קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בעלות על רכב מזויף: א. מהות העתירה זו עתירה בה מתבקש בית המשפט לזמן את המשיבה לדין ולהורות לה ליתן טעם מדוע לא תכיר בעותר כבעליו של רכב מס. רשוי 8534006 מסוג הונדה (להלן:"הרכב"). ב. עובדות רלבנטיות בתאריך 4.8.1997 עוכב לבדיקה אדם שנסע ברכב מטעמו של העותר, במסגרת בדיקה משטרתית שגרתית, מאחר והרכב נחשד להיות מזוייף. בתאריך 16.3.1999 נסגר תיק המשטרה שנפתח בגין חשד לזיוף, - מחוסר ראיות. ביום 24.12.2001 במסגרת ב"ש 3192/01 הוגשה בקשה לחילוט הרכב ע"י משטרה ישראל. ביום 14.2.2002 דחה בית משפט השלום בפ"ת - השופטת באום-ניקוטרה את בקשת המשטרה. נימוקי ההחלטה היו: "נחה דעתי כי בענינו של המשיב חלה תקנת השוק, וזאת, לאחר שהציג זכרון דברים המלמד, כי רכש הרכב מאחד שהציג עצמו בפניו כירון מורשתי, כנגד סך של 43,000 ₪. אין בתיק ראיה כלשהי שיש בה כדי לפגוע בתום לבו של המשיב בכל הקשור לרכישת הרכב. משחלה בעניננו תקנת השוק - כי אז זכאי המשיב לקבל לידיו את הרכב. מאחר שהרכב הינו רכב שזוייפו בו המנוע והשלדה והוא נושא מספר רישוי השייך לרכב אחר (זה בבעלות הגב' אביבה סלמן) הרי שגם מקום בו מקבל המשיב את הרכב לידיו - כי אז נאסר עליו לעשות שמוש כלשהו ברכב, לרבות טרנסקציה כלשהי עד להסדרת הענין במשרד הרישוי,לרבות קבלת מספר רישוי חדש". סנ"צ חיים פדלון קצין אח"ק שומרון כתב במזכר (נספח ב' לעתירה) מתאריך 5.6.2002 כי הרכב שייך במקור לאחד בשם אוקישב אלכסנדר; וכי רכב דומה נגנב בעבר, זויפו מספרי השילדה והמנוע ואלה הורכבו על לוחיות הרישוי של הרכב הנ"ל, וכי טכנאי מז"פ לא הצליח לחשוף את מספרי השילדה והמנוע ברכב הגנוב, מאחר ואלה הושחתו כליל. המלצת אותו הקצין היתה שיש להטביע מספר חדש כולל לוחית רישוי עם מספר אחר, או שהעותר יתחייב לפרק את הרכב לחלקים. הגב' חוה ראובני (נספח ד') ממשרד התחבורה, הביעה דעתה בתאריך 16.6.2002 כי החלטת בימ"ש השלום היתה מוטעית באספקט הקנייני, וכי אם משרד התחבורה היה צד בהליך - דבר שלא צריך היה להיות גם לעמדתה - כי אז היה מחווה דעתו, שאין זה המקום להפעיל את תקנת השוק; ועל כל פנים אין בהחלטה זו צו לרשות הרשוי לעשות דבר מה. עמדת המדינה היתה כי העתירה הינה נעדרת עילה ו/או הוגשה בשלב מוקדם מדי מכיון שהעותר אינו הבעלים ברכב ואינו זכאי לסעד המבוקש. לענין פסה"ד של בימ"ש השלום גרסה המדינה כי פסה"ד לא קבע בעלות, אלא העביר את החזקה ברכב לידי העותר, הן מכיון שהוא לא נזקק לכך לצורך בקשה להחזרת חפץ שנתפס ע"י המשטרה, והן מכיון שבהליך פלילי, לבית המשפט אין סמכות להחליט בנושא של בעלות במכונית. כן גרסה המשיבה כי אפילו היתה סמכות לבימ"ש קמא להחליט ברוח שנטען בעתירה, אזי שיקול הדעת שלה שלא ליתן לעותר מספר רשוי, מהווה מדיניות שיפוטית ראויה, קרי מניעת פרצות שיאפשרו זיוף של כלי רכב, ויצירת פתח למניפולציות מתוחכמות במאגר רישום כלי הרכב וגרימת עוולה לרוכשים תמי לב. ג. הפלוגתאות בין הצדדים מכתבי הטענות והטיעונים עלו הפלוגתאות הבאות בין הצדדים: - האם העותר הינו הבעלים של הרכב. - האם שגה משרד הרשוי בכך שאינו מוכן ליתן לעותר מספר רשוי. בסיכומים עתר ב"כ העותר לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לעותר. הדבר לא היווה פלוגתא מקורית, וגם לא ניתן לעתור לסעד מעין זה בצורה כזו. לכן בית המשפט לא יידרש לטיעון בדבר פיצויים. ד. האם העותר הינו הבעלים של הרכב? תמוהה ומסוכנת מאד בעיני עמדת משרד התחבורה כפי שהתבטאה במסמך ג' לתגובה. קיים פס"ד חלוט של בימ"ש שלום; למרות זאת, עמדת המשיבה הבסיסית היא, שמכיון (ואיני מביעה את דעתי לענין קביעות בימ"ש השלום, ור' דיון בסוגיה שנערך בבש"פ 321/02 אברהים אבו שארב נ' מדינת ישראל ואח', (צורף כנספח ד' לעתירה)) שלה ברור שבית משפט השלום שגה בקביעתו, - לא צריך למלא אחר פסה"ד?! לא זאת גם זאת. קביעה זו ששגה בית משפט השלום, מביאה אותה כנראה גם לטיעון, שלמרות שבית משפט השלום הפעיל את תקנת השוק, - אזי העותר לא רכש בעלות. אם כן, מה המשמעות של רכישה באמצעות תקנת השוק? התנהלות מעין זו אינה מקובלת עלי. היא עלולה להביא לכך שפרט ורשות שאינם שבעי רצון מפס"ד או סבורים שערכאת ערעור או ערכאה אחרת תפסוק ברוח שונה, ינקטו "בסעד עצמי", לא ימלאו אחר ההחלטה, לא יעשו מאומה, אבל יביעו דעתם כי המדובר בחריגה מסמכות, או בהחלטה לא נכונה, שאינה מחייבת אותם. על הקביעה של בימ"ש השלום לא הוגש כל ערר. לא הוגשה, לאחר חקירת המשטרה, בקשה אחרת, ונראה כי המשטרה,שגם היא המדינה,מטעמיה היתה "מוכנה" להסכים עם ההחלטה בדבר בעלות שניתנה. המצב אם כך הוא, שקיימת החלטה בת-תוקף שלא נתקפה בערעור, שהעותר הוא הבעלים של כלי הרכב נשוא עתירה זו. ה. האם שגתה רשות הרשוי בהחלטה שלא להעניק מספר רשוי לעותר? רשות הרשוי מופקדת על רישום אמין ונכון של כלי הרכב הקיימים במדינה. רישום זה נעשה לרווחת ולטובת כלל אזרחי המדינה, הן כדי להוות אסמכתא לבעלות נכונה ונקיה בכלי רכב שרכשו, והן כדי להקל על חיי המסחר, על-מנת שיוכלו, בבוא העת למכור את רכבם והקונה יוכל להסתמך על הרישום. עיון במאגר כלי הרכב מקל ומהווה תשתית למכר מכוניות במדינה, ולאיתור בעליהם. עיון במאגר נכון ואמין של כלי רכב, אמור למנוע ספקולציות ועידוד נוכלויות וזיופים במכירה. אפילו אם, כפי שעולה ממזכרו של סנ"צ חיים פדלון, קיימת אפשרות עקרונית להטביע מספרים חדשים לרכב כולל לוחית רשוי עם מספר שונה, לא אמור הדבר לשקף דווקא את מדיניותה הכוללת של המשיבה. המדובר ברכב שמספרי השילדה והמנוע בו הושחתו כליל. על בית המשפט לבדוק במסגרת עתירה זו אם רשות הרישוי שלה הסמכות להטביע זהות רשומה חדשה ברכב נשוא העתירה, שגתה או שמא קיימת עילה מינהלית אחרת להתערב בשיקול דעתה. העותר לא הצביע על שגיאה או על עילת התערבות מינהלית, אלא רק על אפשרות להגיע להחלטה אחרת. באיזון האינטרסים בין זכותו הקניינית של העותר למימוש הנאתו מרכושו לבין הסכנה לפרטים תמי לב ותמימים, שמתבטאת ביצירת פרצות של זיוף מתוחכם במאגר כלי הרכב הרשום, באמצעות המדינה, הדבר מטה את הכף לסרב לפניית העותר, כפי שנעשה כאן. שיקולים אלה של הרשות, - אינם מופרכים ונמצאים במסגרת הלגיטימית של מתחם שיקול הדעת שניתן לה. אשר על כן אני דוחה את העתירה. מאחר והטיפול בנושא מצד המדינה ורשויותיה ערך זמן רב, אני קובעת כי בנסיבות המקרה, כל צד ישא בהוצאותיו.רכבבעלותבעלות רכבזיוף