נטען כי סיפור ההלוואה פרטית בין שני אנשים הוא פרי דמיונו הקודח של התובע והראיה הוא לא הזכירו בכתב התביעה, ואף לא חקר אותו על כך בעת שהגיש בקשת רשות להגן. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הוכחת הלוואה פרטית בין שני אנשים: א. עובדות 1. התובע, לקוח של בנק דיסקונט לישראל בע"מ סניף הוד השרון (להלן: "הבנק"). 2. ביום 2.3.95, העניק הבנק הלוואה בסך 30,000 ₪ שבוצעה לזכות חשבון מס' 6726 (להלן: "חשבון ההלוואה"). 3. חשבון ההלוואה נשא שמו של הנתבע. 4. הנתבע בעל חשבון עו"ש בבנק שנשא מספר 202487. 5. סכום ההלוואה הועבר ביום נתינתה מחשבון ההלוואה לזכות חשבון התובע. 6. ההלוואה לא נפרעה במועדה והתובע חוייב ע"ח ההלוואה בסך 20,700 ₪ ביום 31.7.97. 7. בתביעה זו תובע התובע את הנתבע ל השיב לו את הסכום שחוייב בו לשלם לבנק. 8. התביעה הוגשה תחילה בסדר דין מקוצר, אך בהסכמה ניתנה רשות להגן. ב. הדיון 1. התובע טוען כי: א. הוא הלווה בשעתו לנתבע סך 20,000 ₪. הנתבע פרע 5,000 ₪ ונותר חייב 15,000 ₪. ב. לאור האמור בפסקה א', הם לקחו הלוואה של 30,000 ₪, 15,000 ₪ כדי שהנתבע ישיב לו את החוב הפרטי ועוד 15,000 ₪ לקח התובע לצרכיו. ג. הוא ערב לכל סכום ההלוואה ושיעבד לצורך כך תוכניות חסכון שהיו לו בבנק. ד. הוא פרע את חלקו בהלוואה והנתבע סרב לעשות כן. ה. הנתבע חייב להשיב לו את ששילם עבורו. 2. הנתבע טוען כי: א. סיפור ההלוואה שבין הצדדים הוא פרי דמיונו הקודח של התובע והראיה הוא לא הזכירו בכתב התביעה, ואף לא חקר אותו על כך בעת שהגיש בקשת רשות להגן. ב. הוא עשה טובה לתובע, בכך שהסכים להעמיד שמו לצורך ההלוואה. התובע היה בקשיים כספיים, הבנק לא הסכים להעניק לו מאומה ולכן ההלוואה בוצעה דרך חשבון ההלוואה, שלמעשה לא היה, אלא כסות וצינור על מנת להעביר את כספי ההלוואה לתובע. ג. עיון בחשבונו יגלה, כי מעולם לא חוייב במאומה ע"ח ההלוואה, הבנק מעולם לא פנה אליו בדירה כל שהיא לתשלום, לא בכתב ולא בעל פה. האמור מוכיח טענותו, כי כל ההלוואה ניתנה לתובע, והוא רק הוא, נדרש לשלמה והראיה שפרע כ- 10,000 ₪ ע"ח ההלוואה. ד. חשבון ההלוואה לא היה פעיל, אלא הוזרמה בו הלוואה שהועברה בו ביום לתובע ותו- לא. 3. בישיבת ההוכחות, שהתקיימה ביום 30.1.01, הופיעו הצדדים וחזרו על טיעוניהם המוכרים, זה בכה וזה בכה. בישיבה זו הופיע, כעד מטעם התובע, מר אביגדורי, שהיה בשעתו מנהל סניף הבנק, שהעניק את ההלוואה נשוא התובענה. מר אביגדורי, כיום גמלאי של הבנק, לא היה זה שטיפל ישירות במתן ההלוואה ובוודאי שלא בביצוע המעשי שלה. עדותו של מר אביגדורי תרמה להבנת הניירת וכיצד הבנק פועל במקרים של הלוואות מסוג זה. העובדה, כי חשבון מסויים לא מחויב עדיין אינה אומרת, כי חשבון מעבר לא מחויב וחשבון שכזה חויב. מר אביגדורי בדק את המסמכים שהוצגו לו וטען, כי בחשבון הנתבע מוצאים חיוב של 4,099 ₪ לטובת חשבון ההלוואה. הנתבע ניסה לטעון, כי ההפקדה שנעשתה במזומן לא נעשתה על ידו, אלא ע"י התובע, ולכן מכיון שהתובע לא הציג לפניו את שובר ההפקדה, אין לבוא ולטעון שהוא זה ששילם הסכום הנ"ל. בהעדר כל ממצא אובייקטיבי-פוזיטיבי, אינני קובע עמדה במחלוקת זו, ואוכל לדעתי לפתור את הבעיה מכיוון אחר. 4. סבורני, כי גם המחלוקת בין הצדדים, באשר להלוואה פרטית שהועברה בין הצדדים, וגם עליה אין תיעוד תוך, קשה להכרעה, באשר קיימת גרסה בע"פ של זהכלפי זה ולא מעבר לכך. לענייננו, גם אין חשיבות מדוע העבירו את מלוא כספי ההלוואה לזכות חשבונות של התובע. העובדה, כי התובע שילם בצורה מסודרת מחצית מכספי ההלוואה - מדברת בעדה. 5. שאלתי עצמי לא אחת, על מה ולמה הסכים הנתבע להעביר את מלוא סכום ההלוואה לזכות התובע. הנתבע נותן הסבר, כי התובע היה במצב כספי לא ראוי מול הבנק ולכן הבנק לא הסכים להעניק לו מאומה באותה תקופה. טענה זו נסתרת בכך שאביגדורי טען, כי לפי התיעוד שהוצג לפניו היתה ברשות התובע תכניות חסכון בשווי של 165,000 ₪, כך שאובייקטיבית לא היה לו כל צורך בהלוואה. 6. דבר נוסף הפועל לחובת הנתבע, הוא הגשתם של ת/9 ו- ת/10. אמנם, מר אביגדורי טען, כי התביעה שב- ת/9 הוגשה בגין חשבון אחר של הנתבע, אך מעיון בבקשת הרשות להתגונן שם, הוא מעלה טענות בתצהירו לגבי מכלול סכום ההלוואה שהועברה בחשבונו. אין הוא מזכיר במאומה את הסכומים המזעריים שחויב בהם בבנק ומה עלה בגורלם. בסיכומו של דבר, התפשר הנתבע עם הבנק ולא הגיע לעימות בנוכחות בית המשפט, על מנת שהטענות שהועלו בתצהירו שם יקבלו תוקף שיפוטי. 7. על פי ת/6, התובע נאלץ "לשבור" חלק מתכניות החסכון ולשלם את חשבון ההלוואה שנשא את שמו של הנתבע. התובע ערב, למעשה, לחיובי הנתבע, שאיחר בתשלום לבנק ולכן בוצע קיזוז תכניות החסכון. עובדה זו גם מסבירה את פניית הבנק לתובע, משום שהוא היה בעל המאה וממנו ניתן היה להפרע בקלות. 8. טענותיו של הנתבע עומדת בניגוד למסמכים בכתב שהוא חתום עליהם והטענה, כי חתם על המסמכים בלנקו - טוב היה לה שלא הושמעה משהושמעה. ג. לסיכום 1. מכל האמור עולה, כי מעדיף אני את גרסת התובע על פי זו של הנתבע ומקבל את התביעה. 2. (א) הנתבע ישלם לתובע סך של 23,415 ₪ בלווית ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה, 3.6.98, ועד יום התשלום המלא בפועל. (ב) הנתבע יוסיף וישלם לידי התובע הוצאות משפט בסכום כולל של 700 ₪ בלווית ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. (ג) הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ס בסכום כולל של 5,000 ש"ח בלווית מע"מ כחוק ביום התשלום בפועל ובלווית ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. הלוואה