קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה כנכה נזקק: 1. זהו ערעור על החלטת וועדת הרשות עפ"י תקנה 18א' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות"), שלא להכיר במערער כ"נכה נזקק" לתקופה החל מ 1.6.08 ועד 31.12.08. 2. בתאריך 29.4.07 נפגע המערער בכתף שמאל כאשר מעד במקום עבודתו ב"אגד". התובע עבד באגד החל משנת 1981, תחילה כנהג ובמהלך כ 10 שנים אחרונות בטרם הפגיעה שימש בתפקיד מנהל הנכסים הארצי של "אגד". 3. וועדה רפואית קבעה בתאריך 23.10.08, כי למערער 20% נכות זמנית לתקופה החל מ -30.7.07 ועד 31.3.09 . עם תום התקופה, בתאריך 1.4.09, קבעה וועדה רפואית כי לא נותרה למערער נכות מהפגיעה. ערר שהגיש המערער על ההחלטה הנ"ל נדחה ע"י וועדה רפואית לעררים. 4. בתאריך 1.1.09 הגיש המערער בקשה להכרה כנכה נזקק לפי תקנה 18א', לתקופה החל מ -1.6.08 ועד 31.12.08. המעביד ("אגד") אשר התבקש למלא טופס פרטים כמקובל הודיע בתגובה, כי שולם למערער שכר לתקופה הרלבנטית. בסעיף ההערות הוסיף וציין: "קיבל שכר בגין פדיון ימי חופש העומדים לזכותו. ב 27.10.08 הוצעה לחבר עבודה לא בנהיגה, במרכז הבקרה". 5. בהחלטה מתאריך 19.2.09 דחתה וועדת הרשות (להלן: "הוועדה") את הבקשה , בקבעה דלקמן: "עפ"י הממצאים אשר פורטו בדו"ח הוועדה הרשות סבורה כי התובע מסוגל לעבודה כלשהי בתקופה זו. כמו כן מעבידו מוסר כי הוצעה לנ"ל עבודה לא בנהיגה החל מ 10/08. עפ"י הסכם עבודה לגבי חברי אגד, הנ"ל - בתקופת ההיעדרות בגלל מחלה - מקבל משכורת בסיסית ועל כן יש לו הכנסה". 6. בדיון בביה"ד אישר המערער, כי אכן בכל פרק הזמן הרלבנטי קיבל תשלום בגין ימי החופשה אשר נצברו לזכותו במהלך תקופת עבודתו. לטענתו, שגתה וועדת הרשות בהביאה בחשבון תשלום זה כ"הכנסה מהתעסקות" , משלדבריו, אין מדובר במשכורת, אלא "קיבלתי משכורת על חשבוני ...מדובר בכסף שהוא שלי ....ימי חופשה העומדים לזכותי... אני מסביר כי קיבלתי תשלום לכל התקופה בה מדובר עבור ימי החופש שצברתי בתקופת עבודתי באגד ". משכך, לשיטתו, היה על הוועדה לקבל את תביעתו ולהכיר בו כנכה נזקק והדחייה - אינה כדין. 7. לטענת ב"כ המל"ל, לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה , משלא התמלאו במערער שני התנאים כנדרש בתקנה 18א'(א) לתקנות הביטוח הלאומי , תשט"ז 1956 (להלן: "התקנות") לצורך הכרה בו כ"נכה נזקק". הכרעה 8. בתקנה 18א' לתקנות נקבע (ככל הצריך לענייננו), דלקמן: "(א). בתקנה זו - 'הרשות' - ועדה המורכבת מפקיד השיקום כמשמעותו בתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי) תשט"ז - 1956, מרופא מוסמך ומעובד המוסד שנקבע לכך ע"י מנהל ביטוח נפגעי עבודה; 'נכה נזקק' מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל, או נכות שדרגתה זמנית והרשות קבעה לבקשת המוסד, או עפ"י בקשתו, או מיוזמתה היא כי אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה ואין לו הכנסה מהתעסקות. (ב). הרשות רשאית לקבוע לנכה נזקק נכות לזמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית בשיעור של 100%, לתקופה שלא תעלה על 4 חודשים". (ההדגשה - לא במקור, ע.ק). 9. מטרת התקנה היא לסייע , לתקופה מוגבלת , לנפגעי עבודה אשר עקב הפגיעה בעבודה אין להם בפועל הכנסה מעבודה והם גם אינם יכולים לעבוד בעבודה כלשהי, על אף שמצבם הרפואי באותה תקופה אינו מצדיק קביעת דרגת נכות מלאה (100%). הסמכות להקנות לנפגע עבודה , שנקבעה לו נכות זמנית , מעמד של "נכה נזקק" נתונה בידי וועדת הרשות ולא בידי ביה"ד. לביה"ד הסמכות להעביר ביקורת שיפוטית על ההחלטה, מבחינת סבירותה ותקינותה, בהיבט המנהלי. 10. בענייננו, עיון בהחלטת הוועדה ובמכלול החומר אשר הובא בפני מעלה, כי לא נפלה אי סבירות כלשהי בהחלטת הוועדה מושא ערעור זה באין, כאמור, מחלוקת כי בפרק הזמן הרלבנטי "אגד" שילמה למערער תשלום עבור ימי החופשה אשר נצברו לזכותו. תשלום זה מהווה הכנסת עבודה לכל דבר ועניין, כך גם כמשמעות המונח "הכנסת עבודה" עפ"י סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה ("השתכרות או רווח מעבודה ; כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו..."). לכך מתווספת קביעת הוועדה, כי המערער היה מסוגל לעבודה כלשהי בפרק הזמן הרלבנטי ואף הוצעה לו עבודה. עפ"י תקנה 18 א' הנ"ל , מדובר בשני תנאים מצטברים לצורך הכרה בנכה כנכה נזקק. משכך, די למעשה באי קיומו של אחד מהם , קל וחומר כך משמתקיימים שני התנאים גם יחד. ודוק, לא נעלמה ממני טענתו הנוספת של המערער בביה"ד, לפיה - טענת "אגד" בדבר עבודה שהוצעה לו אינה מדוייקת, משהוצע לו תחילה לעבוד כנהג ורק במהלך חודש 10/08 הוצע לו תפקיד מנהלי, שאינו כרוך בנהיגה. דא עקא, שכאמור, אף אם לקבל טענתו זאת, הרי די באי קיומו של התנאי האחד , קרי -די בכך כי שולם לו תשלום המהווה "הכנסה מהתעסקות", לצורך קביעה כי המערער לא היה בגדר "נכה נזקק" כהגדרתו בחוק ובתקנות, בתקופה הרלבנטית. אשר על כן, לא נפל כל פגם בהחלטתה של וועדת הרשות, מושא הליך זה והערעור - דינו להדחות. 11. לסיכום ועל יסוד כל האמור לעיל במצטבר, הנני מורה על דחיית הערעור בתיק זה. כמקובל בתביעות שהן בתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. נכה נזקקערעור