בית המשפט ציין כי הצוואה לא נערכה כדין מבחינת צורתה, שכן בפיסקה בדבר אישור הצוואה לא נאמר שהמנוח אמר עובר לעשיית הצוואה, כמצוות סעיף 20 לחוק הירושה, שזוהי צוואתו. לפיכך, חובת ההוכחה להראות כי הצוואה היא אמיתית מונחת על הטוען לקיום הצוואה עליו להראות כי הצוואה היא ביטוי לרצונו החופשי של המצווה וכי נעשתה תוך גמירות דעת וצלילות דעת, לא תחת לחץ או השפעה בלתי הוגנת וכן שלא היתה זו צוואה לטובת מי שלקח חלק בעריכתה קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צוואה לא כשרה: 1. התנגדות לבקשה לקיום צוואת המנוח ז"ל (להלן: המנוח), מיום 04.03.98, שהוגשה לקיום בתיק ע.ז. 797/98 (להלן: הצוואה). במקביל הוגשה מטעם המתנגד, אחיו של המנוח, בקשה למתן צו ירושה בתיק ע.ז. 876/98. בבקשה זו עותר המתנגד לבית המשפט לחלק את עזבונו של המנוח בין שלושת אחיו של המנוח (המתנגדים). לבקשה זו (למתן צו ירושה) מתנגדת המבקשת בהסתמכה על הצוואה. במהלך העדויות, נראה כי לא היתה מחלוקת בין הצדדים, שהמבקשת היתה ידועה בציבור, כאשת המנוח, וחיה חיי משפחה ובמשק בית משותף עם המנוח עובר לפטירתו. בכל זאת, שני הצדדים ביקשו מבית המשפט, שאם תידחה הבקשה לקיום צוואה, לא ידון בית המשפט בבקשה למתן צו ירושה עד לאחר שתידון בקשה בענין עזבונו של המנוח בבית המשפט לענייני משפחה. 2. יאמר מיד שלדעתי כפי שאפרט להלן, יש לבטל הצוואה, והבקשה לקיום הצוואה מן הראוי שתידחה. לו נתבקשתי, הייתי מורה על מתן צו ירושה שבה שני שליש מנכסי המנוח, ודירת המנוח ימסרו למבקשת, ואילו השליש הנותר, יתחלק בין אחיו של המנוח. זאת על פי הדין (חוק הירושה תשכ"ה - 1965, להלן: חוק הירושה). ביחד עם זאת ברור כי בית משפט איננו מעניק סעדים אשר לא נתבקש להם, במיוחד כשהוא מתבקש מפורשות שלא להעניקם. אכן, בנסיבות כאלה אני מוחק את הבקשה למתן צו ירושה בתיק ע.ז. 876/98, מחוסר מעש, כמובן שהצדדים או מי מהם יוכלו לחדש הבקשה בבוא העת, כפי שיעלה ברצונם. מכאן, אחזור לדון בתוקפה החוקי של הצוואה. 3. אין חולק על כך שהצוואה לא נערכה כדין מבחינת צורתה, שכן בפיסקה בדבר אישור הצוואה לא נאמר שהמנוח אמר עובר לעשיית הצוואה, כמצוות סעיף 20 לחוק הירושה, שזוהי צוואתו. לפיכך, חובת ההוכחה להראות כי הצוואה היא אמיתית מונחת על הטוען לקיום הצוואה עליו להראות כי הצוואה היא ביטוי לרצונו החופשי של המצווה וכי נעשתה תוך גמירות דעת וצלילות דעת, לא תחת לחץ או השפעה בלתי הוגנת וכן שלא היתה זו צוואה לטובת מי שלקח חלק בעריכתה (ע"א 588/82 ראובני נ. ינאי ואח', פד' לט(2) 721, 722). במיוחד אמורים הדברים כאשר אחד העדים לצוואה, ד"ר פלג טימור, אישר כי הוא כלל לא ידע בעת חתימתו, שהוא חותם כעד לצוואה (ת4/, עמ' 4). 4. המומחה מטעם בית המשפט, פרופ' בנטל (ת1/), אשר עיין בכל המסמכים הרפואיים שתארו את מצבו של המנוח עובר לעשיית הצוואה, הגיע למסקנה כי בעת החתימה על הצוואה ביום 04.03.98, לא היה המנוח במצב שכלי ונפשי צלול, ולא היתה לו צלילות הדעת הדרושה, וכושר השיפוט הדרוש כדי להבין את משמעות הצוואה על כל פרטיה. בעיקר לאור העובדה שהמנוח נטל תרופות משככות כאבים שגרמו לו להיות מנומנם ושקוע, כשהוא במצב סופני. חוות דעתו ועדותו של פרופ' בנטל מהימנות עלי. כך גם עולה מעדותו של ד"ר נעלי (אחד מעדי הצוואה) שאישר כי המורפיום אותו קיבל המנוח עובר לעשיית הצוואה, יכול היה להשפיע על הבנתו או הכרתו של המנוח, יכול היה לטשטש אותה, דומה למצב של שתיה מופרזת של אלכוהול (עמ' 34 לפרוטוקול). גם מעדותו של ד"ר פלג עולה לפחות, כי ספק רב אם המנוח הבין או יכול היה להבין את משמעות הצוואה עליה חתם. הרי ד"ר פלג אומר במפורש שקשה לו לענות על השאלה האם בעת שהמנוח חתם על הצוואה, הוא היה בהכרה (עמ' 25 לפרוטוקול). בהקלטה, כאשר נשאל ד"ר פלג על מצבו של המנוח אם היה צלול, משיב ד"ר פלג: "ככה, חצי". יתרה מכך, ד"ר פלג לא ידע כלל, שהוא חותם כעד לצוואה, וכן לא ידע כלל שהמדובר בצוואה (ת4/, עמ' 4). גם ד"ר נעלי אייל מציין בהקלטה (ת5/) כי בעת עשיית הצוואה היה המנוח מוגבל בהכרה, מטושטש, ותחת השפעת סמים נרקוטים אשר קיבל. לאור כל האמור לעיל, נראה לי שהמבקשת לא הצליחה להרים את עול ההוכחה ולהראות שבעת עשיית הצוואה, ידע המנוח להבחין בטיבה של הצוואה (סעיף 26 לחוק הירושה). אדרבא, נראה לי שהוכח שהמנוח לא הבין בטיבה של הצוואה, לפחות כנדרש בהליך אזרחי. 5. סעיף 35 לחוק הירושה קובע כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, והיה עד לעשייתה, או נטל חלק בעריכתה, בטלה. בנדוננו, בעת עשיית הצוואה, שנעשתה כשהמנוח תחת השפעת סמים ונוטה למות, כשהיו עימו גם הנהנית וגם בתה, תוך שהמנוח מקבל לידיו לחתימה צוואה מוכנה ומודפסת, שהובאה למנוח לחתימה על ידי הנהנית או על ידי בתה, כל שהיה על המנוח לעשות, זה לחתום על הצוואה. יש לראות בכך נטילת חלק של הנהנית בעריכת הצוואה, ולכן הצוואה בטלה, ולפחות קובע אני כי המבקשת לא הצליחה להרים את עול ההוכחה להראות שהיא לא נטלה חלק בעריכת הצוואה. 6. בנסיבות, סבור אני גם כי המבקשת לא הצליחה להרים את עול ההוכחה להראות שהצוואה נעשתה ללא השפעה בלתי הוגנת שלה, או מטעמה. יתרה מכך, נראה לי שהוכח מהנסיבות שהיתה השפעה בלתי הוגנת, זאת מהסיבות הבאות: א. מצבו הפיזי והנפשי של המנוח בעת עשיית הצוואה. ב. הכנת הצוואה כאמור, והבאתה אל המנוח כשהיא ערוכה ומוכנה. ג. נוכחותן של המבקשת ובתה בסמוך למנוח עובר לחתימתו על הצוואה. ד. העובדה שלפחות עד אחד מעדי הצוואה לא ידע על מה הוא חותם. 7. לפיכך, ולאור כל האמור לעיל, אני קובע שהצוואת המנוח אמיל רוט ז"ל מיום 04.03.98 שהוגשה לקיום בתיק ע.ז. 797/98 - בטלה, והבקשה לקיום הצוואה - נדחית. המבקשת תשלם למשיבים באמצעות ב"כ עו"ד שיבר את הוצאות הבקשה לרבות שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ש"ח בצרוף מע"מ כחוק.צוואהירושה