דחיית בקשת רשות להתגונן בהעדר טענת הגנה טובה

המערערים טוענים, כי בית המשפט קמא טעה משקבע שאין למערערים טענת הגנה טובה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית בקשת רשות להתגונן בהעדר טענת הגנה טובה: השופט ש. פינקלמן: .1בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה, שניתן ביום 27.1.98 בת.א. 66736/96. פסק הדין ניתן לאחר שכב' הרשמת י. יצחקי דחתה את הבקשה ליתן רשות להתגונן, שהגישו המערערים כנגד המשיבה. משנדחתה הבקשה, נתן כבוד הרשם א.ח. ורבנר פסק דין, לפיו חוייבו המערערים לפנות את הדירה והקרקע הסמוכה לה, המצויות בשטחי המשיבה. .2עובדות. א. בשעת 1939או סמוך לשנה זו קבל המנוח ז"ל מאת המשיבה, דירת מגורים. הדירה הועמדה לרשותו בהיותו, אותה עת, עובד בכיר בשירות המשיבה. הדירה וחלקת הקרקע הצמודה לה, מצויה בנשר וידועה כגוש 11168חלקה .2להלן: "הנכס" או "הדירה". המנוח היה אביו של מערער מס' 1וסבו של מערער מס' .2 ב. המנוח עבר להתגורר בדירה יחד עם אשתו רחל ברייר ז"ל וילדיהם. ביניהם יוסף ברייר, הלא הוא המערער מס' .1 ג. בתאריך שלא הוכח, אך סביב אותם שנים, הוקמו בשטח החלקה שתי סככות, האחת מאסבסט, בשטח בן 120מ"ר, והאחרת מפח בשטח בן 42מ"ר. הסככות שמשו את בני משפחת ברייר לבית מלאכה ומחסן. ד. בשנת 1956החל המערער מס' 1להתגורר בדירה יחד עם אשתו ומשפחתו. גם הוא כאביו, עבד אצל המשיבה בין השנים 1934עד שנת 1985, בתפקידים בכירים שונים. ה. בשנת 1985החל בנו של המערער מס' 1, מר רפאל ברייר, הלא הוא המערער מס' 2, לעסוק בסככה ובמחסן בעבודות יצור ותכנון של ריהוט צבורי. ו. שתי הסככות היו נושא למשפט פלילי אותו הגישה מדינת ישראל כנגד יוסף ברייר. ואני מכוון לע.פ. (חיפה) 1051/96. בפסק דינו הורה בית המשפט שלערעור, "לבטל את פסק דינה של הערכאה הראשונה, לבטל את צו ההריסה...". הסככה והמחסן נשארו איפוא על כנם. ז. ביום 2.9.95פנתה המשיבה למערערים, לראשונה, בדרישה לפנות את הנכס תוך חודש ימים מיום אותה פניה. ח. ביום 17.11.96הגישה המשיבה לבית משפט השלום בחיפה, תביעת פינוי נגד המערערים. היא עשתה כן בסדר דין מקוצר. ט. בית המשפט קמא דחה את הבקשה ליתן רשות להגן לאחר שקבע, כי חומר הראיות שהמערערים הציגו בפני בית המשפט, לא גילה כל עילת הגנה, ואפילו לא לכאורה. משקבע כך, עמד ונתן פסק דין של פינוי כנגד המערערים, כאמור. .3נימוקיו של בית המשפט קמא. א. הבסיס העיקרי לטענות המשיבה הינו מסמך מיום 17.5.55, במסגרתו אישר המערער מס' 1כי קיבל את הנכס מידי המשיבה "כבן רשות '' eesnecilולא כדייר" וכי התחייב "לפנות את הדירה בכל עת שאדרש לכך". המערערים לא השכילו לסתור את האמור במסמך ת/ .1זאת בעיקר משום שהמערער 2, אשר לא היה צד למסמך, היה זה שנתן תצהיר במקום המערער .1 ב. מסמך ת/1נחזה להיות רשיון ללא תמורה, שתנאיו נקבעו במסמך הכתוב. ההלכה קובעת, כי רשיון כגון דא ניתן לביטול בכל עת על פי תנאיו. משלא נמסרה גרסת המערער 1למסמך, הרי שגם בעניין זה אין למערערים טענות הגנה טובות מפני הפינוי. ג. תביעת המערערים לפיצוי כספי בגין ההשבחות שביצעו, אינה מהווה טענת הגנה מפני פינוי, ואין מניעה לדון בשאלת הפיצוי במסגרת הליך נפרד. .4טענות הצדדים. המערערים טוענים, כי בית המשפט קמא טעה משקבע שאין למערערים טענת הגנה טובה כנגד המסמך ת/ .1כמו כן הם קובלים על קביעת הרשמת, לפיה הרשיון שניתן למערערים הינו הדיר וללא תמורה, ועל הקביעה לפיה אין טענתם לפיצוי בגין השבחת הנכס, מהווה טענת הגנה טובה מפני פינוי. בסיכומיהם העלו המערערים טענה נוספת, במסגרתה הם מבקשים להכיר בהם כדיירים מוגנים בנכס. המשיבה חוזרת על עמדתה, כי עסקינן ברשיון הדיר ללא תמורה ולפיכך - ברשיון הניתן לביטול בכל עת. לעניין השבחת הנכס טוענת המשיבה, כי לא הוכחה כלל השבחה זו. ואף אם הייתה מוכחת, הרי שנקבע לגביה כי נבנתה ללא היתר, ויש לדחות את טענת הפיצוי בגין ההשבחה משום הכלל "שלא יהא חוטא נשכר" [בק' ל"ט.]. .5הרשיון שאלה ראשונה שנצרכנו לה במסגרת ערעור זה, היא שאלת מהות הרשיון שניתן למערערים, כפי שעולה מן האמור במסמך ת/.1 כאמור לעיל, המשיבה לא צירפה את המסמך לחומר הערעור, גם לא המערערים. משום כך נבצר מאיתנו להתייחס לטענות הערעור, ככל שהן נוגעות או נובעות ממסמך זה. .6ביטול הרשיון ופיצוי בגין ההשבחה הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת זכות המשיבה לבטל את הרשיון שניתן למערערים, וכן בשאלת התנאת ביטול הרשיון בתנאים. בע"א 534/61 חפציבה קבוצת פועלים שיתופית בע"מ נ' לוי בן ארי פ"ד טז (1) 694, 699, קובע כב' השופט מני: "מן המפורסמות שבבקשה למתן רשות להתגונן, אין הנתבע חייב לשכנע את השופט כי הוא יזכה במשפט. די בכך אם הוא מראה בתצהירו עילת הגנה, שאם יעלה בידו להוכיחה תעמוד לו למגן בפני התביעה. באותו שלב אין זה מתפקידו של השופט להחליט מהם סיכויי הצלחתו של הנתבע או באם הובאו לפניו הוכחות מספיקות לדברי ההגנה של הנתבע. רק כשהשופט משוכנע לא רק שאין קיימת הגנה אלא גם שלא נתעוררה כל נקודה הגיונית שאפשר לטעון לטובת הנתבע, רשאי הוא לפסוק לזכות התובע". לא ארחיב אוסיף אך זאת. בית משפט זה התייחס לא מכבר לנושא כגון דא, וזאת במסגרת פסק הדין שניתן ביום 16.9.99בע.א. (חיפה) 4354/98 תחבורה, תחנות דלק ושמנים מינרלים שותפות רשומה מס' 3-003835- 54ואח' נ' סונול ישראל בע"מ (טרם פורסם). לנוחיות המתדיינים, מצורף בזה עותק של אותו פסק-דין ודברים שנרשמו שם יפים גם כאן. להלן עיקרי הדברים שנרשמו שם: "המחלוקת הצריכה הכרעה שיפוטית הינה כבדת משקל, ואת ההכרעה השיפוטית יש לעגן בנסיבות, לא רק על יסודות של משפט אלא גם על יסודות של צדק. ראה סעיף 6לחוק יסוד השפיטה. מחלוקת אשר כזו אי אפשר לה שתתברר בסדר דין מקוצר. ומשהוגשה בסדר דין זה, אי אפשר שלא תינתן לה רשות להגן. בעניננו. המערערים השקיעו בתחנה ממיטב כספם ומרצם, כדי לבנות לעצמם זכויות של חזקה ושימוש בתחנה, ועל פי הנטען, בידיעה ובהסכמה של הבעלים... די בכל אלה עד הנה, כדי שתינתן למערערים הזכות לבוא אל היכל המשפט פנימה, ולברר שם את המחלוקת לגופה. מחלוקת אשר כזו אי אפשר שתמצא את פתרונה המשפטי בהליך על פי סדר דין מקוצר ובשלב של סירוב ליתן רשות להגן. קל וחומר, כאמור, כאשר המדובר הוא באחזקה וגם או שימוש במקרקעין, על פני כמעט 50שנה ברציפות". ודוק. בעניננו אין מחלוקת על כי המערערים התגוררו בנכס כמעט 45שנה ברציפות, וזאת מבלי להביא בחשבון זה גם את 25השנים במהלכן התגורר הסב בנכס. כן אין חולק, על כי המערערים השקיעו בקרקע, השביחו אותה ותחזקו אותה במשך כל אותם השנים. אשר על כן, אין זה מן הראוי לדחות את בקשת הרשות להגן שהגישו המערערים, ולהורות על פינוי הנכס תוך 30יום. את מהות זכויות המערערים בנכס יש לברר לגופו של ענין, ולא לדחות במסגרת הדיון בבקשת הרשות להגן. .7דיירות מוגנת טענה זו העלו הנתבעים במסגרת בקשה לתיקון עיקרי הטיעון שהגישו במסגרת ערעור זה. המשיבה טענה כי העלאת טענה של דיירות מוגנת מהווה שינוי חזית, שאין להרשותו. לתמיכה בגישתה היא מצטטת מ ע.א. 271/75 שושן נ' שושן, פ"ד לו(1) 473, בעמ' .475 עיון בקטע אשר צוטט ע"י המשיבה מעלה, כי אין בו כל תמיכה לטענות המשיבה. ודוק - בקטע האמור נקבע: "אולם מקום בו מדובר על העלאתה של טענה משפטית, שהיא במסגרת עילת התביעה והנובעת מן הנתונים העובדתיים והמשפטיים הפרושים ופתוחים בפני בית המשפט ובפני הצד שכנגד - הרי אין לנעול את הדלת בפניה...". המערערים טוענים לזכות מגורים בנכס. לביסוס זכות זו הם מעלים קשת רחבה של טענות, החל מזכות בעלות, דרך רשות בלתי הדירה לשימוש וכלה בדיירות מוגנת. כל אלו מצויים במסגרת העילה בשלה ביקשו המה רשות להגן, ואין מקום לטענה בדבר שינוי חזית. כך או כך. לגישתנו, שאלת קיומה או אי קיומה של דיירות מוגנת בנכס, היא שאלה שראוי שתתברר לגופה, בפני בית משפט דלמטה. בכל מקרה, נראה שטענה זו עשויה להוות טענת הגנה ראויה מפני תביעת הפינוי. .8אציע לחברי לקבל את הערעור, באופן שהדיון בתיק יוחזר לבית המשפט קמא, תינתן למערערים רשות להגן וינוהל דיון לגופו של ענין. השופטת ר. חפרי-וינוגרדוב: אני מסכימה. ר. חפרי-וינוגרדוב, שופטת השופט ע. גרשון: אני מסכים. ע. גרשון, שופט הוחלט כמפורט בפסקא 8לפסק דינו של השופט ש. פינקלמן. המשיבה תשלם למערערים את הוצאות הערעור וכן 500, 7ש"ח שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה כדין.בקשת רשות להתגונן