פציעה באימון כושר לליגה למקומות עבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פציעה באימון כושר לליגה למקומות עבודה: תובענה זו הוגשה נגד החלטת פקידת התביעות מיום 30.4.08 על פיה נדחתה תביעת התובע (מיום 22.7.07) להכיר באירוע מיום 20.9.06 כ"תאונת עבודה" לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. בתביעתו טען התובע כי במסגרת אימון כושר שהוא ביצע ביום 20.9.06 בשעות אחר הצהריים סמוך לביתו, רגלו נחתה על מרצפת שקועה במדרכה וכתוצאה מכך הרגיש כאב חד בברכו. לדברי התובע בתביעתו, אימוני הכושר שהוא ביצע סמוך לביתו נעשו על פי הנחיית מאמן קבוצת הכדורסל של נציבות מס הכנסה (בה התובע עובד), והם נעשו כהכנה לקראת בדיקת כשירות רפואית, שעמידה בה היתה תנאי לאישור השתתפותו של התובע בליגה למקומות עבודה בעונת המשחקים שתחילתה בחודש 10/06. פקידת התביעות דחתה את תביעת התובע משני נימוקים: האחד - הפעילות בה עסק התובע בעת שנפגע לטענתו - פעילות לשמירת כושר גופני - אינה פעילות נלווית לעבודה. השני - גם לו היתה פעילות זו מוכרת כפעילות נלוית לעבודה - אין קשר סיבתי בין האירוע הנטען לבין הנזק בברכו של התובע בשל כך שפנייתו הראשונה של התובע לטיפול רפואי הייתה כ-10 ימים לאחר הפגיעה הנטענת. המחלוקות הטעונות הכרעה בהליך זה הן: א. האם אירע לתובע אירוע תאונתי כנטען על ידו ביום 20.9.06. ב. אם התשובה לשאלה א' חיובית - האם התובע עסק ב"פעילות נלוית" לעבודה באופן שיש להכיר באירוע כאירוע שנגרם "תוך כדי ועקב העבודה". העובדות התובע, יליד 1963, עובד כסגן פקיד שומה במס הכנסה בירושלים. התובע השתתף במשך שנים במסגרת הליגה למקומות עבודה בקבוצת הכדורסל מטעם נציבות מס הכנסה. בכל שנה נערכו לחברי הנבחרת בדיקות רפואיות, כאשר הרישום לבדיקות הרפואיות נעשה במסגרת העבודה ועל ידי מקום העבודה (מוסכמה מס. 2 לרשימת המוסכמות והפלוגתאות). על פי עדותו של התובע והעד מטעמו, מר מיכאל שושן, אנו קובעים כי לקראת פתיחת עונת המשחקים שתחילתה בחודש 10/06, ולקראת ביצוע בדיקת מאמץ המהווה חלק מבדיקת הכשירות הרפואית, דרש מאמן הקבוצה של נציבות מס הכנסה, מר מיכאל שושן, מחברי הקבוצה, ובהם התובע, לערוך אימוני כושר אישיים כגון ריצה והליכה לאחר שעות העבודה. אין מחלוקת כי התובע לא נעדר מעבודתו בסמוך לאחר האירוע הנטען. אין מחלוקת כי המועד הראשון לאחר 20.9.06 בו התובע ביקר אצל רופא בעניין כאביו בברך היה ביום 3.10.06. גרסת התובע גרסת התובע בתצהירו היא כדלהלן: כשחקן פעיל במשך שנים בקבוצת הכדורסל של נציבות מס הכנסה שאף שימש כקפטן הקבוצה וכרכז הספורט של נציבות מס הכנסה, הוא הרגיש מחוייבות רבה לעבור את בדיקות הכשירות לליגה בהצלחה. בשל מחוייבות זו, ועל רקע בעיית עודף משקל ממנה סבל, ביצע התובע 3-4 אימונים בשבוע שכללו שילוב של הליכה וריצה. ביום 20.9.06 הוא ערך אימון הליכה וריצה בשכונת מגוריו בפסגת זאב. במהלך הריצה במורד רחוב גל הוא נחת "לא טוב" על רגלו הימנית כתוצאה ממספר מרצפות ששקעו. כתוצאה מהנחיתה הלא טובה התעקמה הרגל והוא חש כאב חד בברך. הוא ניסה להמשיך לרוץ, ומשראה שרגלו כואבת, הוא דידה הביתה. האם התובע הרים את הנטל להוכחות גרסתו? הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה אם התובע הרים את הנטל להוכיח את גרסתו בדבר האירוע הנטען על ידו. במחלוקת זו, דעתי כדעת הנתבע כי התובע לא הרים את הנטל להוכחת גרסתו. להלן נימוקיי: אין מחלוקת כי לא היו עדים לאירוע וכי עדותו של התובע היא העדות היחידה בדבר קרות האירוע. ברשומה הרפואית מביקור התובע אצל האורטופד ד"ר ברנע מיום 3.10.06 (נ/7) נכתב: "תלונות: כאבי ברך ימים 10 ימים הלך הרבה". ברשומה הרפואית מביקורו הבא של התובע אצל ד"ר ברנע מיום 31.10.06 נכתב: "תלונות: כאבי ברך ימים הלך הרבה והתאמן לקראת בדיקות ספורט לקבוצת כדורסל למקומות עבודה". רשומות רפואיות אלה אינן תומכות בגרסת התובע בדבר פגיעה תאונתית בברך באופן שתיאר (נחיתה לא טובה של הרגל ו"עיקום" הברך). הרשומה מיום 3.10.06, שכאמור, אין מחלוקת שהיא מתעדת את הפעם הראשונה בה התובע ראה רופא בקשר לכאבי הברך, אינה מתעדת כל אמירה מצד התובע כי אירע לו אירוע של "התעקמות" הברך, אלא אך "הליכה מרובה". גם הרשומה הרפואית המאוחרת יותר - מיום 31.10.06 אינה מתארת כל אירוע פתאומי של "התעקמות" של הברך, אלא אך הליכה מרובה. ברשומה זו מופיע לראשונה תיעוד לכך שהתובע ייחס את הפגיעה לפעילות שקשורה לעבודה, ואולם גם ברשומה זו לא מתועדת כל תלונה בדבר אירוע תאונתי של התעקמות הברך. כידוע, הלכה היא כי: "בבוא בית הדין להכריע בשאלת הוכחת האירוע בעבודה, עליו לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד האירוע. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על-מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו (עב"ל (ארצי) 507/07 יניב אפרוני - המוסד לביטוח לאומי - ניתן ביום 25.3.08). וכן: דב"ע מט/0-23 המוסד לביטוח לאומי נ. שמעון הירשהורן, פד"ע כ 349). כאמור, הרשומות הרפואיות הסמוכות ביותר לאירוע, להן יש ליתן משקל מיוחד, מהוות ראיות כנגד אימוץ גרסת התובע. גם בהודעה על פגיעה בעבודה שהתובע הגיש לנתבע בחודש 7/07 (נ/2), לא מתואר כל אירוע של התעקמות הברך בשל נחיתה לא טובה של רגלו של התובע על מרצפת שקועה. הפעם הראשונה בה הועלתה טענה כזו היתה ביום 11.11.07, כאשר התובע השיב בכתב למכתב שנשלח לו על ידי הנתבע (נ/6). באותו שלב, התובע היה מיוצג, כעולה ממוצג נ/2. גרסה זו חזרה גם בהודעת התובע לחוקר הנתבע מיום 28.2.08 (נ/1). מעבר למועדים בהם הושמעה לראשונה הגרסה בדבר התעקמות הברך, קיימת בעייתיות בגרסת התובע בהיבט נוסף: גרסת התובע בתצהירו היתה כי האירוע של התעקמות הרגל אירע בעת ריצה. ואולם, בהודעה על פגיעה בעבודה שהתובע הגיש לנתבע לא הוזכרה כלל פעילות של ריצה אלא "פעילות של הליכה בעליות וירידות קצרות". העובדה שבהודעה על פגיעה בעבודה לא הזכיר התובע פעילות של ריצה אלא הליכה בלבד, מכרסמת במהימנות גרסת התובע בתצהירו. מקובלת עלי טענת הנתבע כי עדותו של מר מיכאל שושן אינה תומכת בגרסת התובע לגבי התרחשות האירוע התאונתי באופן הנטען על ידי התובע. מעדותו של מר שושן עלה בבירור שמר שושן זכר מהשיחה שהתקיימה בין התובע לבינו ביום 20.9.06 או בסמוך לאחר מכן, היה הודעת התובע כי לא יגיע לבדיקת הכשירות. מר שושן לא זכר כי באותה שיחה התובע שיתף אותו באופן התרחשות הנזק לברכו. כך העיד מר שושן (עמ' 3, שורות 14-15): "ש. על פרטי האירוע, מעבר לזה שהוא נפצע, ידעת משהו? ת. לא. תוך כדי שיחות אחר כך. "הלכתי, נפגעתי בברך, דרכתי לא נכון. משהו עם בור. זה אני לא זוכר כל כך". נמצא, שעדות התובע היא העדות היחידה התומכת בגרסת התובע. מקובלת עלי טענת הנתבע כי בנסיבות אלה, בית הדין מוסמך לקבוע ממצא כגרסת התובע אף בלי סיוע, אך לפי סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, נדרש בית הדין לנמק מדוע הוא מסתפק בעדות יחידה ללא סיוע. בענייננו, אינני סבור כי יש סיוע כלשהו בראיות לגרסת התובע, ואין מקום לאמצה לאור הראיות המכרסמות במהימנותה, כמפורט לעיל. אני ער לטענת התובע בדבר סיוע לגרסתו העולה מלוח הזמנים לביצוע בדיקת הכשירות הרפואית, כפי שעלה מן הריאות, קרי: - החובה לבצע את בדיקת הכשירות עד לסוף חודש 9/06, שאם לא כן הבדיקה לא תמומן על ידי המעביד, ואולם איני רואה בכך משום סיוע לגרסת התובע, שכן מדובר אך בנסיבות חיצוניות שעשויות להתיישב עם גרסת התובע, אך אין מדובר בסיוע לגבי גרעין גרסת התובע - דהיינו - האופן בו התרחש האירוע התאונתי. אשר על כן אני קובע כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי אירע לו אירוע תאונתי ביום 20.9.06 בו במהלך אימון לקראת בדיקת כשירות לליגה למקומות עבודה, רגלו נחתה על מרצפת שקועה וברכו התעקמה. בנסיבות אלה, אינני נדרש להכריע במחלוקת המשפטית שעניינה אם פעילות כאמור היא בגדר פעילות נלוית לעבודה שיש להכיר בה כפעילות שהיא "תוך כדי ועקב העבודה". התביעה נדחית. פסק דין זה נתון לערעור בזכות. הודעת ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים. דיני ספורטתאונות ספורטתאונה בליגה למקומות עבודהדיני ספורטתאונות ספורטתאונה בליגה למקומות עבודה