רשלנות המדינה בהפעלת שיקול דעת

מה הדין בסוגיית רשלנות המדינה בהפעלת שיקול דעת ? בפסיקה נקבע כי כאשר ענינה של טענת רשלנות הנטענת כנגד המדינה הוא בהפעלת שיקול הדעת על ביהמ"ש לצאת מנקודת מוצא כי המדינה לא תחוייב בנזיקין - למעט במקרים חריגים - "... ביהמ"ש אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות מדיניות של הרשות השלטונית ולכן אחריות בנזיקין בגין החלטות אלו תקום רק במקרים קיצוניים". (מתוך ע.א. 91/915 מד"י נ. יצחק לוי, מ"ח 3, 45). אכן הפסיקה הכירה בעקרון אחריות המדינה ברשלנות (וראה ע.א. 83/243 עיריית ירושלים נ. גורדון) שכן לא קיים שוני בין המדינה לבין אזרח רגיל, שעל שניהם לנהוג בזהירות ובהעדר רשלנות ביחסיהם עם הזולת. "יחד עם זאת, נימוק זה אינו מספק הצדקה להטלת אחריות על המדינה כאשר מדובר בפעולות שלטוניות אשר אין להן מקבילה במישור הפרטי. המדינה בתוקף תפקידה מחלקת בין אזרחיה הטבות, עלויות וסיכונים. לגבי חלק מפעולות אלה נקבע במפורש שאינן יוצרות אחריות בנזיקין, שכן אף שיתכן שיגרם בעטיין נזק לאדם זה או אחר, נעשים מעשים אלה "בתחום הרשאה חוקית" או "בתום לב תוך שימוש מדומה בהרשאה חוקית". ועפ"י סעיף 3 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) אין המדינה חייבת בנזיקין עבורם".(וראה שם ע.א. 91/915). באותו פסק דין מתייחס כב' הנשיא ברק לכך שהחלטות שלטוניות שאינן מוגבלות בסטנדרטים ברורים, והמערבות שיקולי מדיניות, השקפות כלכליות פוליטיות או חברתיות ואיזון בין אינטרסים שונים ברמה של מדיניות, אלו החלטות שלא ניתן לבקר לפי אמת מידה נזיקית שכן אין סטנדרט למולו ניתן להשוות את ההתנהגות. רשלנות