שוהה בלתי חוקי - ביטוח לאומי

הוראת סע' 2א(ב)(1) לחוק הביטוח הלאומי קובעת: "(ב) לענין חוק זה לא יראו כתושב ישראל, בין השאר, כל אחד מאלה: (1) שוהה שלא כדין, כמשמעותו בסעיף 13 בחוק הכניסה לישראל;... " בסע' 13 לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952, נקבע; "(א) מי שאינו אזרח ישראלי או עולה לפי חוק השבות, תש"י-1950, ונמצא בישראל, בלי רישיון ישיבה (בחוק זה - שוהה שלא כדין) ... " סע' 324ב' לחוק הביטוח הלאומי, שעניינו שלילת גמלה משוהה שלא כדין, קובע: "(א) לא תשולם גמלה לשוהה שלא כדין, כמשמעותו בסעיף 13 בחוק הכניסה לישראל (בסעיף זה - שוהה שלא כדין) בעד תקופת שהותו כאמור. ... ". קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שוהה בלתי חוקי - ביטוח לאומי: 1. התביעה הוגשה כנגד החלטת הנתבע לדחיית תביעתם של התובעים לתשלום גמלת מזונות וקצבת ילדים, בנימוק שהתובעת 1 אינה תושבת ישראל. ביום 26/2/09 הוגש כתב תביעה מתוקן בו עתרה התובעת 1 להכיר בה כתושבת ישראל הזכאית לקבלת גמלאות וקצבאות מאת הנתבע, לרבות גמלת הבטחת מזונות וקצבת ילדים, ולחייב הנתבע לשלם לה גמלה להבטחת מזונות וקצבת ילדים החל מיום 25/11/07. לחילופין עתרה להורות לנתבע לשלם את הגמלה להבטחת מזונות החל מהמועד הנ"ל, לתובעים 2-6 באמצעות אמם, התובעת 1. 2. ביום 19/10/10 ניתן פסק דין חלקי בעניין המועד שהחל ממנו יש לשלם את גמלת המזונות של התובעים 2-6. כן נקבע כי שאלת התושבות של התובעת 1 תידון בפני בית הדין. בסוגיה זו הועבר התיק למותב זה. 3. בדיון ההוכחות מיום 22/5/11 העלתה ב"כ הנתבע טענה מקדמית לפיה יש לדחות את התביעה כבר בשלב זה, מכח הוראות סע' 2א(ב) וסע' 324ב' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995, מאחר והתובעת 1 הינה שוהה בלתי חוקית בישראל. הצדדים הגישו סיכומים בכתב בטענות המקדמיות. 4. לטענת הנתבע, מאחר והתובעת אינה אזרחית ישראלית ואינה בעלת אשרת שהיה למגורי קבע בישראל, יש לראותה כשוהה בלתי חוקית בישראל. לפיכך, בהתאם לסע' 2א(ב) לחוק הביטוח הלאומי, אין לראות בה כתושבת ישראל, ועל פי סע' 324ב' לחוק - אין היא זכאית לתשלום גמלאות מאת הנתבע. 5. לטענת ב"כ התובעת 1 - הנתבע אינו רשאי להעלות את הטענות המקדמיות בשלב זה, מאחר וויתר על העלאת טענות כאמור בסיכומיו לפני מתן פסק הדין החלקי, עת הודיע במפורש כי אין הוא חולק על זכותה של התובעת לבירור שאלת התושבות בפני בית הדין. לגופו של עניין טוען ב"כ התובעת כי הוראות סעיפים 2א ו-324 לחוק הביטוח הלאומי אינן חלות על התובעת, שמתגוררת בישראל ברציפות החל משנת 1992, לפני כניסת ההוראות לתוקף, ולא ניתן להחילן על התובעת רטרואקטיבית. נטען כי יש לברר את שאלת התושבות של התובעת בהתאם למבחן "מרכז החיים והזיקה למקום", כפי שהותווה בפסיקת בתי הדין, וכי הגדרת "תושב ישראל" כמשמעותו בחוק הכניסה לישראל, אינה רלוונטית לעניין תחולת חוק הביטוח הלאומי. רקע עובדתי 6. התובעת 1 בעלת תעודת זהות של הרשות הפלסטינאית, אינה אזרחית ישראלית ואינה בעלת אשרת שהיה מסוג א'5 למגורי קבע בישראל (תעודת עובד ציבור מיום 17/5/11). בשנת 1992 נישאה לאזרח ישראלי, אביהם של התובעים 2-6. לטענת התובעת למן מועד נישואיה היא מתגוררת דרך קבע בטירה. התובעים 2-6 הם אזרחי ישראל, ילדיה של התובעת 1. 7. בהליכים שהתנהלו בין התובעת 1 לבין אביהם של התובעים 2-6 בבית הדין השרעי בטייבה, חוייב אבי הילדים בתשלום מזונות חודשיים בסך של 3,500 ₪ לתובעים 1-6 וזאת ללא הבחנה בין התובעת 1 לילדיה. שאלת התושבות של התובעת 1 רלוונטית לצורך קביעת זכאותה לגמלת הבטחת מזונות מאת הנתבע (לאחר שהנתבע הכיר בזכאות התובעים 2-6 למזונות). דיון והכרעה 8. הוראת סע' 2א(ב)(1) לחוק הביטוח הלאומי קובעת: "(ב) לענין חוק זה לא יראו כתושב ישראל, בין השאר, כל אחד מאלה: (1) שוהה שלא כדין, כמשמעותו בסעיף 13 בחוק הכניסה לישראל;... " בסע' 13 לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952, נקבע; "(א) מי שאינו אזרח ישראלי או עולה לפי חוק השבות, תש"י-1950, ונמצא בישראל, בלי רישיון ישיבה (בחוק זה - שוהה שלא כדין) ... " סע' 324ב' לחוק הביטוח הלאומי, שעניינו שלילת גמלה משוהה שלא כדין, קובע: "(א) לא תשולם גמלה לשוהה שלא כדין, כמשמעותו בסעיף 13 בחוק הכניסה לישראל (בסעיף זה - שוהה שלא כדין) בעד תקופת שהותו כאמור. ... ". 9. התובעת הינה בבחינת "שוהה שלא כדין", כהגדרת המונח בסע' 13 לחוק הכניסה לישראל. בהתאם להוראות סע' 2א לחוק הביטוח הלאומי אין לראות בה כתושבת ישראל "לעניין חוק זה". בהתאם להוראת סע' 324ב לחוק הביטוח הלאומי, אין התובעת זכאית לתשלום גמלאות מכח החוק בגין תקופת שהייתה בישראל שלא כדין. משכך, מבחני מרכז החיים אינם רלבנטיים לגבי התובעת. 10. הודעת הנתבע בסיכומים מיום 2/5/10 לפיה "אין הנתבע חולק על זכותה של התובעת כי שאלת תושבותה תידון בפני כב' ביה"ד..." מצביעה על הסכמתו כי שאלת התושבות תמשיך להתברר בפני בית הדין, בשונה מעמדתו המקורית, כפי שהוצגה בדיון מיום 14/10/09, לפיה בקשת התובעת להכיר בה כתושבת ישראל איננה יכולה להתנהל בבית הדין, מאחר ובשלב זה אין לתובעת תביעות כלשהן. אין ללמוד מהודעה זו על ויתור הנתבע על טענות מקדמיות בשאלת התושבות ועל הסכמתו לכך כי השאלה תוכרע על פי מבחני הפסיקה בדבר מרכז החיים ומגורי קבע. 11. איננו מקבלים את טענת ב"כ התובעים לפיה אין להחיל על התובעת 1 את הוראות סע' 2א ו-324ב לחוק הביטוח הלאומי, נוכח מועד חקיקתן. אין לראות בהוראות סעיפים אלה בבחינת שינוי מהותי במצב המשפטי, שיש בו כדי לפגוע בזכויותיה של התובעת 1. מדובר בסעיפים אשר עיגנו בחקיקה את הוראות הדין כפי שפורשו עוד קודם לכן בפסיקה (דב"ע נג/ 20-04 המל"ל נ' ג'ברין אבו האני פד"ע כו 122). 12. כך גם אין לקבל את הטענה לפיה אין ללמוד על הגדרת המונח "תושב" לצורך חוק הביטוח הלאומי, מההגדרות שנקבעו לעניין זה בחוק הכניסה לישראל ו/או חוק מרשם אוכלוסין. זאת מכיוון שהוראת סע' 2א לחוק הביטוח הלאומי מפנה במפורש להוראות סע' 13 לחוק הכניסה לישראל, להגדרת "שוהה שלא כדין". סוף דבר 13. לאור הוראות חוק מפורשות כמובא לעיל, טענת המוסד לביטוח לאומי מתקבלת. התביעה נדחית. לצדדים זכות ערעור על החלטה זו, לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 יום ממועד קבלתה. משרד הפניםשוהה בלתי חוקיביטוח לאומי