קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הבטחת הכנסה - הכנסה ממקרקעין - בן נכה: השופט עמירם רבינוביץ 1. העובדות וטענות הצדדים הנוגעות לערעור זה, כפי שפורטו בפסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (בל 004044/98 סגנית השופט הראשי, השופטת איטה קציר, ונציגת הציבור כרמלה גרודסקי) הן אלה:   "1. בתאריך 17.3.98 הגיש התובע תביעה להבטחת הכנסה לנתבע. בתאריך 15.6.98 דחה הנתבע את תביעת התובע בנימוק, כי בבעלות התובע קרקע אשר ההכנסות ממנה שוללות את זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה.   2. התובע הינו אב לבן, ששמו X, הסובל מפיגור שכלי קשה. לכן, הוא מקבל קצבת שירותים מיוחדים בשיעור של 150% מהמוסד לביטוח לאומי בנוסף לגמלת נכות כללית. בגלל מצבו הבריאותי הקשה של הבן, מונה התובע ע"י ביה"ד השרעי בתאריך 9.7.97, כאפוטרופוס על בנו.   3. התובע רכש מכספי הקצבה שמקבל הבן מהמוסד לביטוח לאומי, שליש של חלקה 64 בגוש 10755. על החלקה הנ"ל בנה התובע בניין של 3 קומות, כאשר קומת הקרקע היא קומת עמודים, כאשר שני הקומות הנוספות הן דירות בגודל של 126 מ"ר כל אחת. בניית המבנה לא הושלמה עד היום, והוא במצב של שלד בלבד.   בתאריך 15.4.97 נרשמה הערת אזהרה בשמו של X על החלקה הנ"ל, אך הקרקע לא הועברה על שמו עד היום בגלל העדר יכולת כספית של התובע לבצע את ההעברה בטאבו.   4. בתאריך 17.11.97 נתן ביה"ד השרעי החלטה בתיק 336/97, שבה ויתר התובע לטובת בנו עבד אל האדי על חלקה 64 בגוש 10755 ועל כל הבנוי בה. ביה"ד השרעי חייב את התובע להעביר את חלקת הקרקע הנ"ל ואת הבנוי עליה על שמו של בנו עבד אל-האדי, וכן נתן לתובע סמכות לחתום בשמו של הבן על כל מסמך אצל הרשויות לצורך העברת הבעלות בחלקה הנ"ל.   5. הנתבע שלל את זכאותו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה בנימוק, כי חלקה 64 שייכת לתובע ושוויה עפ"י הערכת שמאי מיום 8.6.98 בסך 640,000 ש"ח. על כן, הנתבע חישב את הכנסותיו של התובע בגין הקרקע הנ"ל בסך 4,267 ש"ח לחודש, אשר שוללות את זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה.   6. כמו כן טענה ב"כ הנתבע, כי גם נקבל את העובדה, שהתובע העביר את הקרקע לבנו עבד אל-האדי, אזי מדובר בהעברה ללא תמורה של הקרקע הנ"ל ולכן, גם העברה זו שוללת את זכאותו של התובע ל-5 שנים לקבל גמלת הבטחת הכנסה ממועד העברה של הקרקע לבן ללא תמורה. עוד טענה ב"כ הנתבע, כי חלקה 64 נרכשה בשני מועדים: תת חלקה 1 נרכשה ביום 17.7.87 ותת חלקה 11 נרכשה ביום 1.1.95 ולכן, אין זה סביר שהקרקע נרכשה עבור הבן הנכה שאיננו מסוגל להתגורר בגפו ואף לא לנהל את ענייניו".   2. בית הדין האזורי קבל את תביעת המשיב בנימוקים הבאים:   א. בן המשיב הוא יליד 1970, ולכן כבר לפני שנת 1987 היה ברור, כי מדובר בנכה עם נכות קשה שיזדקק לזולת כל ימי חייו, ואשר סיכוייו להתגורר במעון אינם גדולים, ומכאן שחשוב היה למשיב לדאוג לקורת גג לבנו.   ב. אין מדובר במקרה זה בהעברת קרקע ללא תמורה, אלא ברישום הקרקע על שם הבעלים האמיתי, שהוא הבן.   ג. המשיב פעל לרישום הערת אזהרה בטאבו למעלה משנה לפני שהגיש את התביעה להבטחת הכנסה, דבר המוכיח שפעל מתוך דאגה כנה לבנו, ולא מתוך מחשבה לרמות את המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד).   ד. את רישום הערת אזהרה בטאבו בצירוף צו בית הדין השרעי, יש לראות כהעברה מלאה של הקרקע לבן.   3. בהודעת הערעור טען המוסד בתמצית את הטענות הבאות:   א. רישום הערת האזהרה על שם הבן וצו בית הדין השרעי אינם עונים על הדרישה להעברת הזכויות הקנייניות המצויות בידי המשיב.   ב. קביעת בית הדין האזורי, לפיה אין מדובר במקרה זה בהעברת קרקע לבנו של המשיב, אלא ברישום הקרקע על שם בנו של המשיב, שהוא הבעלים האמיתי של הקרקע, אינה נכונה.   ג. גם אם יקבע, שיש לראות במשיב, כמי שהעביר את הקרקע לבנו בשנת 1997, אזי לפי תקנה 11 לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב-1982, לא ניתן להכיר בזכותו של המשיב לגמלה בהתעלם מנכס המקרקעין, אלא רק בתום 5 שנים מהמועד האמור.   4. בעיקרי הטיעון שהגיש המוסד, העלה לראשונה במפורש טענה חדשה, לפיה חלקה 64 נרכשה בשני מועדים האחד ביולי 1987 והשני בינואר 1995. בנו הנכה של המשיב נולד בשנת 1970, קצבת נכות וקצבת שירותים מיוחדים אינה משולמת לפני מלאת לנכה שמונה עשרה שנים, לפיכך בעת רכישת החלק הראשון של הנכס, עת היה בנו בן 17, לא קיבל עדיין קצבת נכות או שירותים מיוחדים, וממילא לא יכול היה הנכס להירכש מכספי הקצבאות.   5. בסעיף 3 לפסק דינו של בית הדין האזורי נקבע, כי "התובע רכש מכספי הקצבה שמקבל הבן מהמוסד לביטוח לאומי שליש של חלקה 64 בגוש 10755".   על סמך ממצא זה, כך נראה, הגיע בית הדין האזורי למסקנה, שהנכס הנ"ל לא הועבר במתנה לבן המשיב, אלא בן המשיב היה הבעלים האמיתיים של הנכס, מן הטעם שנרכש מכספי הקצבאות של בן המשיב.   6. קביעה זו של בית הדין האזורי הייתה ודאי נכונה למועד פסיקתה, שהרי המוסד לא טען עד למועד הגשת עיקרי הטעון בערעור, שחלק מהנכס לא יכול היה להירכש מכספי קצבאות בן המשיב. משמעלה המוסד ולו במאוחר טענה לספק לכאורה בממצא עובדתי, שנראה ששימש נדבך חשוב לפסיקתו של בית הדין האזורי, יש לאפשר לו להוכיח את טענתו זו. נדגיש, כי ככלל אין להתיר העלאת טענה חדשה בשלב הערעור כאשר הטוען לה אינו מוכיח שלא היה בידו להעלותה בשלב הדיוני לפני בית הדין האזורי. כלל זה מקבל משנה תוקף עת מועלית הטענה על ידי גוף ציבורי ועל אחת כמה וכמה על ידי המוסד לביטוח לאומי המופקד על רווחת תושבי המדינה. עם זה, מן הדין הוא שתוברר אמת לאמיתה. על כן, נאפשר למוסד באופן יוצא מן הכלל להוכיח טענתו זו, תוך חיובו בהוצאות הולמות.   7. אשר על כן מוחזר הדיון לבית הדין האזורי כדי שידון בטענת המוסד, לפיה אותו חלק של הנכס שנרכש בחודש יולי 1987, וחלק זה בלבד, לא נרכש מקצבת בן המשיב, משום שבאותה עת לא היה זכאי בן המשיב על פי גילו לאותה קצבה.   לאחר ההכרעה בנושא זה, ישקול בית הדין האזורי בהתאם לכלל הטיעונים והראיות, האם יש מקום לשנות את פסיקתו או להותירה על כנה.   8. המוסד, שהעלה את טיעונו זה, רק בשלב עיקרי הטיעון בערעור, ישלם למשיב הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד, ללא כל קשר לתוצאות, בסך 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.  נכותמקרקעיןהבטחת הכנסה