קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הבטחת הכנסה לגרושה שעובדת 4 שעות ביום:   השופט יגאל פליטמן   1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (בל 2316/00; השופט מיכאל שפיצר כדן יחיד), לפיו נדחתה תביעת המערערת לתשלום גימלת השלמת הכנסה על פי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן - החוק). 2. העובדות כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי בפסק דינו:   א. "התובעת גרושה ואם לילדה קטינה, אור שמה, מתגוררת עם בתה בשכירות בנהריה בקומה השניה שבביתו הפרטי של מר X".   ב. "מר X, נכה צה"ל בשיעור 100% גרוש החי בגפו, מעסיק את התובעת כסייעת ועוזרת בכל הנוגע לחבישת פצעים, ליווי בעגלת נכים, בישול, כביסה, קניות ושאר תיפקודי בית ועזרה הנוגעים למר X (להלן - המעביד)".   ג. גירסת המערערת, כי היא עובדת 4 שעות ביום, שישה ימים בשבוע, בשכר חודשי של 1,440 ש"ח, המחושב, (על פי עדות המעביד), על פי שכר המינימום לשעה - לא נתקבלה על ידי בית הדין.   בית הדין קבע, כי עולה, ש"נוכחותה של התובעת חיונית עבורו (עבור המעביד, י.פ.) במשך רוב שעות היום ואין זה סביר שתיפקודה כפי שמפורט בכתב התביעה, בתצהירים ובעדויות הצדדים, מגיע כדי 4 שעות יומיות בלבד". ההיפך הוא הנכון, וביחוד נוכח עדות המערערת עצמה בחקירה נגדית, כי "כשמר X זקוק לי, אני נמצאת, אני עומדת לרשותו".   לאור האמור, נפסק ששכר עבודתה האמיתי של המערערת גבוה מהסכום שהצהירה עליו כשכרה.   ד. "בבעלותו של מר X שני רכבים; האחד רכב מדינה רפואי מסוג ביואיק והשני רכב פיז'ו גיר רגיל, אשר נרכש על ידי מר X (להלן - הרכב)."   הרכב נמצא בשימושה הפרטי של המערערת לצורכי העבודה, אך גם "ביום יום שלא במסגרת העבודה" לקניות וסידורים. לפיכך שמה של המערערת צוין בתעודת פוליסת ביטוח הרכב.   ה. הכנסותיה של המערערת כללו בנוסף לשכר עבודה, גם דמי מזונות בסכום של 1,077 ש"ח לחודש, וסיוע ממשרד השיכון בסך של 1,100 ש"ח לחודש עבור שכירת הדירה בקומה השניה בבית המעביד. בגין שכירת אותה הדירה שלמה המערערת למר X שכר דירה בשקלים בשווי של 320$ לחודש (על פי דברי באת כוחה בעת הדיון בערעור).   3. בפסק דינו דחה בית הדין האזורי את תביעת המערערת משני טעמים: הראשון - בגין השימוש ברכב המעביד. השני - בגין הכנסותיה: ממשכורת, ההטבה בגין השימוש ברכב, דמי המזונות והסיוע ממשרד השיכון.   4. עיקרי טיעונה של ב"כ המערערת היו:   א. לא היה מקום לדחיית התביעה מחמת שימוש ברכב.   ב. לא היה מקום לקבוע, כי שכר המערערת גבוה מ-1,440 ש"ח לחודש.   ג. קבלת הסיוע ממשרד השיכון אינה שוללת זכאותה להשלמת הכנסה.     5. עיקר טיעונה של ב"כ המוסד היה, כי בדין נדחתה תביעת המערערת בשל הכנסותיה השוללת זכאות לגימלה.   6. אשר לדעתנו:   א. בנסיבות המקרה מתעוררת שאלת זכאות המערערת לגימלת השלמת הכנסה לתקופה מ-1.10.99 ועד 1.5.00 - המועד בו נשלח אליה מכתב הדחיה. לגבי בחינת הזכאות לתקופה זו - אין מקום להתערב בעובדות המקרה כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי לאחר ששמע את העדים והתרשם מעדותם.   ב. לא היה מקום לדחיית הערעור מחמת שימוש ברכב, באשר יש לאבחן, בין שימוש שעושה העובד ברכב המעביד המשמשו גם לצרכיו הפרטיים, לבין שימוש ברכב לצרכים פרטים בלבד אצל מי שאיננו עובד. בעוד שאצל מי שאיננו עובד - מן הראוי להתייחס לרכב כאל "נכס" על פי סעיף 9 לחוק ותקנה 10 לתקנות הבטחת הכנסה התשמ"ד-1982; הרי שלגבי עובד המשתמש ברכב המעביד גם לצרכיו הפרטיים - ככל שטובת הנאה זו לא הובאה בחשבון בחישוב במשכורת מן הראוי לתרגמה לתוספת שכר ואם ברכב צמוד מדובר - שיעורה של אותה טובת הנאה צריך להיות כשיעור זקיפת ההטבה ביחס לאותו הרכב.   מעובדות המקרה כפי שקבען בית הדין האזורי, עולה, כי ניתן למערערת למעשה רכב צמוד וכיוון שהוא שימש אותה לכל צרכיה - צוין שמה בפוליסת הביטוח שהוצאה לו.   ג. יפה נהגה ב"כ המוסד בכך שהסכימה, כי אין לכלול בהכנסות המערערת, את הסיוע לתשלום שכר דירה שקיבלה ממשרד השיכון.   כשם שלגבי תובע, המשכיר דירתו ושוכר דירה אחרת - אין מתחשבים בהכנסתו מדמי שכירות, כל עוד אין היא מעבר לחיובו בתשלום שכר דירה; כך גם במקרה שלפנינו - אין להתחשב בסיוע לשכר דירה שקיבלה המערערת ממשרד השיכון, שהפחית במעט משכר הדירה שהיה עליה לשלם למר X.   כאן המקום לשוב ולהתריע על כך, כי על פי סעיף 24(א) לחוק - "השר רשאי לקבוע בתקנות כללים, מבחנים ותנאים בדבר השתתפות אוצר המדינה בהוצאות לשכר דירה ... וגו'"; אלא שעד היום למגינת לב ולמעלה מ-20 שנה מאז חוקק החוק - טרם הותקנו תקנות אלה.   ד. לגבי שיעור משכורתה של המערערת - יש לקבל גירסתה וגירסת מעבידה, כי סוכם ביניהם על תשלום שכר מינימום לשעה; אולם באשר להיקף המשרה, ברי על פי המסכת העובדתית, כי היא עבדה במשרה מלאה. לאור זאת יש לקבוע בנסיבות המקרה, כי שולם לה שכר המינימום החודשי עבור משרה מלאה כפי שהיה לתקופה שמ-1.10.99 ועד 1.5.00.   ה. דומה, שמכלול הכנסותיה של המערערת ממשכורת, דמי מזונות וזקיפת הרכב - שוללת זכאותה להשלמת הכנסה לתקופה נשוא המחלוקת, מ-1.10.99 ועד 1.5.00. אולם, ככל שהמערערת סבורה אחרת - היא רשאית לפנות לפקיד התביעות בקשר לכך, על מנת שיערוך לה חישוב מדוקדק על פי האמור. אם אותו חישוב לא יניח דעתה - היא תהא רשאית להגיש בגינו תביעה חדשה לבית הדין האזורי, בה תטען כי חרף הכנסותיה עדיין נותרה לה זכאות לגימלה.   7. סוף דבר - דין הערעור להידחות ללא צו להוצאות.הבטחת הכנסה