15). 7. נתבעת 3 איננה נקיית כפיים בעניין זה. שכן, נושא המלון הינו נושא אשר היה אמור להיות מובהר היטב בעלון המידע המתייחס לנופש, ומן הראוי היה לציין בעלון שהובא לידיעת התובעות כי "המקום מומלץ לצעירים". היינו הנתבעות ידעו מראש או אמורות היו לדעת מראש כי מדובר במלון בעל מתווה שטח תלול אשר אינו מתאים לכל אדם ולכל גיל, וזאת גם אם לא נתייחס למצבן הבריאותי הנתון של התובעות במקרה שלפנינו. על הנתבעות היה לציין פרט זה על כל מסמך המתייחס למלון הספציפי, על מנת שלא ייעלם מידע מן הלקוח. 8. באשר לטענתן השנייה של התובעות באשר לעגמת הנפש המרובה שהייתה מנת חלקן בטיול- לדידי, נגרמה להן אי נוחות מסוימת במהלך החופשה. תובעת 3, שערכה את ההסכם בעבור כלל התובעות, טענה כי "עשתה שיעורי-בית" וביקשה שהכל "יצא מדוייק". הצדדים לא מכחישים את דיאלוג המשא ומתן הטלפוני שהתקיים עד סגירת ההסכם, אולם חלוקים על הפרטים המדוייקים שנאמרו בו. לטענת תובעת 3 נציגת נתבעת 3 אישרה טלפונית כי המלון נמצא באזור איצ'מלר המבוקש, וכן איננו מרוחק משדה התעופה. ואילו הנתבעות מכחישות כי פרטים אלו נאמרו על-ידן. אולם אי הנוחות ועגמת הנפש- עליהן מצביעות התובעות, ככל שאלו ניתנות להערכה כספית, אינן יכולות ליפול אך ורק על כתפי הנתבעות. שכן, בעת שתיארה תובעת 2 את עגמת הנפש שלה בפניי, ציינה בין היתר כי: "לא היה איך לעשות חיים. הייתה בריכת שחייה אבל לא היה מציל, היה חוף ים פרטי- אבל אי-אפשר להיכנס כי לא היה מזג-אויר טוב..." (ע"מ 2 לפרוטוקול, שורה 1). את רמת השירותים שסיפקו הנתבעות בפועל אל מול התחייבותן יש גם לבחון במבחן הסבירות, תוך הכרה בכך שתקלות בנופש הן חלק מהמציאות, ולא בהכרח הן נגרמות בשל מחדלי סוכנות הנסיעות. (לעניין זה ר' גם ת"א 1664/93 (י-ם) ניצה לוי ואח' נ' איילה נסיעות ותיירות בע"מ , פד"י שלום ,כרך ט,34 ). 9. כמו כן, מקובלת עליי טענת נתבעות 1 ו 2 כי התובעות לא עשו דיין בכדי להקטין את נזקן. התובעות מזכירות בתביעתן כי פנו לנציגי נתבעת 3 שהיו באזור הנופש, אך אלו הפנו אותם לחברה ששילמו לה ישירות את כספן. את זאת לא ביצעו התובעות, אלא פנו לנתבעת 1 רק לאחר שחזרו מהנופש בהגיען ארצה, ובכך לא פעלו להקטנת הנזק באשר תלונותיהן היו מטופלות עוד קודם לכן אם היו מיידעות את נתבעות 1 ו 2 בזמן הנופש וניתן היה למצוא מלון חלופי לזמן שהותן. 10. את טענתן השלישית של התובעות באשר להחזרי הוצאות נוספות נלוות אין אני מקבל , זאת משום שהתובעות לא הצביעו על הוצאות ספציפיות שביצעו ואף לא הביאו ראיות לכך שביצעו נסיעות רבות בחופשתן. נהפוך הוא, בעדותן הן מצביעות על עגמת נפש רבה אשר מנעה מהן לטייל ולבלות באזור. כמו-כן, תובעת 2 מודה בעדותה כי: "אני לא שאלתי את הגב' ביאנה [נציגת נתבעת 1 - הערה שלי, א.ד.ג ] איפה המלון ממוקם. כל הפרטים שזה נמצא באזור בתוך העיר זה דרך גיסתי" (ע"מ 1 לפרוטוקול, שורה 14). משלא הוכח כי קיים קשר סיבתי בין הוצאות אלו של התובעות למחדלים של מי מהנתבעות, דין טענתם זו להידחות. סוף דבר לאחר ששקלתי את כל הדברים, אני מחייב את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובעת בתיק 3260/00 סך של 1000 ₪. סכום זהה ישולם לתובעת בתיק 3261/00, וסכום זהה ישולם לשני התובעים יחדיו בתיק 3259/00 וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל. כן אני מחייב את הנתבעות לשלם לכל התובעות יחדיו הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד ליום התשלום בפועל. 11. בר"ע לביהמ"ש המחוזי תוך 15 יום. בית מלוןנופשסוכני נסיעות (תביעות)פיצוייםבתי מלון (תביעות)