המערער הגיש לבית משפט השלום, בקשה לפסילת שופט ולהעברת הדיון בתיק לבית משפט אחר שאיננו במחוז ירושלים. בבקשתו מציין המערער כי המשיב כיהן כנשיא בית משפט השלום בירושלים. עובדה זו יש בה כדי לתמוך בהעברת התיק לבית משפט שאיננו במחוז ירושלים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העברת תיק למחוז אחר - פסילת שופט: לפני ערעור על החלטת רשמת בית משפט השלום בירושלים (הרשמת תמר נמרודי) מיום 22.6.00, שלא לפסול עצמה מלדון בת.א. 7250/98. סעיף 105ב' לחוק בתי המשפט מחיל על רשם, לעניין פסלות, את הדין החל בענין זה על שופט. בנסיבות דומות נקבע, כי לבית משפט זה נתונה הסמכות לדון בערעור פסלות מעין זה (ראו ע"א 7254/97 אברהם פרידמן נ' רינה פרידמן ואח' (לא פורסם)). 1. ביום 7.5.98 הגיש המשיב תובענה בסדר דין מקוצר (ת.א. 7250/98) נגד המערער ושני נתבעים נוספים. ביום 22.6.98 הגישו שלושת הנתבעים בקשת רשות להתגונן (בש"א 2084/98).לבקשה צורף תצהיר של אחד מן הנתבעים בלבד, מר שמואל טנצ'ר. לאחר מספר דחיות התקיים, ביום 20.1.99, דיון בבקשה בפני הרשמת תמר נמרודי. ביום 19.4.99 נתנה הרשמת את החלטתה על פיה היא דוחה את בקשת הרשות להתגונן של שלושת הנתבעים. ביום 28.4.99 נתנה הרשמת פסק דין נגד שלושת הנתבעים כמבוקש בתובענה. 2. לאחר מתן פסק הדין הגיש המערער בקשה לביטול פסק הדין על יסוד העובדה כי הוא לא זומן לדיון שהתקיים בפני הרשמת וגם לא נכח בו. ביום 8.5.00 הורה בית משפט השלום בירושלים (השופט א' רומנוב) על ביטולו של פסק הדין האמור, ככל שהוא נוגע למבקש, ועל העברת המשך הטיפול בבקשתו לקבלת רשות להתגונן אל הרשמת. ואכן, ביום 14.5.00, הורתה רשמת בית משפט השלום למבקש להגיש סיכומיו בתוך 14 ימים מן היום שתומצא לו החלטתה. 3. ביום 1.6.00 הגיש המערער, לבית משפט השלום, בקשה לפסילת שופט ולהעברת הדיון בתיק לבית משפט אחר שאיננו במחוז ירושלים. בבקשתו מציין המערער כי המשיב, מגיש התובענה המקורית, כיהן כנשיא בית משפט השלום בירושלים. עובדה זו יש בה כדי לתמוך בהעברת התיק לבית משפט שאיננו במחוז ירושלים. עוד, טוען המערער, קיים חשש ממשי כי הרשמת תתקשה לדון בעניינו באופן אובייקטיבי וללא משוא פנים. זאת, משום שהיא כבר קיבלה החלטה קודמת בעניינו, ביום 19.4.99, בה היא דחתה את בקשת הרשות להתגונן של שלושת הנתבעים והמערער בכלל. 4. ביום 22.6.00 דחתה הרשמת את בקשת הפסלות. בהחלטתה, מציינת הרשמת כי יש לדחות את הבקשה להעביר את התיק לבית משפט אחר מן הטעם כי המערער לא פירט נסיבות קונקרטיות ביחס לשופט פלוני העשויות להצביע על חשש אמיתי מפני משוא פנים. לא די באמירה כללית כי אין מקום לקיים את הדיונים בתיק בבית המשפט בו כיהן בעבר המשיב. לגופו של עניין, אין בעובדה כי המשיב כיהן כנשיא בית משפט השלום בירושלים, כ12- שנים לפני כן, כדי ליצור חשש אמיתי של משוא פנים והטיית הדין. ביחס לבקשת הפסלות כלפיה, קבעה הרשמת כי המערער השתהה יתר על המידה וכי הוא לא העלה את בקשת הפסלות בהזדמנות הראשונה כנדרש. כבר במועד הגשת בקשתו לביטול פסק הדין, ידע המערער כי ביטול פסק הדין יוביל להשבת התיק לדיון בפני הרשמת. לו חפץ בכך היה עליו להגיש את בקשת הפסלות באותו מועד. לגופה של טענתו, הרי שהעובדה כי הרשמת נתנה החלטה מנומקת הדוחה את בקשת הרשות להתגונן של שלושת הנתבעים איננה, לכשעצמה, מבססת חשש ממשי כי היא לא תוכל לדון בעניינו של המערער ללא משוא פנים. 5. על החלטה זו הערעור שבפניי. בערעורו חוזר המערער על נימוקיו כפי שהועלו על ידו בבית משפט השלום. על פי הטענה הראשונה, הוא מבקש לפסול את הרשמת מלהמשיך ולדון בעניינו, זאת משום שהיא כבר קיבלה החלטה בעניינו ומפאת החשש שהיא לא תוכל לקבל שוב החלטה עניינית בעניינו. על פי הטענה השניה, יש בעובדה כי המשיב כיהן כנשיא בית משפט השלום בירושלים כדי לפגוע בתחושת הצדק של המערער. 6. לאחר עיון בחומר המצוי בתיק ושקילת טענות המערער נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. הלכה היא כי אין די בתחושות סובייקטיביות של מי מן הצדדים וכי יש צורך בחשש ממשי המבוסס על נסיבות אובייקטיביות כדי להקים עילת פסלות (ראו למשל: ע"פ 184/85 זאב שרעבי נ' מדינת ישראל פ"ד לט(1) 446, 558[א]; ע"א 1570/94 שרותי ארגל שיווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ נ' אוצר מפעלי ים בע"מ ואח' (לא פורסם); רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה פ"ד מד(3) 758, 760). בענייננו, מבטא המערער את חששו הסובייקטיבי בדבר היעדר האפשרות לניהול משפט הוגן. דא עקא, המערער לא הצליח להצביע על עובדות כלשהן המבססות חשש כזה. העובדה כי הרשמת כבר הכריעה בתיק ודחתה את בקשת הרשות להתגונן, איננה יוצרת, לכשעצמה, חשש ממשי כי היא לא תוכל להחליט אחרת, במידה והנסיבות תחייבנה הכרעה כזו (ראו ע"א 1149/00 אברהם אלון ואח' נ' דולב חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם); ע"א 4199/99 חברת נרגו בע"מ נ' ד.ב. שירותי תיירות בע"מ (טרם פורסם); ע"א 1860/97 מרבק נ' אלי מזרחי (טרם פורסם)). "השאלה שיש לשאול היא... אם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה, שדעתו של היושב בדין 'ננעלה', כך שניתן לראות בהליך כולו כ'משחק מכור'" (ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (טרם פורסם). כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים יש להוכיח כי הרשמת גיבשה את דעתה באופן שאינו מאפשר לה לקבוע אחרת בשלב מאוחר יותר של ההליך המשפטי (ראו ע"א 1570/94 שרותי ארגל שיווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ נ' אוצר מפעלי ים בע"מ ואח' (לא פורסם); בג"ץ 2148/94 גלברט אמנון ואח' נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון ואח' פ"ד מח(3) 573). המערער לא עשה כן. גם הטענה כי יש מקום להעברת הדיון בתיק לבית משפט אחר, לאור העובדה כי המשיב כיהן כנשיא בית המשפט בעבר אין לה על מה שתסמוך. טענתו של המערער כללית ואיננה מצביעה על חשש קונקרטי למשוא פנים. כאמור, לא די בחשש סובייקטיבי שאיננו מבוסס על ראיות עובדתיות כדי לבסס עילת פסלות של שופט או רשם. אי לכך הערעור נדחה. שופטיםפסלות שופט