קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי הצהרה על נכסים - השלמת הכנסה: זו תביעה לתשלום קצבת הבטחת הכנסה. להלן עובדות המקרה: 1.          התובע קיבל הבטחת הכנסה החל מחודש 5/97 עד חודש 9/08. 2.        בתאריך 11.1.09 הודיע הנתבע לתובע כי נוצר חוב על שמו בסך של 317,826 ₪ על תשלומים שלא הגיעו לו עפ"י חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980 (להלן - חוק הבטחת הכנסה), בגין הכנסות מנכסים החל מחודש 4/97. 3. מתעודת עובד ציבור שהוגשה לביה"ד מיום 20.1.11 מטעם הנתבע, עולה כי התובע לא הצהיר בתביעתו לגמלת הבטחת הכנסה על נכסים נוספים שבבעלותו, וממידע שהתקבל בחודש 7/08 התברר כי בבעלות התובע שתי חנויות המושכרות לאחרים ודירה נוספת, בה מתגורר בנו, מוחמד יוסף סופי. עוד צוין כי מאחר והתובע לא המציא מסמך המעיד על העברת הזכויות בחנויות ובדירה לידי בנו, לרבות - יפוי כח בלתי חוזר או רישום פורמאלי במס רכוש, מדובר בנכס השייך לתובע. לאור האמור, נוצר חוב על שם התובע בגין התקופה מחודש 4/97 עד 9/08, בהתאם להערכת שמאי את שווי החנויות בקומה הקרקע, ושווי זכויות הבניה בדירת הבן, על סך של 125,379 ₪. 4. בחודש 7/09 התובע הגיש תביעה נוספת לנתבע לתשלום קצבת הבטחת הכנסה, ותביעתו אושרה מחודש 1.6.09 עד חודש 3/10, מועד הגיעו לגיל זקנה, כאשר במסגרת תשלום הקצבה נלקחה בחשבון הכנסתו של התובע מהחנויות ודירת הבן בסך של 2,294 ₪. לפיכך, סך הגמלה ששולמה לתובע עמדה על סך של 495 ₪ בלבד. 5. התובע טוען כי הקרקע עליה בנוי הבניין בן ה- 3 קומות שייך למנהל מקרקעי ישראל שקיבל אביו ללא רישום זכויות. לאחר פטירת האב, התובע ואחיו חילקו ביניהם את הקרקע, כך שחלקו של התובע כלל את הקרקע עליה בנוי הבניין, נשוא המחלוקת בתיק זה. התובע בנה את ביתו בקומה הראשונה ללא היתר וללא העברת זכויות, ובנו של התובע שיפץ את קומת הקרקע והשכיר את שתי החנויות (מרפאה וחנות צילום), ובנה את ביתו בקומה השלישית, וזאת ללא היתרים ו/או העברת הזכויות. 6. לטענת התובע הדירה בקומה השנייה והחנויות בקומת הקרקע שייכות לבנו, מוחמד. הסכמי השכירות נערכים ונחתמים עם בנו, דמי השכירות משולמים לבנו, ועל כן, אין לקחת בחשבון את ההכנסות מנכסים אלו בכל הנוגע לזכאותו ואופן חישוב גמלתו של התובע להבטחת הכנסה. 7. הנתבע מנגד טוען כי, לא הומצא כל מסמך המעיד על העברת הזכויות בחנויות בקומת הקרקע ובדירה בקומה השנייה לידי בנו של התובע. כמו כן, לא הומצאו כל ראיות כי בנו של התובע שיפץ את החנויות בקומת הקרקע מחשבונו הפרטי, אלא רק לגבי עלויות הבניה של דירת המגורים בקומה השנייה. לפיכך, נלקחו בחשבון רק זכויות הבניה ולא שווי עלויות הבניה של דירת בנו של התובע. על כן, לטענת הנתבע יש לראות בתובע כבעלים בפועל של הנכס, וכל עוד לא הועברה זכות החכירה מהתובע לבנו, מוחמד, במנהל מקרקעי ישראל התובע הוא המחזיק הבלעדי בנכסים בקומת הקרקע ובזכויות הבניה בדירת הבן. הנתבע מוסיף וטוען כי, אין בהסכמי השכירות שהוצגו בביה"ד בנוגע לחנויות בקומת הקרקע בכדי להעיד כי הנכסים אינם שייכים לתובע. לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן - 8. תכליתו של חוק הבטחת הכנסה, היא להבטיח הכנסה מינימאלית לאדם שאין ביכולתו לעבוד ולהתפרנס כדי מחייתו מטעמים שאינם תלויים בו, כעיקרון הנובע מזכותו של האדם לכבוד. (ראה עב"ל 332/09 המל"ל נ' ג'בארין מוחמד אמין , ניתן ביום 14.12.10). 9. התובע טען, בין היתר, כי בנו בנה את דירתו בקומה השנייה, ועל כן הדירה היא בבעלותו. אין לקבל טענתו זו של התובע. לאור לשון סעיף 12 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969, גם אם בנו של התובע בנה באופן בלתי חוקי את דירתו בקומה השנייה, הדירה הינה בבעלותו של התובע בכוח בעלותו על הקרקע עליה בנוי הבניין. (ראה פס"ד עב"ל 332/09 הנ"ל). 10. כמו כן, התובע לא המציא כל ראיה המעידה על העברת הזכויות בקומת הקרקע ו/או בקומה השנייה לידי בנו, מוחמד, וזאת לא בדרך של רישום הזכויות במנהל מקרקעי ישראל, יפוי כח בלתי חוזר או בדרך של עריכת הסכם בכתב בינו לבין בנו. אין בהסכמי השכירות שנערכו ונחתמו בין שוכרי החנויות בקומת הקרקע ובין בנו של התובע בכדי להוכיח כי בנו של התובע הינו הבעלים של החנויות. בעניין זה, נקבע כבר בדב"ע נג/ 215- 04 מנסור סובחי נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך א (2) 674 כי - "מבוטח שנותן לבניו להשתמש בנכס, אך לא פעל כדי להעבירו ונשאר בעל המקרקעין עדיין נחשב כבעל הנכס לצורך חוק הבטחת הכנסה" 11. התובע טען בעדותו בביה"ד, כי מאחר והקרקע לא הייתה כלל בבעלותו, אלא בבעלות מנהל מקרקעי ישראל, לא יכול היה להעביר את הזכויות לידי בנו, מוחמד. אף אם נקבל את טענתו זו של התובע, הרי שעדיין היה באפשרות התובע לערוך הסכם בכתב עם בנו לצורך העברת הזכויות בקומת הקרקע ובקומה השנייה של הבניין. בנו של התובע, מוחמד יוסף, העיד כי אכן נערך ונחתם הסכם עם אביו לצורך העברת הזכויות בבניין לידיו, אולם הסכם כאמור לא הומצא לביה"ד. (ראה פרוטוקול דיון מיום 24.1.11 עמ' 10) יתרה מזאת, התובע עצמו העיד כי לא נערך כל הסכם עם בנו, ולא ניתן יפוי כח בלתי חוזר לבנו לצורך העברת הזכויות בבניין. (ראה פרוטוקול דיון מיום 24.1.11 עמ' 6-7). אשר על כן, אנו קובעים כי התובע לא עמד בנטל להוכיח כי פעל על מנת להעביר את הזכויות בקומת הקרקע ובקומה השנייה לידי בנו, מוחמד יוסף. 12. בנוסף, צודק הנתבע בטענתו כי התובע לא המציא כל ראיה כי שיפוץ החנויות בקומת הקרקע נעשה מחשבונו הפרטי של בנו. 13. אשר על כן, לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי החלטת הנתבע לקחת בחישוב זכויות התובע, בהתאם לחוק הבטחת הכנסה, את שווי החנויות בקומת הקרקע ושווי זכויות הבניה בדירת בנו, נתקבלה כדין. לפיכך, דין התביעה דנן - להידחות בזאת. 14. אין צו להוצאות. הבטחת הכנסה