נטען כי למשיבים זכות השבה של כספים שקיבל המבקש לפני ביטול פסק הדין. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזר כספים לאחר ביטול פסק דין: בפני בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בחדרה (מר עיסא סעיד) מתאריך 1.2.95 שניתנה בתיקי הוצל"פ 3085/82, . 4184/85 העובדות הצריכות לעניין: .1בין הצדדים ניטשה מערכה ארוכת ימים ומרובת הליכים משפטיים שהתנהלו בפני כל מערכות המשפט, מלשכת ההוצאה לפועל ועד לבית המשפט העליון. על כן, לא אתייחס להלן לתולדות הסכסוך בין הצדדים, אלא אתמקד בעובדות הצריכות להליך שמונח בפני. .2נקודת המוצא לדיון שמתקיים לפני הינו פסק דינו של בית המשפט העליון אשר קיבל את ערעור המשיבים (ע"א 4012/96), אשר נקבע בו בזו הלשון: "בסכום הדברים דעתנו היא כי דין הערעור להתקבל. בטל פסק דינה של הערכאה קמא בת.א 1701/89 על תוצאותיו בסעיף 32לו. פסקי הדין שאישרו את הסכם הפשרה בת.א 944/84 בבית המשפט המחוזי ובע.א 294/86 בבית המשפט העליון, נשארים על כנם ועימם נשארת על כנה החלטת השופט ביין בבר"ע 405/89 של בית משפט קמא" (עמ' 13לפסק דינו של כב' השופט גולדברג, שאליו הצטרפו כב' השופט חשין וכב' הנשיא ברק). יוצא כי לצורך הדיון שמונח שפנינו, היחסים המשפטיים בין הצדדים מתבססים על הסכם הפשרה שהושג בין הצדדים בת.א 944/84, אשר אושר בבית המשפט העליון במסגרת ע.א 294/86. וכן עומד על כנו פסק דינו של כבוד השופט ביין בבר"ע 405/.89 .3כבוד השופט ביין קבע בפס"ד בבר"ע 405/89, כי, עקרונית, קיימת למשיבים זכות השבה של כספים שקיבל המבקש לפני ביטול פסק הדין המחייב את המשיבים, ובשל כך, הוא נתן הוראות לראש ההוצאה לפועל, בכדי לדון בזכות המשיבים להשבה. .4במסגרת סמכותו של ראש ההוצאה לפועל, הוא ביקש הבהרה לגבי הוראות הפעולה שניתנו ע"י כב' השופט ביין, בבר"ע 405/89, וכב' השופט ד"ר ביין נתן החלטה ביום 1.3.92, המבהירה את הפעולות שעל ראש ההוצאה לפועל לבצע. .5כמו כן, בדיון שהתקיים בפניי בתאריך 26.1.94במסגרת בר"ע 1316/96, להחזיר את התיק לראש ההוצאה לפועל, כדי לדון בשאלת זכות ההשבה של כספים שקיבל הבנק מתוכניות החסכון. על סמך פסק דינו של כב' השופט ביין ולפי הנחיותיו, נתן ראש ההוצאה לפועל את החלטתו נשוא הערעור, והחליט כי יש להשיב למשיבים את הכספים אשר הועברו מחסכונות הערבים לחשבון המשיבים. מכאן הערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל. טענות הצדדים: תמצית טענותיו של ב"כ המבקש מסתכמת בכך, כי ראש ההוצאה לפועל טעה כשהחליט כי קמה למשיבים זכות השבת כספים שהועברו לחשבונה של המשיבה מס' 1, לגישתו, זוהי חריגה מסמכות שהוקנתה לו בהחלטת כבוד השופט ביין ובניגוד לה. מנגד, טען ב"כ המשיב כי בית המשפט העליון קבע כי החלטת כבוד השופט ביין היא הקובעת לעניין המצב המשפטי כיום בין הצדדים, וראש ההוצאה לפועל החליט החלטתו על פי הנחיות שקיבל מבית המשפט המחוזי ולאחר עיון ודקדוק מעמיק בטענות הצדדים פסק את חובת ההשבה אל המשיבה וזאת על פי סמכותו המוקנית לו בסעיף 18לחוק ההוצאה לפועל. דיון החלטתי לתת רשות ערעור כמבוקש ולדון בבקשה כבערעור לגופו. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בסיכומי טענות הצדדים ובהחלטת ראש ההוצאה לפועל, נחה דעתי כי דין הערעור להדחות. כאמור לעיל, קבע כב' השופט ביין בבר"ע 405/98, כי עקרונית, קיימת למשיבים זכות השבה של כספים לאחר ביטול פסק הדין שניתן נגד המשיבים, ולאור הסכם הפשרה בין המבקש והמשיבים. בנוסף, הנחה כב' השופט ביין בפסק דינו את ראש ההוצאה לפועל לפעול על פי הוראות מסויימות, בכדי לבדוק ולדון בזכות ההשבה של המשיבים. יחד עם זאת, ראש ההוצאה לפועל לא הסתפק בהוראות שנתן כב' השופט ביין, וביקש הבהרות לגבי נושאים מסויימים בפסק דינו של כב' השופט ביין, וכב' השופט ביין החליט בזו הלשון, ביום 1.3.92: "... בהחלטתי הטלתי על כב' יו"ר ההוצל"פ, לברר שאלות מסויימת, הן מהאספקט העובדתי והן מהאספקט המשפטי. בין היתר קבעתי בע' 8(ב) להחלטתי, כי כב' יו"ר ההוצל"פ יברר אילו כספים נגבו מהמבקשים ואילו מיתר הנתבעים. והנה מחזיר לי כב' יו"ר ההוצל"פ שאלה שהכרעתה הוטלה עליו. דהיינו, ממי נגבו הכספים. לשון אחרת, האם כספים שהועברו על ידי נתבעים 6- 3לחשבון החברה נתבעת 1בבנק, יש לראותם ככספים בבעלות החברה ועל כן קיימת לחברה זכות השבה. או שמא יש לראות העברה זו כתשלום ישיר שבוצע ע"י נתבעים 6- 3לזכות הבנק ועל כן אין לחברה כל זכות השבה. הנחיותי הן ברורות לחלוטין וכל מה שצריך יו"ר ההוצל"פ הוא להכריע בשאלה מההיבט העובדתי והמשפטי שלו." (ההדגשות במקור). עוד בהליך שהתקיים בפני בתאריך 26.1.94בבר"ע 1316/96 הוריתי להחזיר את התיק אל ראש הוצאה לפועל אשר התבקש לדון בשאלת זכות ההשבה לגבי כספים שבתוכניות החסכון. על סמך פסק דינו של כב' השופט ביין בבר"ע 405/89, ועל סמך החלטת כב' השופט ביין מיום 1.3.92ועל סמך החלטתי בבר"ע 1316/93 (מיום 26.1.94), פעל ראש ההוצאה לפועל ובדק את הסוגייה מן ההיבט העובדתי וההיבט המשפטי, שמע את טיעוני הצדדים ונתן את החלטתו נשוא הערעור. לא נראה להתערב בהחלטת ראש ההוצאה לפועל, שכן היא באה לאחר שנקבע באופן עקרוני כי קיימת למשיבים זכות השבה של הכספים, והיא התבססה על מסכת עובדות שהובאה בפניו. מקובלת עלי גם הכרעתו המשפטית של ראש ההוצל"פ, לפיה: "משמופקד סכום כלשהו בחשבון כלשהו בבנק, הופך אוטומטית הסכום לבעלותו של בעל החשבון, ואין למשוך סכום זה חזרה מחשבון הבנק, אלא עפ"י רשות והוראה של בעל החשבון". מסקנה זו תואמת את ההלכה שיצאה מלפני בית המשפט העליון ב-ע"א 400/91 בנק אוצר החייל נ' שלום ואח' פ"ד מו' (5) עמ' 578, לפיה: "אם העברה לחשבונו של פלוני יכולה להחשב העברה למען אלמוני, נדרש שהדבר יוסכם במפורש בין הצדדים הנוגעים בדבר". בעינינו לפחות אחד ממשולש הצדדים הנוגעים בדבר (הכוונה לחברת בני שחף), לא הביעה הסכמתה שהכספים יעברו למבקש. זאת ועוד, המבקש לא הוכיח כי הכספים של תוכניות החסכון הועברו לבנק ולא לחשבון המשיבה, כל אשר נאמר ע"י הבנק כי הוא זכאי לכספים ומכוח הסכמתם של הערבים לשלם לו את חובם, בכך לא הרים הבנק את נטל ההוכחה המוטל עליו (ראה בענין זה ע"א 531/63 וינוגרד נ' קופת עם בע"מ פ"ד יח' (2) עמ' 607). למעלה מן הצורך, אציין כי ב"כ הצדדים "כהרגלם" הרחיבו את היריעה והתייחסו לטענות ולעובדות על תולדות הסכסוך ביניהם. לא ראיתי לנכון להתייחס לטענות שאינן לעניין שחורגות ממסגרת ההליך המתקיים בפני, שכן חלק הארי של הסכסוך בין הצדדים, הוכרע ע"י בתי המשפט ונוצר מעשה בית דין: "אינטרס החברה הוא לשים סוף להתדיינות, ובכך לשמור על כבודה ויוקרתה של המערכת השיפוטית ולהבטיח את יציבות וודאות לגבי כוחו המחייב של המעשה השיפוטי. אם יותר לבעל דין שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין לחזור ולהתדיין עם בעל הדין יריבו באותו עניין עד שישיג את ההכרעה הראויה בעיניו, משמעות הדבר היחלשות מעמדו של בית המשפט בעיני הבריות ויצירת סכנה של הכרעות שיפוטיות סותרות באותו ענין או באותה שאלה. מכאן כבר קצרה הדרך לערעור מוחלט של הביטחון והיציבות במשפט". (נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, עמ' 14). לאור האמור לעיל, אני דוחה את הערעור. אני מחייב את המבקש לשלם למשיבים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 000,2 ש"ח + מע"מ כחוק. החזר כספיביטול פסק דין