קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פציעה במהלך אימון גדודי / פציעה במהלך אימון בצבא: 1. המערער יליד 1988, טען כי נפגע במהלך אימון גדודי והוכר כנכה בדרגה של 6% בגין הפגימות הבאות: מצב אחרי הוצאת אוסטריגונום מקרסול שמאל 5% כאבים בברך שמאל 1% המערער עבר ניתוח להוצאות האוסטריגונום בחודש מאי 2009. כמו כן עבר ארטרוסקופיה אבחנתית בחודש יולי 2010. 2. ועדה מדרג ראשון מיום 24.1.10 בדקה את המערער וקבעה ממצאים שונים במהלך בדיקתו. בין היתר ציינה לגבי בדיקת ברך שמאל "ניתן לבצע יישור ונעילה סמטרי מימין . לא ניתן לבצע כפיפה פסיבית מעבר ל - 30 מעלות בגין תנגודת רצונית...". ועדה זו קבעה למערער 5% נכות בגין הקרסול ו-1% נכות בגין הכאבים בברך. 3. המערער ערער לועדה רפואית עליונה וצרף לערעורו חוות דעתו של ד"ר ברנפלד מיום 24.10.10. בחוות דעת זו המליץ מומחה המערער על 10% נכות בגין הגבלה ניכרת בטווחי תנועות קרסול שמאל וכן 10% בגין מחלה ניוונית של הסחוס הפיקתי בברך שמאל. 4. ביום 28.10.10 התכנסה ועדה רפואית עליונה לדון בעניינו של המערער. חודשיים קודם לכן דחתה הועדה את הישיבה בשל כך שהמערער עבר ביום 11.7.10 בדיקת ארטרוסקופיה של הברך והיה בשלבי החלמה. ביום 28.10.10 הופיע ב"כ המערער וטען בפני הועדה הרפואית טענות שונות. כמו כן שמעה הועדה את דברי הנכה ואת תלונותיו. בועדה ישבו הרופאים הבאים: ד"ר מאושר, אורטופד, ד"ר זלינגר, נוירולוג, ד"ר ורדי וד"ר מרטיק- רופאים אורולוגים. המערער נבדק על ידי הועדה וממצאי הבדיקה כתובים בפירוט בפרוטוקול הדיון. נרשם :"ציר הברכיים וורוס קל דו צדדי במידה שווה. מחזיק את הברך ביישור ומכופף אותה ל-30 מעלות בלבד. מעבר לכך מתחיל רעד ברגל בטענה של כאב עז שממוקם לדבריו בקדמת הברך. אין תפליט מוגבר בברך. לא ניתן להפיק מבחנים מניסיקיאליים ומבחן מגירה עקב העדר שתוף הפעולה בכיפוף. מבחן לחמן בברך ביישור תקין. תנועתיות הפיקה תקינה, אך לדבריו מכאיבה". נרשם כי בעת ישיבה הרגל מכופפת לפחות ל - 90 מעלות ללא כאב. עוד נרשמו ממצאים לגבי בדיקת תנועתיות הקרסול. הועדה ציינה כי בסיכום אשפוז מיום 11.7.10 מבית החולים שיבא מדווח על בדיקת MRI של הברך שבוצעה שם, ללא ממצא פתולוגי. בשל תלונות המערער על כאבים הוחלט לבצע ארטרוסקופיה אבחנתית. בדוח הארטרוסקופיה שבוצע בהרדמה כללית לא נמצא ממצא פתולוגי. כמו כן בבדיקה פיזיקלית שנערכה למערער נמצא טווח התנועות של יישור וכיפוף מלאים. הועדה עיינה בחוות הדעת של ד"ר ברנפלד מיום 24.10.10. נרשם כי ד"ר ברנפלד בדק את המערער ואיננו מתאר כל הגבלה בתנועות הברך (יישור מלא בכיפוף מימין 130 מעלות ומשמאל 120 מעלות). צויין כי ד"ר ברנפלד ראה את סיכום האשפוז, אך לא מתייחס לממצאיו. עוד מצויין כי בבדיקת ד"ר ברנפלד לא נמצא דלדול שרירים בירך שמאל. ונרשם לסיכום: "הועדה מתרשמת מחוסר שיתוף פעולה מוחלט של הנבדק, הן בבדיקת הברך והן בבדיקת הקרסול. הועדה מקבלת את קביעת הועדה המחוזית ודוחה את הערעור". 5. על החלטה זו הוגש ערעורו של המערער. המערער מתאר את הרקע ממנו בא ומצר על כך שהועדה הרפואית לא הסכינה לשמוע את פירוט דבריו לגבי הרקע ממנו בא. ב"כ המערער טוען כי הרכב הועדה לא עמד בדרישות החוקיות, שכן היה נוכח רק אורטופד אחד והיה מקום לנוכחות רופאים נוספים שזוהי מומחיותם, ובמיוחד רופאים מומחים בתחום כף הרגל, הקרסול והברך. עוד ציין, כי הבדיקה היתה קצרה מאד והוא נבדק רק על ידי הרופא האורטופד מבין חברי הועדה. 6. לעניין הרכב הועדה - עניין זה נידון בהרחבה ברע"א 2907/02 גוטסדינר נ' קצין התגמולים , פ"ד נח(2) 481 , נקבע כדלקמן:   "ברוב המכריע של המקרים די יהיה בכך שאחד מחברי הוועדה העליונה הינו חבר מומחה....דברינו לעיל מתייחסים אך ורק לחובה לכלול בהרכב ועדה עליונה רופא אחד בעל מומחיות הזהה לתחום הפגימה". "...היה ניתן לטעון כי על יושב הראש לכנס ועדה עליונה בהרכב הכולל אך ורק חברי ועדה שהינם חברים מומחים ובה בעת בכירים בתחומם, שהרי יש להניח כי מדובר בהרכב מיטבי. לשם ההדגמה, אם פגימתו של הנכה הינה מתחום האורתופדיה, הרי שכל חברי הועדה העליונה יהיו אורתופדים בכירים. יהיו שירחיקו לכת אף יותר וידרשו כי אם פגימתו של הנכה הינה בתחום "מקצוע-על" מסוים, יהיו כל חברי הועדה מומחים בתחום. כך למשל כאשר מדובר בפגימות מסוימות בכף היד תהא הוועדה העליונה מורכבת מרופאים שמומחיותם היא כירורגיה של היד. אולם בדוננו בהוראות הדין הנוגעות להרכבן של הועדות העליונות, אל לנו להתעלם מן השיקולים המעשיים....". בית המשפט סוקר שם את מלאכת האיזון הקשה בין השיקולים השונים הנוגע להרכבן של הועדות השונות. מצד אחד הרצון לבנות הרכב מיטבי לכל מקרה ומקרה ומצד שני המגבלות הקיימות על מספר הרופאים הזמינים לוועדה, כמות ההליכים והדרישה לייעול הליכים. לפיכך, מוענק שיקול הדעת ליו"ר הועדה על מנת להפעיל שיקול דעת רפואי פרטני בהתחשב בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. נקבע כי ברב המכריע של המקרים די ברופא מומחה אחד מתחום הפגימה ואין מדובר במומחיות ב"מקצוע-על". משכך, העובדה שישב בוועדה אורטופד מומחה, אשר בדק את המערער, אינה עולה לכדי פגם משפטי שנפל בעבודת הועדה. 7. כלל הוא שבית המשפט לא ישים עצמו במקום הגורם הרפואי המוסמך בנושאים הרפואיים. ראו לעניין זה וראו לעניין זה רע"א 1508/04 אילן אפריאט נ' קצין התגמולים: "דרכי הבדיקה הראויות הן עניין רפואי-מקצועי, ותוצאות הבדיקה הן עניין עובדתי-רפואי. בשל כך, לא מקימים עניינים אלו זכות ערעור לבית המשפט המחוזי (סעיף 12א(א) לחוק הנכים), ולא כל שכן לבית משפט זה".   בית המשפט לא יתערב באופן שבו נבדק המערער על ידי חברי הועדה. בית המשפט איננו מוצא לנכון להתערב בקביעת הועדה אשר קבעה כי המערער איננו משתף פעולה במהלך הבדיקה מה גם שציינה את העובדות על בסיסן הסיקה מסקנה זו. 8. ב"כ המערער טען כי הועדה התייחסה באופן לא נכון לממצאים בחוות הדעת של ד"ר ברנפלד. לצורך זה הפנה למכתב ד"ר ברנפלד המאוחר למועד הועדה שאין מקום להיזקק לו מאחר ולא היה מונח בפני הועדה הרפואית העליונה. מעיון בחוות דעתו של ד"ר ברנפלד עולה שצוטטה נכון על ידי הועדה, שכן ממצאי טווחי תנועות הברכיים צוינו במפורש בפרוטוקול הועדה ולימדו על מגבלה זניחה ביותר שהתפרשה על ידי הועדה כהעדר הגבלה בתנועות הברך. עיקר הבעיה של המערער כפי שגם עולה בבדיקת ד"ר ברנפלד הינה קיומם של כאבים שהמערער מצביע עליהם. 9. לעניין חומרת הפגיעה של המערער - ב"כ המערער ביקש להפנות למסמכים רפואיים בתיק המוצגים מתוך שגרת הטיפול של המערער. מסמך K - הינו כחודשיים לאחר ביצוע הניתוח בקרסול ולכן מתייחס לתקופה רגישה יותר. מסמכי M - הינם מסמכים הרשומים על ידי פיזיותרפיסטית לעניין כאביו ומגבלותיו של המערער. מסמכי O ו -Q מתייחסים לתקופה הסמוכה לארטרוסקופיה ולאחריה. אין במסמכים אלו כדי ללמד על טעות משפטית כלשהיא שעשתה הועדה בקביעת דרגת נכותו של המערער. יצויין כי בפני הועדה עמד כל תיקו הרפואי של המערער. קביעת חומרת הפגיעה הינה קביעה רפואית השמורה לוועדה ונתונה לשיקול דעתה הבלעדי. וראו לעניין זה רע"א 6086/05 דרורי נ' קצין התגמולים: "... אין בידי בית המשפט לשים עצמו במקום הגורם הרפואי המוסמך בנושאים רפואיים. משלא צלחו מאמציו של המבקש לשכנע את הועדה הרפואית בבדיקה החוזרת, לא קמה עילה משפטית להתערבות". וראו רע"א 7481/08 פלוני נ' משרד הבטחון (24.9.08) "המחוקק הפקיד במפורש את קביעת אחוזי הנכות בידי הועדות הרפואיות. סעיף 10 א' לחוק הנכים קובע כי ועדה רפואית תקבע מזמן לזמן את דרגת נכותו של נכה. הדברים ברורים כשמש - דרגת הנכות היא אחוזי הנכות והמחוקק ראה את אלה כשאלה רפואית ואכן, עצם המחלוקת שנתעוררה בתיק זה עוסקת באחוזי הנכות". 10. כפי שפורט לעיל - נדחות טענות הערעור של המערער, אחת לאחת ולפיכך, הערעור נדחה. 11. אין צו להוצאות. צבאתאונות ספורטשירות צבאי