קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פציעה בצניחה בצבא - תביעה נגד משרד הביטחון: 1. המערער נפצע בצניחה ובין יתר הפגימות שנמצאו ואושרו אצלו מצויה הפגימה של קיצור רגל ימין. חילוקי הדעות הם אם דרגת הנכות חייבת להקבע עפ"י המבחן בפרט 47 (5)א בתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) תש"ל - 1969, כ- 1% (כפי שקבעה הועדה), או עפ"י המבחן בפרט 47 (5)ב, כ- 5%. המבחן מורה לאמור: "47. עצמות הגפיים התחתוניים. (5) התקצרות של רגל אחת א. עד 2 ס"מ - 1% ב. מעל ל- 2 ועד ל- 3 ס"מ - 5%". 2. המערער עבר בדיקות שונות, האחת שנעשתה כנראה ע"י הועדה הרפואית מיום 20.5.97 ועפ"י מדידה זו כתבה הועדה קיום של "קיצור אמיתי של 2 ס"מ". בדיקה אחרת מ- 20.6.96, לפי מסמך מיום 27.6.96 היתה רנטגנית ממוחשבת ועל פיה נמצא אורך שוק ימין 33.6 ס"מ בקטע מסויים ו- 34.8 ס"מ לגבי שוק שמאל. מכאן, שההבדל הוא רק 1.2 ס"מ. הועדה הרפואית קבעה דרגת נכות של 5% לפי המבחן בפרט 47 (5)ב בעקבות המדידה שעשתה (להבדיל מהבדיקה הממוחשבת שלא אוזכרה על ידה). נוהל העבודה בועדה הרפואית העליונה: 3. הפרוטוקול של הועדה הרפואית, חתום (מימין לשמאל) ע"י: ד"ר וסרלאוף כאורטופד, ד"ר שטיינבאך כאורטופד, ד"ר דוידוביץ כנוירולוג וד"ר ארלוזורוב כנוירולוג. כנראה שאף אחד מהרופאים הנ"ל אינם מוגדרים כ"יו"ר ועדה רפואית" עפ"י תקנות הנכים (ועדה רפואית עליונה) תשכ"ד - 1964, ולפיכך, עפ"י הוראות תקנה 5 מאותן תקנות, היה צורך להעביר את ההחלטה ליו"ר הועדה שיש לו מינוי כיו"ר ועדה ולצורך זה אצטט את הפסקאות ד' ו- ה' מתקנה 5: "5. (ד) ישב בראש הועדה חבר שאינו יו"ר הועדה תועבר כל החלטה שלה לעיונו של יו"ר הועדה לפני שיודיעו אותה למערער. (ה) יו"ר הועדה רשאי לאשר את החלטת הועדה או להחזירה בצרוף הערותיו לדיון נוסף בועדה שנתנה את ההחלטה או להעביר את הענין לדיון חדש בהרכב אחר". במקביל אזכיר את תקנה 7 שעוסקת בעיקרה באפשרות לתקן טעויות סופר. תקנות משנה א' ו- ב' עוסקות באפשרות שהועדה עצמה תתקן טעויות סופר ושתי תקנות המשנה הנוספות עוסקות בסמכויות בנדון זה לגבי נושאי תפקידים אחרים: "7. (ג) יו"ר הועדה הרפואית רשאי לתקן בהחלטה טעות סופר בתנאי שהתיקון תואם את החלטת הועדה וכוונתה; יו"ר הועדה יחתום על תיקון כאמור וירשום את תאריך התיקון וסיבת התיקון. (ד) הממונה על הועדה הרפואית העליונה רשאי לבקש מהועדה דיון חוזר לצורך תיקון טעות שאינה טעות סופר והשלמת הפרוטוקול כאמור בתקנה 5 (ט)". 4. במקרה דנן הועבר התיק אל ד"ר חרמוש וד"ר חרמוש כתב לועדה במזכר מיום 25.5.97 בין היתר את הדברים הבאים: "אל ועדה רפואית עליונה מיום 20.5.97. הנדון: פרסר יורם חברים נכבדים, 1. לגבי השימוש בס' 47 (5)ב חייב להיות התקצרות הרגל מעל ל- 2 ס"מ. בבדיקתכם מצאתם קיצור של 2 ס"מ בלבד. בנוסף קיימת מדידה לפי Scannogram של השוקיים מיום 27.6.96 כאשר נמצא קיצור של 1.2 ס"מ בלבד בשוק הימ'. אודה לכם על התייחסותכם לקיצור". התיק חזר לועדה הרפואית העליונה וזו התייחסה בישיבה מיום 9.6.97 להערה של ד"ר חרמוש וכתבה בפרוטוקול כדלקמן: - "9.6.97 - הועדה מתייחסת להערות של יו"ר ועדות רפואיות ד"ר חרמוש. בענין הקיצור של הרגל אכן נראה שיש מקום להשאיר את הנכות ברגל 1% וזאת מאחר שסקנוגרם למדידות אורך השוקיים קיים קיצור של 1.2 ס"מ מצד ימין, ולמרות המדידה של הועדה הרי אין ספק שבדיקה ממוחשבת יותר מדוייקת". בהתאם לזאת הופחתה דרגת הנכות ל- 1% וד"ר חרמוש חתם ביום 8.7.97 על הפרוטוקול. ב"כ המערער חולק על אותה התערבות של ד"ר חרמוש בין היתר בכך שלא הוזמן לדיון המשלים שנערך בעקבות ההערה של ד"ר חרמוש. כן הוא חולק על עצם התערבות ד"ר חרמוש. 5. ד"ר חרמוש מונה ע"י ראש הממשלה ושר הבטחון ב- 10.7.94 כיו"ר וכממונה ארצי של ועדה רפואית עליונה. המינוי נעשה מכח סמכותו של השר לפי תקנה 1 (א) ו- (ג) לתקנות הנכים (ועדה רפואית עליונה) התשכ"ד - 1964. אותו יום אף מונה פרופ' אריה אברמוב כיו"ר ארצי של ועדה רפואית עליונה. הפרסום נעשה בילקוט הפרסומים 4237 תשנ"ד, עמ' 4572 מיום 4.8.94. משכך, איני רואה שום חריגה או העדר תקינות בהתערבות ד"ר חרמוש, בין מכח סמכותו כיו"ר ועדה רפואית עליונה לפי תקנה 5 (ה), ובין מכח סמכותו כממונה ארצי לפי תקנה 7 (ד). ד"ר חרמוש לא ביצע שום תיקון בעצמו, התיקון לא היה טעות קולמוס אלא טעות ענינית לפי דעתו של ד"ר חרמוש, ולכן החזיר את הענין לועדה לשם השלמה ובצורה הניטראלית ביותר מבלי לנסות להשפיע על הועדה אלא תוך הסבת תשומת לבה לנוסח המבחן ולקיומה של בדיקה נוספת שהועדה לא התייחסה אליה. 6. לא היה שום צורך להזמין את המערער או את בא כוחו לדיון הנוסף של הועדה שהיה דיון פנימי לחלוטין ולא נתקבלו בו שום ראיות חדשות. בדיון פנימי זה בין חברי הועדה אין שום זכות לנוכחות מטעם איש מלבד חברי הועדה, ועמדתי על כך בלפחות שני ערעורים קודמים והם: ע"א 97/668 סמי מנחם נ' קצין התגמולים מיום 2.12.97 וקודם לכן בע"א 95/1944 יפרח יעקב נ' קצין התגמולים מיום 11.7.96. לו היתה זו ישיבה שבה הוגש חומר ראייתי שלא היה בתיק בעבר ולא היה בידיעת המערער או בא כוחו, חייבים היו להזמין את המערער ובא כוחו, כפי שצויין מפורשות בע"א 95/1944 ובערעורים רבים נוספים שהוכרעו קודם לכן. כפי שהרחבתי בע"א 97/668 מדובר בהתייעצות פנימית בין חברי הועדה לאחר שתם הדיון "הפומבי" בנוכחות הצדדים. התייעצות זו יכולה היתה להתקיים ביותר מישיבה אחת. בנדונינו ישיבה אחת היתה זו שבה נערכה ההחלטה המקורית שבה אושר קיצור של 2 ס"מ כ- 5% נכות, והישיבה השניה שהיא המשך הישיבה הראשונה שבה נדונה ההערה של ד"ר חרמוש. באותו ערעור התתייחסתי לאנאלוגיה מדיונים בהרכבים בבתי משפט, גם שם לאחר הדיון הפומבי מתקיימות שיחות בין השופטים, מוחלפות טיוטות של הצעות לפסקי דין, מתקיימים דיונים נוספים והיוועדויות נוספות עד אשר מתגבשת אותה החלטה סופית שמובאת לידיעת ב"כ הצדדים. עפ"י תקנה 5, ההחלטה של הועדה הרפואית העליונה לא מושלמת עד שלא מתקבל האישור של יו"ר כמשמעותו בתקנות. משמע, של ד"ר חרמוש או של פרופ' אברמוב. עד לאותו אישור ההחלטה היא החלטה פנימית לא סופית, אינה לפרסום ואינה מחייבת עדיין סופית כהחלטה של ועדה רפואית עליונה. 7. לכן, איני רואה שום פגם בענין הנוהלי הקשור בהערה של ד"ר חרמוש ובפעולת הועדה. קיצור הרגל: 8. כאמור, שתי שיטות למדידת קיצור הרגל ובנדון זה העדפה של שיטה אחת על פני שיטה אחרת לא יכול לשמש נקודה משפטית לערעור, זו שאלה רפואית מובהקת ולא לי לפרש מסמכים ולקבוע עמדה איזו בדיקה מהימנה יותר או טובה יותר. אציין כי ד"ר רינות, שחיווה דעתו עפ"י בקשתו של המערער, קבע בחווה"ד שלו מתאריך 25.10.96 קיום קיצור כדי 1.5 ס"מ . כן איני מתעלם מכך שצויין במסמך מ- 27.6.96 אודות הבדיקה מ- 20.6.96 כי "ערך הבדיקה מוגבלת עקב חוסר יכולת החולה לסובב את הרגל הימנית פנימה". איני מתיימר לפרש גם אמירה זו ולקבוע מה משמעותה, מה תכליתה, מהי המגבלה, במה היא מוגבלת ולאיזה צורך. המסמך היה בפני הרופאים כפי שהיה גם בפני ד"ר רינות ואלה קבעו כפי שקבעו מבלי שהדבר מצדיק התערבות. 9. השאלה היא לגבי יישום התקנה על הממצא ובנדון זה יש אי בהירות בתקנות, לפי דעתו של ב"כ המערער. ב"כ המערער בדעה כי עפ"י המדידה הראשונה נמצא קיצור של 2 ס"מ ואם בדיקה זו צריכה להכריע הרי הפרשנות מחייבת להזקק למבחן בפרט 47 (5)ב כמצוטט לעיל. בנדון זה אני סבור שפרשנותו של ד"ר חרמוש וההערה שלו במזכר לעיל נכונים, שכן על מנת לזכות ב- 5%, הקיצור חייב להיות מעל ל- 2 ס"מ כפי שכתוב מפורשות בתקנה. לכן אין שום טעם להזקק להוראות מילוניות משום שלעניות דעתי התקנה ברורה: 2 ס"מ הם פחות מ- "מעל ל- 2 ס"מ" ולכן נכללים במבחן שבפרט 47 (5)א. לפיכך, אפילו אם הדרך הנכונה היתה להעזר בבדיקה הראשונה ולא בבדיקה הממוחשבת, התוצאה היתה 1% ולא 5%. קל וחומר משהבדיקה הממוחשבת הועדפה על ידי הועדה הרפואית העליונה לאחר ההערה של ד"ר חרמוש. 10. אשר על כן נדחה הערעור. אין צו להוצאות. צבאתאונות צניחהמשרד הביטחוןשירות צבאי