קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שחרור ממעצר על מכירת סמים לשוטר סמוי: א. האישום 1. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ארבעה אישומים של סחר בסמים; בכלם נטען כי המשיב מכר סם לשוטר סמוי. כלם במהלך מסיבה (אל נכון מה שידוע בציבור כ"מסיבת אסיד") באזור חניון מערת הנטיפים בפרוזדור ירושלים (סמוך לבית שמש); כל המכירות הנטענות נעשו בטווח של כמחצית השעה בין השעה 02:40 ל03:05-. 2. בד בבד עם כתב האישום הוגשה בקשה זו שבפני לעצור את המשיב עד תום הליכי המשפט. הטעמים לבקשה: "חזקת המסוכנות" עפ"י סעיף 21(א)(1)(ג)(3) של חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו1996- [להלן: "חוק המעצרים] וקיום הרשעות קודמות בעבירות תקיפה. ב. ראיות לכאורה: 3. הראיות היחידות בכל האישומים, הן דו"חות השוטרים הסמויים להם מכר המשיב, עפ"י הנטען, סמים. 4. הסניגור המלומד עו"ד ג. זילברשטיין החולק על קיום ראיות לכאורה לאשמת המשיב, תקף בטעונו את דרכי החקירה ומכוון חיציו בעיקר לשאלת זיהויו הודאי של המשיב; הוא הצביע על כך שלא נשמר קשר עין רצוף בין השוטרים הסמויים, שביצעו את הקניה, לבין המשיב - מאז קניית הסם ועד למעצר; על כך שזיהוי המשיב כמי שמכר את הסם לשוטרים נעשה עפ"י בגדיו, אמנם בולטים ורועשים [חולצה כהה עם "קשקוש צבעוני או שמש" (כהגדרת השוטרים) ומכנסי ברמודה] - אך, לדברי הסניגור, מסוג הבגדים אשר הצעירים רגילים ללבוש במסיבות מסוג זה ומכל מקום - אין כל עדות כי המשיב היה היחיד באותה מסיבה אשר לבש בגדים כאלה או דומים. השוטרים לא השתמשו באמצעי חקירה אחרים, מקובלים לכגון דא - כגון הקלטת הרכישה. אף לא נערך מסדר זיהוי כהלכתו - חרף קשיי הזיהוי. עוד מדגיש הסניגור כי אף שכל השוטרים רכשו את הסם, עפ"י דבריהם, באמצעות שטרות כסף שסומנו לצורך זיהויו לא נמצא בידי המשיב עת נעצר אף שטר אחד. מדובר, אין חולקין, במסיבה רבת משתתפים בתנאי חשכה או ראות ליקויים - והשורה התחתונה של כל אלו: לטענתו אין לסמוך על זיהויו של המשיב כמי שמכר את הסם. 5. יש, ללא ספק, טעם של ממש בטענות הסניגור המלומד וסביר כי הטענות הללו עשויות לגרום "כאב ראש" ניכר למאשימה בעת הדיון בתיק. עם זאת אינני מסכים כי אין די בראיות כ"ראיות לכאורה" עפ"י המבחנים הקבועים לשלב זה של הדיון . לפחות אחד מאנשי המשטרה (מוטי פרץ) מציין כי זיהה את המשיב גם על פי תווי פניו ולא רק עפ"י לבושו. מבחן של "ראיות לכאורה" בשלב זה הוא אם "טיבה של הראיה - על רקע מכלול הראיות כולן המצוי בשלב זה - הוא כזה שקיים סיכוי סביר לכך שאותה ראיה תהפוך בסוף ההליך הפלילי לראיה רגילה אשר על פיה היא לבדה או בהצטרפה לראיות פוטנציאליות אחרות, ניתן יהיה לקבוע כנדרש את אשמתו של הנאשם. "ראיות לכאורה להוכחת האשמה" הן איפוא ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל - יוביל לראיות (רגילות) אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר". בצד הזיהוי המצויין לעיל אין לשלול גם את ערכו הראייתי של הזיהוי עפ"י פרטי הלבוש והעובדה כי מדובר במספר מכירות שכלן הובילו אל המשיב. סבור אני כי כל אלו, אם יעמדו בתום הדיון במבחני המהימנות יהא בהם כדי להביא להרשעת המשיב. ג. עילת מעצר וחלופת מעצר 6. משקבעתי כי קיימות ראיות לכאורה לאישומים, קמה החזקה ל"מסוכנות" מכח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) של חוק המעצרים ומוטל על המשיב לשכנע את ביהמ"ש כי חרף חזקה זו אין נשקפת ממנו סכנה לציבור, גם אם לא יהיה נתון במעצר. השיקולים לבחינת שאלה זו חופפים במידה רבה לאלו המנחים את ביהמ"ש, בבחינת השאלה הבאה - כאשר הוא מגיע למסקנה כי קיימת עילת מעצר - האם יש מקום לחלופת מעצר - ועל כן אדון באלו בצוותא חדא. 7. העיקרון, אין צריך להרחיב, הוא כי לא בנקל יקבע בימ"ש כי לא נשקפת מהנאשם העומד לדין על סחר בסמים סכנה לציבור ולא בנקל ישוחרר נאשם כזה בחלופת מעצר. יחד עם זאת מצווה ביהמ"ש, בכל מקרה, לבדוק היטב כלום לא ניתן למצוא דרך שתשיג במידה סבירה את מטרת המעצר בלא הפגיעה הקשה של שלילת חירותו של אדם אשר הוא, אחרי ככלות הכל, בחזקת חף מפשע. בין השיקולים הרלבנטיים למבחן זה הם בצד נסיבות ביצוע העבירה, גם נסיבות אישיות ואישיותו של הנאשם. 8. בענייננו מדובר באדם קרוב לגיל 30 בעל משפחה שאין נזקפות לחובתו כל הרשעות (הראיות להילקח בחשבון השיקולים); עובד במקום עבודה מסודר; נסיבות המכירה הן ללא ספק מיוחדות במינן כולן נעשו בטווח של כמחצית השעה במהלכה של מה שקרוי "מסיבת אסיד" מקום אשר, ככל הידוע, עישון הסמים והעברתם מאחד לשני הוא מטרת בואם של הנאספים, כאשר סמים עוברים מיד ליד כחלק מן המסיבה ולא כ"מסחר" ממש (אף אם מדובר בהעברה תמורת כסף); המכירות נעשו בעקבות פניות השוטרים הסמויים אליו; על מהלך הדברים באותו מסיבה ניתן ללמוד גם מתוך ריבוי נאשמים שהועמדו למשפט בשל מכירת סמים באותה הזדמנות. בין השיקולים הרלבנטיים יש, לדעתי, לשקול גם את העובדה שנאשמים אחרים שהואשמו אף הם במכירת סם באותה מסיבה לא נעצרו עד תום הליכי המשפט על פי החלטות עמיתי השופטים אשר דנו בבקשות למעצרם. נציגת המאשימה ביקשה לאבחן את ההחלטות לגבי הנאשמים הללו מהמשיב שבפני בטענה ששם דובר בתיווך בעוד כאן מדובר בסחר; אין אני מקבל טיעון זה הן משום שככל שהבנתי מהחלטות שהוצגו בפני גם שם הואשמו הנאשמים בסחר והן בשל דמיון הנסיבות: גם בידי המשיב שבפני לא נמצא, כידוע, אף לא שטר אחד משטרות הכסף שבהם שילמו השוטרים הסמויים עבור הסם שקיבלו ממנו, והדעת נותנת כי הכספים הללו הועברו הלאה אל נכון למקור שממנו התקבלו. הגעתי, לפיכך למסקנה כי אין נשקפת מהמשיב סכנה במידה השוללת אפשרות שחרור בחלופה. ד. סוף דבר 9. אני מורה איפוא על מעצר המשיב עד תום הליכי המשפט - ואולם הוא יוכל להשתחרר מהמעצר בתנאים דלקמן: (א) ערבות עצמית וערבות צד ג' על סך 30,000.- ש"ח להבטחת התייצבותו למשפטו, כל אימת שיזומן לכך ולהבטחת קיום יתר תנאי השחרור (הערב יהיה מר דני X ת.ז. X ). (ב) הפקדת סך 5,000.- ש"ח לאותן מטרות (ניתנת ארכה למשיב להפקיד את הסכום עד יום א' 15/08/99 - בלי לעכב את שחרורו). (ג) המשיב ישהה במעצר בית חלקי בביתו במובן זה שנאסר עליו לצאת את ביתו בין השעות 18:00 ועד לשעה 07:00 למחרתו בימי חול (וזאת על מנת לאפשר למשיב לצאת לעבודתו, ולמטרה זו בלבד) וכן בימי שבת וחג; (ד) נאסר על המשיב לצאת את הארץ ויופקד דרכונו, אם יש בידיו כזה (לא יאוחר מאשר עד 15/08/99). (ה) נאסר על הנאשם ליצור כל קשר עם מי מעדי התביעה. השחרור ייעשה ע"י קצין משטרה. מעצרמשטרהשחרור ממעצרשוטרסמיםסחר בסמים