ההליך המדורג לקבלת אזרחות ישראלית על ידי בן זוגו של אזרח ישראל, נדון בבג"צ 7139/02 פריאל עבאס בצה נ' שר הפנים ובבג"צ 5315/02 אלהם חתו נ' שר הפנים. בפסקי הדין נקבע, כי הזמן החולף מאז הגשת הבקשה ועד לאישורה, דרוש כדי לקבל את המסמכים הנחוצים ולצבור את המידע המלא הדרוש כדי להחליט אם ליתן את האישור אם לאו. על כן נפסק, כי מדיניות משרד הפנים, המונה את תקופת ההתאזרחות, הנה מדיניות סבירה ואין מקום להתערב בה.(ראו גם: בג"צ 2950/96 הנא מוסא נ' שר הפנים, תק -על 97(1) 690; בג"ץ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג (2) 728). עם זאת נפסק, כי משרד הפנים רשאי, בנסיבות מיוחדות ובהתחשב בטעמים מיוחדים, לקצר את התקופה, וכי בין אותם נסיבות מיוחדות וטעמים מיוחדים יש להכיר בשיהוי בלתי ראוי בטיפול בבקשת איחוד המשפחות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ההליך המדורג איחוד משפחות:  העותר 2, תושב קבע בישראל, נישא בשנת 1996 לעותרת 3, אזרחית הממלכה הירדנית (להלן: העותרים). לעותרים 3 ילדים, הרשומים בתעודת הזהות של אביהם.  ב - 12/11/96 הגיש העותר 2 בלשכת מנהל האוכלוסין, בקשה לאיחוד משפחות עבור העותרת 3. משלא נענו, הוגשה העתירה שבפניי, בה ביקשו העותרים כי הבקשה לאיחוד המשפחות תאושר לאלתר, וכי לעותרת 3 יוענק רשיון לישיבת קבע בישראל. 12במהלך דיון בעתירה, הסכימו המשיבים לאשר את בקשת איחוד המשפחות ולהעניק לעותרת 3 אשרת שהייה לתושב ארעי מסוג א/5. זאת, עד לסיומו של ההליך המדורג, בסופו יוענק לעותרת 3 רשיון לישיבת קבע בישראל. אולם העותרים אינם מסתפקים באישור הבקשה לאיחוד משפחות ובמתן אשרת השהייה. לטענתם, הטיפול בבקשת העותרים לקה בשיהוי בלתי סביר ועל כן, יש להעניק לעותרת 3 מעמד של תושבת קבע לאלתר, או לחלופין, לקצר את תקופת ההסדר המדורג הנהוג בבקשות לישיבת קבע. עוד טוענים העותרים, כי בשל השיהוי, יש לחייב את המשיבים בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד מוגדלים. ההסדר המדורג, לקבלת אזרחות ישראלית על ידי בן זוגו של אזרח ישראל, נדון לאחרונה בבג"צ 7139/02 פריאל עבאס בצה נ' שר הפנים (טרם פורסם) ובבג"צ 5315/02 אלהם חתו נ' שר הפנים (טרם פורסם). בפסקי הדין נקבע, כי הזמן החולף מאז הגשת הבקשה ועד לאישורה, דרוש כדי לקבל את המסמכים הנחוצים ולצבור את המידע המלא הדרוש כדי להחליט אם ליתן את האישור אם לאו. על כן נפסק, כי מדיניות המשיבים, המונה את תקופת ההתאזרחות, ובמקרה דנן התקופה למתן רשיון לישיבת קבע, ממועד אישור הבקשה, הנה מדיניות סבירה ואין מקום להתערב בה.(ראו גם: בג"צ 2950/96 הנא מוסא נ' שר הפנים, תק -על 97(1) 690; בג"ץ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג (2) 728). עם זאת נפסק, כי המשיב רשאי, בנסיבות מיוחדות ובהתחשב בטעמים מיוחדים, לקצר את התקופה, וכי בין אותם נסיבות מיוחדות וטעמים מיוחדים יש להכיר בשיהוי בלתי ראוי בטיפול בבקשת איחוד המשפחות. מתגובת המשיבים עולה, כי האמור תואם את נוהלי המשיב וכי גם עניינה של העותרת 3 יישקל לאור נוהל זה ככל שהדבר יתבקש על ידי העותרים בהמשך. זאת ועוד, לטענת המשיבים, כיוון שהעותרת 3 שהתה ברשיון ישיבת ביקור(ב/1) למשך תקופה העולה על 27 חודשים, טרם אישור הבקשה, צפויה היא ליהנות מזכויות מלאות למשך כל תקופה ההליך המדורג. על כן, נראה כי מן הבחינה המעשית, אין בעיכוב מתן רשיון ישיבת הקבע כדי לפגוע בעותרת. אשר על האמור לעיל, לא ראיתי מקום להתערב בהליך הנהוג על ידי המשיבים ולקצר את התקופה הנהוגה על פי ההסדר המדורג. לעניין הוצאות המשפט, נראה כי יש מקום להתחשב בעובדה, כי עצם הגשת העתירה, היא שהניעה את המשיבים לטפל בבקשת העותרים ולהעניק להם את הסעד המבוקש. בנסיבות אלו, ובהתאם להלכה שנקבעה בבית המשפט העליון, זכאים העותרים לפסיקת הוצאות (בג"ץ 567/00 חג'אזי נ' שר הפנים תק-על 2000(2) 1990; בג"ץ 4821/98 רג'בי נ' שר הפנים, תק-על 99(1)1175; בג"ץ 36/98 - הלסי נ' שר הפנים .תק-על 2000(2), 1907; בג"ץ 4483/97 קואסמה נ' שר הפנים, לא פורסם). לעניין גובה ההוצאות, מצאתי לנכון להתחשב בזמן הרב שחלף מאז הוגשה בקשת העותרים מחד, ומאידך בעובדה, שעם הגעת העניין לבית המשפט טופלה בקשתם של העותרים לאיחוד משפחות במהירות ובלא שהתקיים דיון בעתירה. לפיכך אני מחייבת את המשיבים לשאת בשכ"ט עו"ד ובהוצאות האגרה בסכום כולל של 7,000 ש"ח ומע"מ.משרד הפניםאיחוד משפחותהליך מדורג (משרד הפנים)