ההכרעה בשאלה האם אירוע מסוים מהווה תאונת עבודה, כן או לא, היא הכרעה בשאלה משפטית שעל בית הדין לעבודה לענות עליה ולא על המומחה יועץ רפואי (דב"ע מט/185-0, זהבה בודנר נ. המוסד, פד"ע כא 171). בחשבון הסופי בית הדין לעבודה הוא זה שמכריע בשאלת הקשר הסיבתי המשפטי שבין המחלה ממנה סובל התובע לבין תנאי עבודתו תוך הסתייעות באמור בחוות הדעת מטעם המומחה היועץ הרפואי.   בדרך כלל תשמש חוות הדעת את בית הדין לעבודה בתחום שלבית הדין אין ולא יכול להיות ידע עליו. יועץ - מומחה רפואי, כתוארו כן הוא - יועץ ותו לא אולם בית הדין אינו חייב לאמץ את חוות הדעת (דב"ע מב/154-0 המוסד נ. שושנה פוגלמן, פד"ע ט"ו, 20) וזאת מאחר ו"אשר לרפואה לרופא, ואשר למשפט, לשופט". (דב"ע מו/ 37-0 המוסד נ. מדלן נתנאל, פד"ע י"ח 78), ומכאן, כי חוות דעת המומחה אינה "סוף פסוק" ולפיכך ההכרעה בשאלה המשפטית, האם ארוע מסויים מהווה תאונת עבודה, אם לאו הינה שאלה שעל בית הדין לענות בה, ולא על המומחה - יועץ רפואי.   ההבדל בין המושג המשפטי לבין המושג הרפואי של "סיבתיות" נובע מהשוני הבולט שבבעיות אשר בפניהם עומדים שני המקצועות ומהשוני שבדרישות אשר מוצבות בפניהם בהקשר לסיבתיות. בשל הכשרתו, חושב הרופא במושגים של סיבה יחידה וודאית למצב מסויים. המשפטן, מאידך, משתדל להגיע למסקנה, שיש בה מידה סבירה של וודאות רפואית ממאורע מסויים או משורת מאורעות, ומכיר הוא ביותר מסיבה אחת לתוצאה פגיעתית מסויימת (דב"ע נה/ 200-0 עמיחי קרביצקי נ. המוסד (לא פורסם). כללי הקשר הסיבתי המשפטי אינם מיועדים להסביר ארועים, כי אם לקבוע איזהו המעשה (או המחדל) הגורר אחריו אחריות (ע"א 71/704 זכריה אגבריה נ. דוד המאירי ואח', פד"י כו (1) 743).הכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה