קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הזכות לדיור ציבורי / בקשה לקבלת דיור ציבורי: א. מהות העתירה זו עתירה שבית המשפט יכריז כי למבקש יש זכויות לקבלת זכות לדירה בדיור ציבורי וכי על המשיבים להעמיד לרשותו לאלתר דירה ממאגר הדירות בראשון לציון, בכפוף לתשלום דמי שכירות הנהוגים בדירות מסוג זה. ב. עובדות רלבנטיות העותר הינו בן 34, גרוש ולו שני ילדים. הוא מוכר כנכה בעל 49% נכות לצמיתות ומקבל קיצבת הבטחת הכנסה כבר 12 שנה. עפ"י האמור בעתירה הוא מוכר ברשויות השונות כאחד שמתקשה להסתגל בעבודה, וחי על קיצבה של 1,600 ₪ לחודש. בשנת 1991 התחתן העתר. בני הזוג הגישו בקשה לקבלת דיור ציבורי בראשל"צ.הם נדחו ע"י הועדה הבינמחוזית לאיכלוס, ולאחר מכן ע"י ועדת האיכלוס העליונה בהחלטה מיום 13.5.1993 מהטעם שאינם עונים על כללי הזכות ולרשותם סיוע מוגדל בשכר דירה. (נספחים א ו - ב'). באוגוסט 1993 דנה ועדה ציבורית אצל המשיבה בערעור שהגישו בני הזוג על החלטת ועדת האיכלוס, וזו אישרה להם לאור נתוניהם ובאופן חריג דירה בשיכון ציבורי בנגב או בצפון. הבקשה לדיון בראשל"צ נדחתה. העותר ורעייתו קיבלו זכות לדירה בדיור ציבורי אצל הנתבעת מס. 1 בעפולה, בכפוף לתשלום דמי שכירות מופחתים בגובה של 126 ₪ לחודש ללא הגבלה בזמן. העותר טען בפני המשיבים כי לא הצליח להסתגל לסביבת המגורים ובני הזוג ביקשו להחליף את הדירה שהוקצתה להם. ביום 23.10.1994 בהתחשב בנסיבות העותר ורעייתו, אישרה הועדה הבינמחוזית לאכלוס למשפחה קבלת דירה חלופית בראשל"צ, בתנאי שתוחזר הדירה בעפולה. (נספח ד'). ביום 13.3.1995 החזיר העותר את הדירה בעפולה. מאחר ובאותו זמן לא היתה דירה פנויה בדיור הציבורי בראשל"צ הם קיבלו סיוע (נספח ה'). בתאריך 28.11.1995 התגרשו בני הזוג. הילדים נשארו אצל האשה. העותר נשאר להתגורר בגפו, ולא הוכר, כתוצאה מכך, כזכאי לדירה בשכירות בשיכון ציבורי. יחד עם זאת בהתחשב ברקע הסוציאלי שלו הכנסותיו ונסיבותיו האישיות הקשות, אושר לו סיוע ביודר מהמשרד ע"י השתתפות בשכר דירה. (נספח ו'). עפ"י הטיעונים בבית המשפט הוא מקבל כיום 1400 ש"י הבטחת הכנסה, 600 ₪ דמי שכירות, סה"כ 2,000 ₪ לחודש. גרושתו של העותר וילדיו קיבלו דירה בדיור הציבורי. (עמ. 3). בעת הדיון המקדמי הראשון שנערך, ועפ"י הנחית בית המשפט, בדקה המשיבה מס. 2 קיום דירות קטנות בדיור הציבורי, ותשובתה לבית המשפט היתה שכיום לא נמצא מלאי דירות קטנות. לשאלת בית המשפט השיבו הצדדים כי ניתן להגיע להכרעה על סמך כל החומר הקיים בתיק ביהמ"ש לרבות הטיעונים. ג. הפלוגתאות בין הצדדים מכתבי הטענות עלתה פלוגתא אחת בלבד והיא:- -האם זכאי העותר לדיור ציבורי. ד. האם זכאי העותר לדיור ציבורי? ב"כ העותר מצביע על ההתחייבות המגובשת במסמך שצורף לעתירה מתאריך 17.4.1994, וגורס כי מאחר והעותר הסתמך על התחייבות זו והחזיר את דירתו בעפולה למדינה, אזי המדינה אמורה לעמוד בהתחייבותה וליתן לו דיור בראשל"צ. בטיעוניו בבית המשפט הוסיף עוה"ד אומיד וטען כי היה מצפה להתנהגות הומניטרית מצד המשיבה מס. 2; וכי היה מצפה לקצת יותר מאמץ מצידה של המשיבה מס. 1. כל זה טוב ויפה, ברם בבוא עותר לבית המשפט מעבר לטעמים ההומניים וטעמים של מאמץ, הוא צריך להצביע על עילה חוקית שיש לו לקבל סעד. היש לעותר בסיס לסעד? באישור שהעותר מסתמך עליו כתוב בקצהו השמאלי העליון כי הוא בתוקף עד 1995. מכאן שלהסתמכות זו אין בסיס. לגופו של ענין בשנת 1995 השתנה מצבו הסוציאלי של העותר; במובן זה שאין הוא איש משפחה המטופל ב - 3 נפשות נוספות, אלא הוא גר בגפו. עיון בחוזה השכירות שצורף ע"י העותר (סעיף 11) מעלה כי במידה ואחד מיחידי השוכר עוזב את המושכר עקב גירושין נטישה או סיבה אחרת, כי אז :"לא יהיו ליחידים האחרים של השוכר שישארו במושכר או ליורשים או לבני משפחה אחרים זכויות כל שהן במושכר". עפ"י נוהל הקצרת דירות בדיור הציבורי (נספח ח') חסרי דירה זכאים לדיור ציבורי. ההגדרה של חסרי דירה היא מי שאין ולא היה להם לאחר 1.6.1971 זכויות כלשהן בדירה ולהם שלושה ילדים לפחות, ואשר ממצים כושר השתכרות כקבוע בנוהל. הזכאות לדיור בשיכון הציבורי מוגבלת לשנתיים, עפ"י הנוהל, כאשר לאחר תקופה זו היא נבחנת מחדש. בעניננו, הדיור הציבורי הוקצה לעותר רק בהיותו בעל משפחה, ולמרות שבעת ההקצאה לא ענה על מלוא הוראות נוהל ההקצאה, וזאת עקב נסיבותיו האישיות של העותר, ולפנים משורת הדין. נוכח אותן נסיבות אושר לעותר סיוע בשכ"ד החל משנת 1996. גורסת המשיבה מס. 2 כי לדיור הציבורי תור ארוך של ממתינים, העונים על ההגדרות שבנוהל, ואין כל אפשרות וטעם להעדיף דווקא את העותר על פניהם. שיקול זה של המשיבה מס. 2 ביחד עם היענותה ליתן לעותר תמיכה וסיוע בשכ"ד, הינם שיקולים ראויים, שאיני סבורה שעל בית המשפט להתערב בהם. רשות שלטונית, המספקת דיור לאזרחיה, אמורה להתאים את עצמה לנסיבות המשתנות של האזרח ושל הדיור הציבורי; עליה לקחת בחשבון את אוכלוסיית הזכאים, ובדיקה מחודשת של מצבם, מאפשר לה לעדכן את החלטותיה בהתאם. לכן מתן אישור לדיור ציבורי בראשל"צ שהיה לתקופה של שנה, - הינו סביר. בחינת מצב אישי אחת לשנתיים. - סבירה. והעדפת משפחות עם ילדים, - ג"כ סבירה. ואם נתיחס לטעם ההומניטרי, שתי המשיבות כאחת ניסו למרות כל האמור לעיל, לבדוק אפשרות של הליכה לקראת העותר. משזה לא נסתייע, - איני סבורה שיכול בא-כוחו לטעון שלא נעשה מאמץ ראוי להגיע בעצם לפתרון לבר משפטי. אשר על כן אני דוחה את העתירה. בנסיבותיו האישיות של העותר כל צד ישא בהוצאותיו.דייר מוגן (הגנת הדייר)