לטענת ביטוח לאומי טעתה הועדה של ביטוח לאומי כאשר קבעה למשיב אחוזי נכות בגין ליקוי בשמיעה והסתמכה על בדיקת שמיעה שנערכה למשיב שלוש שנים לאחר שהסתיימה עבודתו שבה היה חשוף לרעש. מדובר בבדיקת שמיעה משנת 1999 לאחר שהועדה לא נתנה דעתה שלפני שלוש שנים חדל המשיב לעבוד ב"צים" כשהוא חשוף לרעש מזיק והחל לעבוד במלון רויאל ביץ באילת בו לא קיים רעש מזיק. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בדיקת שמיעה בעבודה ברעש: 1. מדובר בערעורים שנדונו במאוחד על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 31.12.03 אשר קבעה למשיב דרגת נכות יציבה בשיעור 5% על פי סעיף 72 (1)2(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות") בגין ליקוי שמיעה. 2. הירידה בשמיעה של המשיב הוכרה כפגיעה בעבודה בגין תקופת עבודתו מ-1989 עד 1996 עת עבד ב"צים" על פי פסק דין מיום 19.12.02 לפיו 50% מהנזק מקורו מחשיפה לרעש ו-50% מהנזק מקורו בתהליך תחלואתי טבעי (להלן: "פסק הדין"). 3. "פסק הדין" הפך לחלוט. 4. ביום 12.11.03 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון בהרכב של פוסקים רפואיים על פי תקנה 14 דרגת נכות יציבה בשיעור 7.37% בשל ליקוי שמיעה ובגין טנטון. החלטתה ועדה נסמכת על בדיקות שמיעה מהשנים 2002 ו-2003 לרבות בדיקת טנטון מ-27.7.03. המשיב טען בפני הועדה, כי לאחר שסיים עבודתו ב"צים" ממשיך לעבוד ברעש כאיש מכונות בספינת טיולים מזה כשנה (היינו שנת 2002 ו-2003). 5. המוסד לביטוח לאומי הגיש ערר על החלטה הנ"ל והועדה הרפואית לעררים קבעה ביום 31.12.03 דרגת נכות יציבה בשיעור 5% בגין ירידה בשמיעה מ-26.6.99 ושללה אחוזי נכות בגין טנטון (להלן: "ההחלטה"). 6. על ההחלטה הוגשו הערעורים שלהלן. 7. טענות המערער: טעתה הועדה כאשר קבעה למשיב אחוזי נכות בגין ליקוי בשמיעה והסתמכה על בדיקת שמיעה שנערכה למשיב שלוש שנים לאחר שהסתיימה עבודתו שבה היה חשוף לרעש. מדובר בבדיקת שמיעה משנת 1999 לאחר שהועדה לא נתנה דעתה שלפני שלוש שנים חדל המשיב לעבוד ב"צים" כשהוא חשוף לרעש מזיק והחל לעבוד במלון רויאל ביץ באילת בו לא קיים רעש מזיק. כן נטען, כי טעתה הועדה כאשר קבעה נכות משנת 1999 כאשר בדיקת השמיעה בשנה זו היתה בגדר הנורמה. המשיב היה חשוף לרעש בין השנים 1989 עד 1996 ואילו בשנת 1999 , כאשר לא היה חשוף לרעש מזיק חלה ירידה בשמיעתו ולפיכך מדובר במצב תחלואתי. 8. טענות המשיב בערעור: המשיב טען, כי לאחר סיום עבודתו בשנת 1996 בחברת "צים" מצא עבודה כמכונאי באוניות טיול בנמל אילת . לפיכך טען, כי המשיך לעבוד ברעש מזיק. כן טען, כי האמור ב"פסק הדין" אינו חל על קביעת הועדה שנסמכה על בדיקת שמיעה משנת 1999 שכן פסק הדין קבע יחס של 50% רק עד שנת 1996 ויש לראות את כל ההחמרה משנת 1996 בגלל החשיפה לרעש מזיק ולא בשל מצב קודם. ההכרעה: 9. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד בפני בית הדין האזורי לעבודה וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995, עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של וועדה רפואית, ולא בסמכות בין הדין. הערעור הוא בשאלת חוק בלבד, כאשר נראה על פני הדין וחשבון שהוועדה התייחסה לפגימות השונות שפקדו את המערער והעריכה לפי שיקול דעתה הרפואי את מידת הנזק (באחוזי נכות) שנגרמה על ידי כל אחת מהפגימות הנ"ל, ולא נראית אי התאמה בולטת או סתירה גלויה בין הממצאים הרפואיים - עובדתיים שנמצאו והמבחנים שהופעלו - אזי אין מקום לטענה, כי ישנה שאלה של חוק המצדיקה התערבות בית הדין (דב"ע ל"ג/40-0 יוסף דולזר נ. המוסד לביטוח לאומי פד"ע ד' 407). כן נפסק, כי צורת הבדיקה של הנכה ואורכה הם נושאים בגדר הרפואה, וערכאה שיפוטית אינה מוסמכת להתערב בהם (דב"ע שן/28-01 המוסד - חיים קטוע, לקט ועדות 608; דב"ע נא/91-99 משה רוזנברג - המוסד, לקט ועדות 644). בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד, פד"ע לד', 213). 10. עניינו של המשיב הועבר לועדה הרפואית לקביעת אחוזי נכות לאחר שליקוי השמיעה הוכר ב"פסק הדין" כ"תאונת עבודה" בכפוף לחוות הדעת שהומצאה לבית הדין היינו ליקוי שמיעה הנובע מ-50% מהנזק שמקורו בחשיפה לרעש וכ-50% מהנזק מקורו תהליך תחלואתי טבעי. 11. סמכות הועדה על פי סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - "החוק") לקבוע "אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה לאור המבחנים והעקרונות שנקבעו בתקנות". 12. קביעת בית הדין ב"פסק הדין" בדבר הכרה ב"תאונת עבודה" אינה מחייבת קביעה לעניין דרגת הנכות והקשר הסיבתי בין הפגיעה לנכות ורק ועדה רפואית מוסמכת לקבוע אם הנכות קשורה סיבתית ל"פגיעה בעבודה" ואת דרגת הנכות (דב"ע נב/93-0 דוד שכטר נ' המוסד פד"ע כ"ה 39). 13. מפרוטוקול הועדה מדרג ראשון צויין מפי המשיב תקופת עבודתו ב"צים" אך טען, כי עדיין ממשיך לעבוד ברעש כאיש מכונות בספינת טיולים מזה כשנה (החלטה מיום 12.11.03). מפרוטוקול הועדה הרפואית לעררים עולה, כי הועדה קבעה אחוזי נכות בגין ליקוי שמיעה בהסתמך על בדיקות 1998 ואילך (ראה סעיף 18 לפרוטוקול) וכן מיום 27.7.03 לתקופה מ-6/99 היינו, תקופה אשר לא נדונה ב"פסק הדין" ולצורך העניין מדובר בבדיקה שנערכה שלוש שנים לאחר שהמשיב לא היה חשוף לרעש מזיק. 14. צודק המערער, כי הועדה קבעה למשיב אחוזי נכות בגין ליקוי שמיעה על פי תוצאות בדיקה שנערכה זמן רב לאחר שהמשיב המשיך לעבוד ב"צים" כאשר לא הוכח כל בסיס עובדתי שהחל מ-1996 המשיב המשיך להיות חשוף לרעש מזיק או לרעש כלשהו. על פי דברי המשיב לועדה הרפואית מדרג ראשון, ציין, כי ממשיך לעבוד ברעש כאיש מכונות בספינת טיולים מזה כשנה (מדובר בטיעון מ-2003) כך שגם לגירסת המשיב שלא הוכחה עבד שנה בלבד כשהוא חשוף לרעש. הועדה התבקשה לדון בקביעת אחוזי נכות בגין תאונת העבודה שהוכרה ב"פסק הדין" היינו בגין תקופת עבודתו של המשיב ב"צים" וספק אם אכן היתה ערה לעובדה זו או שמא קבעה את אחוזי הנכות לרבות קיום קשר סיבתי על בסיס עובדתי, היינו כי גם לאחר תום תקופת עבודה ב"צים" המשיך המשיב לעבוד כשהוא חשוף לרעש. אין זה מסמכות הועדה לקבוע מדדי רעשים במקומות עבודה אלא ליתן החלטה רפואית לאור הנתונים העובדתיים שבפניה כפי שפורטו ב"פסק הדין" היינו עד לתום תקופת חשיפתו של המשיב לרעש מזיק בשנת 1996. הועדה לא פרטה מדוע, בנסיבות המקרה הנדון העניקה למשיב אחוזי נכות רטרואקטיבית מ-26.6.99 , היינו לאחר תום התקופה שנידונה ב"פסק הדין". 15. לא מצאתי כל טיעון משפטי המצדיק קבלת ערעור המשיב. טיעוניו אינם נתמכים בממצא עובדתי או רפואי כלשהו. במידה ומצבו של המשיב הוחמר רשאי להגיש בקשה להכיר בהחמרת מצבו. אולם אין זה המקרה בו התבקשה הועדה לדון. 16. לפיכך עניינו של המשיב יוחזר לועדה הרפואית לעררים בהרכבה הזהה על מנת שתקבע אחוזי הנכות בגין ליקוי השמיעה שהוכר כ"תאונת עבודה" ב"פסק הדין" לרבות התקופה בה הוכח, כי המשיב היה חשוף בעבודתו לרעש מזיק היינו משנת 1988 עד 1996. הועדה תפעל על פי האמור בסעיף 118 ל"חוק" ותקבעה האם הנכות נובעת מפגיעה בעבודה ובאיזו מידה? הועדה תתייחס בהחלטתה לטיעוני המערער, כי לא ניתן במקרה הנדון לסמוך ההחלטה על תוצאות בדיקת שמיעה משנת 1999 או משנים שלאחר תום תקופת עבודתו של המשיב ברעש מזיק ("צים") בהם לא הוכח עבודה ברעש מזיק. הועדה תתייחס בהחלטתה למועד תחילת הנכות , אם אכן תקבעה למשיב נכות. הועדה תנמק החלטתה. 17. בגין קבלת ערעור המערער - אין צו להוצאות. 18. ערעור המשיב נדחה.שמיעהמטרד רעש