מהם השיקולים בהחלטה על הימנעות מהרשעה ? הכלל הוא כי משהוכחה אשמתו של אדם - יש להרשיעו. את ההלכות לעניין אי הרשעה התוותה כב' השופטת דורנר בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, בעמ' 342, אשר אף קבעה את שני השיקולים העיקריים שעל בית המשפט לשקול: "הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על הרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים...". ראו גם ע"פ 847/85 גדעון רומנו נ' מדינת ישראל (לא פורסם). עוד נקבע, כי אל מול השיקולים של חומרת העבירה ונסיבותיה כמו גם הנזק שנגרם ממנה, יש לשקול את השיקולים האינדיבידואליים של הנאשם, ובין היתר עברו הפלילי של הנאשם; גילו; הסבירות שיעבור עבירה נוספת; האם מדובר בדפוס התנהגות או שמא באירוע חד פעמי; האם הנאשם לקח אחריות למעשיו והביע חרטה; ומה תהיה השפעת ההרשעה על עיסוקו, מצבו הכלכלי והמשפחתי של הנאשם (עניין כתב, בעמ' 343-344 וכן ע"פ 9893/06 לאופר נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). זאת ועוד, הפסיקה הכירה בכך כי למרות הכלל כאמור, הרי שייתכנו מקרים חריגים ויוצאי דופן שיצדיקו להימנע מהרשעה. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בעניין לאופר שלעיל: "חרף הכלל האמור, המשפט מניח, כי במורכבות החיים האנושיים על תהפוכותיהם, בהשתקפותם בהליך הפלילי, עשויים להיווצר מצבים קיצוניים אשר אינם מתאימים להחלת העיקרון העונשי הרחב, המחייב הרשעה פלילית בעקבות הוכחת אשמה. במצבים חריגים מיוחדים ויוצאי דופן, כאשר עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת פגיעתה של ההרשעה הפלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי-חברתי הכללי, נתון בידי בית המשפט הכח להחליט כי, חרף אשמתו של הנאשם, הוא לא יורשע בדין."משפט פליליהרשעההימנעות מהרשעהשאלות משפטיות