קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גירוש אזרח סומלי מישראל: א. מהות העתירה העתירה הופנתה כנגד צו גירוש שהוצא כנגד העותר ולחלופין זו עתירה לשחרור העותר בערובה עד למציאת פתרון לעניינו. ב. עובדות רלבנטיות העותר יליד 1967 אזרח סומלי. הוא נכנס ארצה לפי אשרת כניסה שניתנה לו ביום 31.1.99. תוקף האשרה פג ביום 8.1.2002. לאחר אותו מועד נשאר בארץ במעמד של שוהה בלתי חוקי. בתאריך 13.5.2002 נעצר ע"י המשטרה בחשד לעבירה של איומים ותקיפה. נפתח נגדו תיק פ.א. 5747/02. בהתאם לנספח ב' הדוח על מעצרו הוא ישב בבית קפה וצעק : "שהוא מוכן להיות שהיד ולהתפוצץ ולהרוג יהודים". ביום 14.4.2002 נערך לעותר שימוע (נספח ג'). ביום 15.4.2002 הוצא כנגדו צו הרחקה מן הארץ. ( נספח ד'). העותר פנה לאו"ם כדי לקבל הכרה לפליט, שאז הדבר יקנה לו אפשרות להישאר בארץ. בקשתו נענתה בשלילה. גם ערעור שהעותר הגיש לנציג העליון לפליטים נדחה. הועדה סברה כי הוא יכול לחזור לסומליה ללא סכנה ממשית לחייו, למרות טענתו כי כל משפחתו נרצחה בקרבות בין-שבטיים. (נספח ה'). לעותר לקח זמן כדי לגבש את רצונו, מה עליו לטעון בבית המשפט. בעת השימוע גרס כי הוא מעונין להישאר בישראל ולקבל תעודת זהות. בישיבת שנערכה בבימ"ש זה ביום 25.8.2003 השיב העותר שהוא מוכן לחזור לסומליה. היה שלב שאמר שברצונו לצאת לכל מדינה שהיא זולת סומליה. בא-כוחו טען למרות זאת שהוא אינו מעונין לחזור וכי העותר לא התכוון לדברים שאמר. מתגובת המשיבים עלה כי המדינה פנתה לשגרירות קניה ולשגרירות אתיופיה בענינו של העותר. (ר' נספח ז' לסיכומים). עפ"י סעיף 10 לסיכומים עולה, כי ממשלת אתיופיה, מסרה לנציג משרד החוץ הישראלי שהיא תיאות לסייע בהבאת העותר לסומליה ובלבד שנציג של מדינת ישראל, יתלווה אליו עד לאדיס אבבה. מסעיף 11 עולה כי בהיעדר טיסות ישירות מאתיופיה לסומליה, יש צורך להעביר את העותר באמצעות נציג נציבות האו"ם לפליטים באופן רגלי, וכעת ממתינים לתשובת נציבות האו"ם לפליטים האם היא תיאות לסייע בכך. מידע על כך, עפ"י האמור בסיכומים, נמסר לב"כ העותר. לקראת הדיון שהיה קבוע ליום 12.11.2003 הוגשה חו"ד איש השב"כ אשר גם התייצב לחקירה על חוות דעתו. המדובר באיש שב"כ מהיחידה לסיכול טרור, אשר מתפקידו לנתח נתונים מסמכים ועובדות שמוזרמים לשולחנו. מחוה"ד ומהעדות של אותו איש שב"כ עלה כי חברו הטוב של העותר, הינו מחמד עלי מחמוד אזרח שבדי ממוצא סומלי, שבחקירתו התברר כי הוא מזדהה עם ארגונו של אסאמה בן לאדן ורואה בו מנהיג נערץ. הנ"ל גם הביע דעות כנגד מדינת ישראל. איש זה גורש מישראל, וחפציו הושארו אצל העותר במגורים משותפים שלהם בירושלים. נכון שהעותר לא נעצר מיידית עם גירוש אותו חבר, או עם ניתוח המידע בקשר אליו,;גם לא שמעתי שנערכו כנגדו כל פעולות גלויות או סמויות, אבל אם נעשתה אולי טעות אחת, הדבר לא צריך לגרור טעות נוספת. כיום בקשתו של העותר היא לשחררו ממעצרו לאלתר. ג. ד י ו ן אין מחלוקת כי החזקה במשמורת של שוהה בלתי חוקי, היא מהנחת היסוד של חוק הכניסה לישראל, וזאת במטרה לגרשו לארצו. השאלה שתישאל היא האם המשך החזקתו ובמיוחד תקופה כ"כ ארוכה היא לתכלית ראויה ומידתית. ההחזקה במשמורת נועדה לאפשר את ההרחקה מישראל, על מנת שהמגורש יהיה זמין בעת הגירוש, ולא יהווה בין היתר, לענייננו, סיכון בטחוני למדינה, תוך שהוא ממתין לגירוש. נראה שלא תהיה מחלוקת שהטיפול הענייני בעותר, לא התחיל מיד עם תחילת החזקתו במשמורת. ברם הוא קיבל תאוצה, בזמן האחרון. סעיף 13 ו (2) 2 לחוק הכניסה לישראל, מאפשר לממונה על ביקורת הגבולות, שלא לשחרר עותר בערובה אפילו חלף הזמן הנקוב בחוק במידה: "ויש בשיחרורו כדי לסכן את ביטחון המדינה, את שלום הציבור או את בריאות הציבור". במקרה הנוכחי, נראה שמתקיימת חלופה זו. העותר חבר לאדם שגורש מישראל, עקב תמיכתו בטרור כמפורט לעיל. השניים נתפסו במשרד החוץ כשפניהם מיועדים "לפגישה" עם השר נתניהו, אירוע תמוה כשלעצמו מבחינת שירותי הבטחון. העותר התבטא בקול וברבים שברצונו להיות שהיד. שירות הבטחון העריך את מצבור הדברים, כמצב של קיום סיכון בטחוני, ואין לי כל סיבה שלא לקבל הערכה זו. המדובר בעתירה מינהלית, שבה בית המשפט בודק את שיקול הדעת המינהלי האם החלטה זו סבירה אם לאו. אין מקום לבדוק את מכלול הראיות בצורה "פרקליטית" האם יש להגיש כתב אישום כנגד מאן דהוא, אם לאו. בבג"צ 6772/98 מחמוד מחמוד נ' שר הבטחון ואח2 (צורף כנספח י"א) קבע בית המשפט כדלקמן: "אכן מעצרו של העותר נמשך כבר קרוב לשלוש שנים אך המפתח לשחרורו מסור בידיו שלו. אם אך יאות להיות מגורש למדינה שתסכים לקבלו, אם תימצא, לא תהיה מניעה לשחרורו המיידי של העותר. ואין לעותר זכות קנויה להיות מגורש דווקא לאזור שבו הוא עשוי לשמש לדעת הרשויות כסיכון בטחוני בעל משקל". כפי שציינתי לעיל, העותר לא עשה מאומה כדי לקדם את עניניו, והעביר את הכדור לטיפול בלעדי של המדינה, בציינו, שאין זה מתפקידו לעשות דבר. גישה זו אינה מקובלת עלי. אם חירותו של הפרט יקרה לב"כ העותר המייצג את עמותת אלקאנון (עמותת החוק) נראה כי היה זה מתפקידו לנסות לחפש מדינה שתסכים לקבל את העותר בד בבד עם חיפושי משרד החוץ; היה זה מתפקידו לחלץ מפי העותר כבר בתחילת הדרך מה רצונו בדיוק, ולא שהעותר ישנה מידי ישיבת בימ"ש את טעמו, כשהוא טוען שלא הובן או שלא התכוון למה שנאמר באנגלית די בסיסית מפיו. מציינת ב"כ המשיבים כי בימים טרופים אלה שומה עלינו לנקוט משנה זהירות באשר לאלו אשר מעוניינים לפגע בנו, ולא ניתן לבטל במחי יד או בקלות ראש חו"ד של איש שב"כ המעריך את המסוכנות של העותר. אין לי אלא להסכים עמה. אשר על כן אני קובעת כי החלטת המשיבה שלא לשחרר את המוחזק ממשמורת, הינה כדין. העותר יישאר במשמורת עד שתוסדר העברתו לסומליה, באמצעות משרד החוץ. אשר לבקשתו של ב"כ העותר לקבל את תיק המשטרה שנפתח כנגדו, הוא הופנה לדרך ולמספר ולתחנה, ונראה לי כי פניה ישירה לשוטר המטפל, - עשויה לפתור את הבעיה. אין צו להוצאות.משרד הפניםגירוש מארץ