גרימת נזק לרכוש עם טרקטור

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גרימת נזק לרכוש עם טרקטור: א. רקע 1. זוהי תביעה כספית שסכומה 41,712 ₪ (ליום הגשתה, 3/3/98). עילת התביעה היא כי ביום 26/4/97 גרמו הנתבע ושני בניו נזק לרכוש התובע (יתדות ברזל, גדר ברזל, פלטות, לוחות עץ ומכולה). המחלוקת בין הצדדים היא בעלת אופי עובדתי בלבד, וענינה בשאלה מה בדיוק אירע ביום 26/4/97 (וכן בגובה הנזק). שני הצדדים טוענים זה כלפי זה כי גירסת הצד האחר בשקר יסודה. אציין כי בין הצדדים מחלוקת על השימוש בקרקע שהיתה זירת הארועים הנטענים, ומתנהלים ביניהם הליכים אחרים בענין זה. ב. כתבי הטענות 2. מכתבי הטענות המתוקנים עולה התמונה הבאה: גירסת התביעה היא שלארועי 26/4/97 שני שלבים (פירוט שלא הופיע בתביעה המקורית). בשלב הראשון בא למקום בנו של התובע והחל לנעוץ באדמה מוטות ברזל (או יתדות ברזל) שנועדו לסימון התחלת בניה של שני מבנים שבכוונת התובע היה לבנות, ותוך כדי כך הגיעו למקום התובע ושניים מבניו, עקרו את היתדות והשליכום ושברו שמשות של שתי גרוטאות רכב של התובע שהיו במקום. בעקבות ארוע זה הגיש בנו של התובע תלונה במשטרה. בשלב השני, באותו לילה, נודע לתובע טלפונית כי טרקטור עובד במקום וכשהגיע לשטח גילה טרקטור שפעל מטעם הנתבע ופירק את גדר הברזל שהקיפה את המגרש של התובע, גדר שנטען כי אורכה 158 מ' והורכבה מצינורות בקוטר 3 אינץ ומכיסוי "אסכורית" בגובה 2.5 מ', וכן "דחף" פלטות ולוחות עץ (50 פלטות בגודל 1.2 X 2.3 מ' מדיקט, לוחות עץ ברוחב 10 ס"מ ובעובי 2.5 ס"מ) ומכולה של התובע. בשטח היה - לטענת התביעה - גם הנתבע שאמר כי המגרש שיך לו. בכתב ההגנה המתוקן נטען כי נגד הנתבע קיים צו מניעה האוסר עליו כל פעולה המבטאת תפיסת חזקה בשטח. עוד נטען כי ספק אם לתובע זכויות כלשהן בחלקה. אשר לגדר, הטענה היא שהחלקים המגודרים הם חלקי הנתבע דווקא, ופלטות העץ הנזכרות בתביעה שייכות לאחיו של הנתבע (בתצהיר הנתבע נאמר כי מדובר באחי התובע דווקא) ולא לתובע. כן נזכר ארוע משנת 1996 בו הרס התובע את גדר הנתבע ופלש לחלקתו של הנתבע. אשר לארועים נשוא התביעה הטענה היא כי בשלב הראשון לא פורקו ברזלים שננעצו בקרקע ע"י התובע, אלא כי הנתבע ושני בניו פינו מהמקום "ערימת לכלוך שהיתה בשטח" ולא פגעו בשום רכוש של התובע. לגבי השלב השני, הלילי, של הארוע (זה שבו היה מעורב - לטענת התובע-טרקטור) מסתפק כתב-ההגנה המתוקן בהכחשה כללית, וכן בטענה שמוטות הברזל שצילומיהם צורפו לחווה"ד מטעם התובע הם חלק מגדר של הנתבע דווקא. ג. הראיות והממצאים 3. בתצהירי העדות הראשית מטעם התובע תואר השלב הראשון של האירוע ע"י אחד מבניו (ר' ת/4). לגבי השלב השני (הלילי), שלב זה תואר בתצהיר של התובע עצמו (ת/2) ושל אחיינו (ת/3). בתצהירי העדות מטעם הנתבע יש חזרה על גירסת ההגנה לגבי הארוע הראשון, בעוד לגבי הארוע השני נאמר רק כי הטרקטור היה מטעם התובע. אציין כי בסיכומי הנתבע נשאלת השאלה אם בכלל היה ארוע אחד או שניים, אך דומני שאפילו מכתבי הטענות (כולל כתב ההגנה המתוקן) ברור שמדובר בשני ארועים שונים. 4. שמעתי את העדים. חלק מהראיות, וכוונתי לחלק מראיות ההגנה, אינו ממין העניין כלל. כל ארועי שנת 1996 אינם רלבנטיים ואין בהם כדי לסייע בבירור השאלה מה, אם בכלל, ארע ב- 26/4/97 ומה הנזק שנגרם, אם נגרם, לתובע ע"י הנתבע. הוא הדין במחלוקת על הזכויות בקרקע. אפילו אם חפצים של התובע וגדר שהקים הוקמו והונחו במקומם שלא כדין ותוך פלישה למקרקעי התובע (ואף בניגוד לצו שיפוטי) עדין אין הנתבע רשאי גרום להם נזקים, וזכותו לסלקם בעצמו כפופה לסעיף 16 לחוק המקרקעין שהנתבע כלל לא טען שפעל מכוחו. אינני קובע, כמובן, שאכן התובע פלש לאדמת הנתבע או הפר צו שיפוטי, אלא רק כי גם לו אלו היו פני הדברים נראה שלא היה בהם כדי להשפיע על תוצאות ההליך שבפני מטוב ועד רע. נראה שזו גם הסיבה לכך שנושאים אלו לא נזכרו כלל בסיכומי הנתבע. 5. לגבי מהות האירועים של ה-26.4.97 אין בידי אלא להסתמך על עדויות אותם עדים שהעידו עליהם. חוששני שהמלאכה אינה קלה. לא מצאתי בין עדים אלה אפילו עד אחד שהתרשמתי כי יש להאמין לעדותו במלואה. לצערי, התרשמתי שכל העדים העידו על האירועים עצמם נטו "לעגל פינות" (ולעיתים אף זו לשון המעטה). חרף זאת סבורני שבדיקה קפדנית של הדברים מאפשרת לקבוע ממצאים עובדתיים בשאלה מה אירע. 6. אשר לשלב הראשון של האירוע, נראה שאין צורך כלל להכריע במחלוקת העובדתית האם עקרו הנתבע ושני בניו יתדות שננעצו בקרקע על ידי אחד מבניו של התובע, או שרק פינו גרוטאות מהמקום. זאת משום שסכום התביעה כפי שהוא עולה מחוות הדעת שצורפה אליה אינו כולל כלל את אותן יתדות או את התשתית שעליה הועמדו. ממילא ברור שכעת אין מבקשים שום סעד בגין החלק הראשון של האירוע ואין צורך לקבוע ממצאים לגבי השאלה מה בדיוק אירע בו. 7. בניגוד לנטען בכתב ההגנה ובתצהיר הנתבע, דעתי היא כי ביום 26/4/97 (ליתר דיוק - בשעות החשיכה) היה בשטח טרקטור מטעם הנתבע או מי מבניו (ולא מטעם התובע). עד הגנה מס' 7 שהוא אחד מבניו של הנתבע אישר זאת במפורש בעדותו (עמ 36 ש' 27-29). מכאן שטענת הגנה לפיה הטרקטור היה בכלל מטעם התובע נסתרה מפי עד ראיה שהובא כעד הגנה דווקא, ועל כן אין לי אלא לדחותה ולאמץ את גירסת התובע לענין הגעת הטרקטור למקום וזהות מזמינו, שאותה אישר עד הגנה. 8. ברור שאם הנתבע, באמצעות טרקטור, גרם נזק לרכוש של התובע, עליו לפצותו. טרם שאפנה לשאלת הנזק אעיר כי הצדדים, לאורך כל ההליך ולרבות בסיכומים, התייחסו לכל אחד מבעלי הדין באופן שבו אין הפרדה בין בעל הדין לבניו (הבגירים), כאשר האב ובניו נתפסים כישות אחת כשהאב תובע, או נתבע, מטעם ועבור כל הנמנים עימה ומעשיהם של הבנים מזכים ומחייבים את אביהם. מכיוון שזו גישת שני בעלי הדין אין לי אלא לאמצה לצורך ההכרעה בתיק זה. 9. השאלה הבאה היא מה בדיוק עשה הטרקטור ומה הנזק שנגרם, אם בכלל, לתובע. בהקשר זה יש להתייחס תחילה לכך שבחוות דעת השמאי מטעם התובע לענין גובה הנזק, וכן בטיוטה שלה, נאמר שהשמאי ביקר במקום ביום 20/4/97, כלומר שישה ימים לפני (!) האירועים שהם עילת התביעה. אף שעל פניו נראה שיש בעובדה הנ"ל כדי לשמוט את הבסיס מתחת לחוות הדעת כולה, אין זו התוצאה. התרשמתי בעליל שאין זה סביר שהתובע פעל בדרך שיש בה תערובת כה נדירה של מירמה וחובבנות, כפי שמתחייב מטענות הנתבע בנקודה זו. ידועים מקרים בהם מנהל צד להליך משפטי את ההליך באופן חובבני מאוד. ידועים גם מקרים של הליכים שבהם צד אחד נוקט עמדה שכולה בגדר תרמית מודעת ומכוונת; אלא ששילוב של שני אלה במקרה אחד הוא נדיר, בלתי סביר ומכל מקום - וזה העיקר - נוגד את התרשמותי ממי שבפני. הרי אם ביקש התובע "להלביש" נזקים שהיו קיימים ב-20/4/97 על אירוע שהתרחש ב-26/4/97, מדוע לא דאג לדחות את הזמנת השמאי עד אחרי ה-26/4/97, או ניסה לטעון שהאירוע נשוא התביעה ארע ב-20/4/97 או לפני כן? ולשם מה קשר את הנזקים שגרם הטרקטור לאירוע של 26/4/97 שלגבי חלקו הראשון קיים תיעוד במשטרה של מועד הגשת התלונה? הרי יכול היה לטעון שאירועי אחה"צ של 26/4/97 ארעו כמה ימים אחרי נזקי הטרקטור, ואז הכל היה נראה תקין מבחינת המועדים. דעתי היא שאכן מדובר בטעות ברישום התאריך אצל השמאי, והדבר מתישב עם התאריך המודפס על התמונות (30/4/97). נכון שאפשר לשלוט על התאריך בכל מצלמה, אך הרי אין כמעט דבר שלא ניתן לשקר לגביו. השאלה היא מה יותר סביר: שהביקור היה ב-20/4/97 והתביעה בשקר יסודה, שקר ש"נתפר" בדרך כה גסה עד שאיש לא נתן דעתו לכך שביקור השמאי קדם לאירוע בשישה ימים והתאריך על התמונות (30/4/97) הוא נסיון, שקרי כשלעצמו, לתקן את השקר הקודם ולהסתירו, או שמדובר בטעות ברישום התאריך אצל השמאי. לטעמי האפשרות השנייה היא הסבירה יותר באופן מובהק. 10. משקבעתי שהיה בשטח בליל ה-26/4/97 טרקטור מטעם הנתבע (או מי מבניו) ושחוות דעת השמאי נערכה לאחר האירוע הנ"ל, יש לבחון את הנזקים הנטענים לגופם. כדי לקבוע שהתובע הוכיח נזק עליו לקבוע שהוכח, על בסיס מאזן ההסתברות, כל אחד מאלה: שכל פריט שנמצא כשהוא במצב ניזוק, אכן שייך לתובע; שהנזק נגרם על ידי הטרקטור; ושגובה הנזק לכשעצמו הוכח כנדרש. אשר ליסוד האחרון של גובה הנזק, אמנם חוות דעת שמאי היא דרך מקובלת להוכחת גובהו של נזק, אך צריך גם לבחון כיצד ערך השמאי את האמדן: האם ביקש וקיבל הצעות מחיר לפריטי הנזק הניתנים לתיקון, והצעות מחיר לרכישת פריטים חלופיים שווי-ערך לאלה שניזוקו ללא תקנה, ובמקרים בהם מבוסס האמדן על עלות הרכישה, האם היו בפניו ראיות לעלות הרכישה. 11. אשר לגדר, שלטענת התובע נהרסה על ידי אותו טרקטור, טוען הנתבע בסיכומיו כי מדובר בגדר השייכת לו (לנתבע) ולא לתובע. זאת הוא למד, בין היתר מפרוטוקולים של ישיבת הגוף המכונה "ועדת הסולחה" משנת 1996, שם טען הנתבע כי הוא גידר את החלקה והתובע ואחד מבניו הרסו ועקרו אותה. לא ברור מדוע העובדה שהתובע פגע ב-1996 בגדר שהקים הנתבע עומדת בסתירה לאפשרות שבשנת 1997 פגע הנתבע בגדר שהקים התובע במועד כלשהו. טענה אחרת של הנתבע לענין הגדר היא כי עת/4 (בנו של התובע) מסר בהודעתו למשטרה ת/4 (שכזכור התייחסה ל"אירוע הראשון") כי הגיע לשטח על מנת לבנות גדר אך הנתבע ושני בניו עקרו את "הברזלים". בפני העיד עת/4 כי הגיע לשטח ("באירוע הראשון") על מנת לסמן באמצעות מוטות ברזל מקום לבנית שני חדרים ולא גדר. הנתבע טוען כי הגירסה שנמסרה במשטרה (ר' ת/4) מדוייקת יותר הואיל ונמסרה כשעה אחרי האירוע, בעוד העדות בבית המשפט הושמעה כשש שנים לאחר האירוע. זו טענה השובה את העין אך הקושי בקבלתה מקורו בכך שהנתבע, לאורך כל ההליך, טען שגם "האירוע הראשון" לא התרחש בדרך שנטענה ב-ת/4, וכי באירוע זה לא נעקרו שום מוטות ברזל. לטעמי אין להתיר להטוטנות שכזו: מצד אחד לטעון שלא נעקרו שום מוטות ברזל ב"אירוע הראשון", ומצד שני לטעון שאכן נעקרו אז המוטות שנועדו לאותה גדר ולכן לא היתה בכלל גדר שיכולה היתה להיפגע ב"אירוע השני". שני חלקים אלה של גירסת הנתבע אינם יכולים לדור בכפיפה אחת. מכאן שלא טענות אלה של הנתבע הן שתכרענה את הכף בשאלת קיומה וטיבה של הגדר הנטענת. 12. בשאלה אם היו רק - אם בכלל - מוטות לגדר או גדר ממש (כלומר אם היו גם לוחות מתכת שחיברו בין העמודים באורך של למעלה מ-150 מ', כנטען), מקובלת עלי טענת הנתבע כי לא הוכח קיום הפח שחיבר, כנטען, בין העמודים ויצר את הגדר הנטענת. בהקשר זה אציין כי התובע לא זיהה, כאשר הוצגו לו התמונות שהיו ראיות מטעמו (!) ובהן נראה הפח שנטען כי היווה את החיבור בין עמודי הגדר, את הפח הנראה בתמונות וטען כי הפח שהיה אצלו היה גלי (ובכך היה שונה ממה שנראה בתמונות) - ר' עמ' 17, ש' 27-28. לעובדה תמוהה זו לא מצאתי הסבר בפי התובע ופרקליטו. על כן אני קובע כי לא הוכח שהיתה גדר ממש אלא לכל היותר עמודים שנועדו לגדר במספר בלתי ידוע. עובדה המחזקת מסקנה זו היא העדר כל עדות חיצונית לקיום הגדר הנטענת; גדר גבוהה מכל צידי החלקה שבודאי אי אפשר היה שלא להבחין בה, וכן העדר מסמכים המעידים על רכישת החומרים להקמת הגדר (שנטען כי אורכה הכולל 158 מ' וגובהה 2.5 מ' או 3 מ', כלומר מדובר על חומרים בכמויות ובעלות ניכרים). 13. אשר לשאר הפריטים שנטען כי ניזוקו: השמאי (מטעם התובעים) כתב בחוות דעתו כי היה קושי לאמוד בדיוק מהשרידים שבשטח מה בדיוק היה במקום, ועל כן הסתמך - ככל שהבנתי את נוסח חווה"ד - בעיקר על הצהרת התובע בעניין זה (כמו גם בעניין קיומה ותיאורה של הגדר). הערכתו ניתנה ל-50 פלטות עץ, אך הכמות הזו מבוססת כאמור רק על הצהרת התובע. הרי מדובר במלאי עסקי אצל התובע (ר' עמ' 20 ש' 13-15), ולמלאי עסקי אמור להיות תיעוד חשבונאי שבאמצעותו ניתן לבדוק ולהוכיח הן את כמות הפריטים שהיתה במקום והן את תיאורם המדוייק (סוג, גודל וכו') ועלותם. עיון בחוו"ד השמאי מוכיח בעליל כי לא הוצג בפניו שום תיעוד חשבונאי המתייחס למלאי העץ שניזוק, כנטען. לא ניתן לכך כל הסבר מטעם התובע (מפיו שלו או משאר ראיותיו). מסתבר אם כן שבפריט זה, אפילו אאמין שניזוק חלק כזה או אחר ממלאי עצים של התובע, לא ניתן להתייחס ברצינות לאמדן הנזק שכן יסודו רק בהצהרת התובע שלא נבדקה באמצעות תיעוד שהיה צריך להיות בנמצא. כך לגבי כמות וטיב הפריטים שניזוקו, וכך גם לגבי המחיר שהמומחה נקב בו ושמקורו נותר עלום לחלוטין. 14. נותר עדיין הנזק למכולה ("קונטיינר"). גם כאן נוקב המומחה בהערכה של 2,000 ₪ לתיקון הנזק מבלי שטרם לפרט את מהות הנזק או את הבסיס להערכת עלות התיקון שבה נקב בחוות דעתו. אחת מהשתיים: אם תוקן הנזק, יש לבדוק את מחיר התיקון בפועל (וכן את סבירותו); ואם לא תוקן, מן הראוי להסביר כיצד נקבע האמדן של עלות התיקון כאשר בד"כ הדרך לעשות אמדן כזה היא לפי מחירונים מקובלים או הצעות מחיר של מי שעיסוקם תיקונים כאלה. לא שמעתי שהנזק תוקן לפני או אחרי עריכת חווה"ד (אף שחלפו כ-6 שנים (!) מאז נערכה ועד לשמיעת הראיות), ולא שמעתי או קראתי על מה בכלל מבוסס האומדן של עלות התיקון כפי שנכלל בחווה"ד. 15. הערה נוספת היא כי כל עניין הנזק מתקשר ישירות לשאלה מה בדיוק עשה הטרקטור באותו "אירוע לילי". בהקשר זה מתעוררת תמיהה רבתי, שהתובע היה צריך להסבירה אך נכשל בכך כליל. הכוונה היא לכך שעל השלב הראשון של האירועים טרח בנו של התובע להגיש תלונה במשטרה אף שנגרם בו - כנטען - נזק כה מזערי עד שהתביעה כלל אינה מתייחסת לאותו נזק מכל וכל; ואילו על השלב השני של האירוע השני שבו - כנטען - נגרמו נזקים שערכם עשרות אלפי ₪ - לא הוגשה תלונה למשטרה. כאשר נתבקש התובע להסביר תמיהה זו נתן תשובה מוזרה לא פחות: לדבריו, לא הוגשה תלונה למשטרה על האירוע השני דווקא משום שנגרם בו נזק כבד (בניגוד לאירוע הראשון) - ר' עמ' 16 ש' 28 ואילך. זהו הסבר שהדעת מתקשה לקבלו ולעכלו והוא מעמיד בספק גדול את הטענה כי נגרם נזק מהותי באירוע השני. 16. לסיכום עניין הנזק: עיקרו של הנזק הנטען לא הוכח להנחת דעתי. הראיות שהובאו לקיום הנזק ואף לשיעורו מבוססות למעשה על הצהרות וטענות של התובע כשלפחות רובן היו צריכות להיתמך במסמכים ולא נתמכו בדבר, ללא הסבר. אפילו הטענה שהנזקים הניכרים הנטענים נגרמו באותו אירוע שלגביו נטענו הדברים היא טענה שאינה סבירה (בנסיבות המתוארות בס' 15 לעיל). סוף דבר: 17. אף שבשאלה אם פעל בליל 26.4.97 בשטח הרלוונטי טרקטור מטעם הנתבע הכרעתי בחיוב (בניגוד לטענות ההגנה), סבורני שדין התביעה להידחות מפני שקיומו ושיעורו של הנזק שנגרם על ידי אותו טרקטור הם יסודות חיוניים להצלחת התביעה. בהוכחת יסודות אלה נכשל התובע כישלון גמור. 18. על כן התביעה נדחית. בנסיבות העניין ולאחר שגם גירסת ההגנה נמצאה, בכל הנוגע לקיום האירוע, בלתי נכונה, מצאתי לנכון שלא לעשות צו להוצאות.ציוד מכני הנדסי (צמ"ה)נזקי רכושטרקטור