הפרת הסכם להפעלת מזנון בבית חולים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת הסכם להפעלת מזנון בבית חולים: 1. זוהי תביעה לתשלום סל של 328,065 ₪. התובעים זכו במכרז לניהול מזנון בבית-חולים סורוקה. תקופת ההסכם היתה לשנה אחת מיום 01.07.95 ועד ליום 01.07.96, כאשר לנתבעת ניתנה האופציה להאריך את תקופת ההסכם בשנה אחת, וזאת בהודעה בכתב אשר צריכה להישלח לתובעים 60 יום לפני תום תקופת ההסכם. בפועל, ניהלו התובעים את המזנון עד לים 20.04.98, עת פונו ממנו ע"י הנתבעת. 2. בין לבין, באוקטובר 1996, הועברו התובעים ע"י הנהלת ביה"ח לנהל את המזנון בקומת המרתף, עקב שיפוצים שביצעה הנתבעת בביה"ח. לטענת התובעים, הם שהו במרתף עד לפינוי ועקב כך, ירדו הכנסותיהם. לטענתם, נגרם להם אובדן הכנסה הבא לידי ביטוי בסכום התביעה. עוד טוענים התובעים כי הובטח להם ע"י הנהלת ביה"ח כי יפוצו בגין כל הפסדיהם כתוצאה מן המעבר למרתף וכי יפעילו את המזנון במקום החדש לאחר השיפוצים, במשך תקופה שתהא זה באורכה לתקופה בה ישהו במרתף. לטענתם, הם פונו מן המזנון שלא כדין ולא ניתנה להם ההזדמנות להפעיל את המזנון במקום החדש ועקב כך נגרם להם אובדן רווחים. לטענת התובעים, הפסד ההכנסה שנגרם להם עקב המעבר למרתף עומד על סך של 178,065 ₪ ואובדן הרווח שנגרם להם עקב העובדה שלא ניתן להם להפעיל את המזנון במקום החדש לאחר השיפוצים - עומד על סך של 150,000 ₪ ובסה"כ נגרמו להם נזקים בסך של 328,065 ₪ - הוא סכום התביעה. 3. לטובת התובעים, אני מוכן לצאת מן ההנחה כי במשך כל התקופה בה ניהלו את המזנון בביה"ח, חל עליהם ההסכם המקורי וחיובי הצדדים במערכת היחסים ביניהם נובעים ממנו. למעשה, מתמקדות טענות התובעים בטענה כאילו הופר ההסכם בכך שלא ניתנה להם התראה של 30 יום לפני הפינוי, כאמור בסעיף 15 להסכם; כמו-כן טוענים התובעים כי הובטח להם בע"פ שיפוצו בגין כל נזקיהם עקב המעבר לקומת המרתף וכי לאחר תום השיפוצים ינהלו את המזנון במקום החדש במשך תקופה זהה לזו ששהו במרתף. לטענתם, התחייבויות אלה הופרו. 4. באשר לטענה הראשונה,לפיה לא ניתנה להם אורכה של 30 יום, הרי שטענה זו נדחית לאור האמור במכתב הנתבעת לתובעים מיום 17.03.98 (נספח 16 לתצהירו של עד ההגנה, מר מדר) המתרה בתובעים כי אם לא יקיימו את חיוביהם, יפונו תוך 30 יום מן המזנון. ואכן, משלא קיימו התובעים את חיוביהם ולא העבירו לנתבעת את הסכומים המגיעים לה עפ"י ההסכם, פונו התובעים מן המזנון ביום 20.04.98 - דהיינו 33 ימים לאחר מכתב ההתראה. המסקנה היא, שהנתבעת לא הפרה את ההסכם ונתנה לתובעים את האורכה הקבועה בסעיף 15 להסכם. לפיכך, טענה זו נדחית. 5. באשר לטענה השניה, לפיה התחייבה הנתבעת לפצות את התובעים בגין השהייה במרתף, הן בכסף והן בתקופת הפעלה נוספת של המזנון החדש, יש לומר את הדברים כדלקמן: ראשית, התובע בעדותו חוזר בו מן הטענה כאילו הובטח לו פיצוי כספי. בעמוד 5 לפרוטוקול שורה 23 אומר התובע: "אמרו לי שברגע שהשיפוצים יגמרו אני אעלה למעלה. לא הובטח לי סכום כסף" ובעמוד 7 שורה 23 הוא אומר: "הפיצוי ששטאובר הבטיח לי היה שאקבל את החנות למעלה". חותם עניין זה התובע באמירתו בעוד 10 שורה 20: "בהתייחס לנספח 10 לתצהיר ההגנה אני מאשר שאני טוען לאובדן רווחים אבל אני לא טוען להבטחות והסכמות בדבר פיצוי בגין אובדן רווחים" עינינו הרואות, שהתובע מאשר כי לא הובטח לו כל פיצוי כספי. ודוק, התובעים אינם טוענים לפיצוי מכח דיני הנזיקין אלא מכח דיני החוזים עקב הפרת ההסכם ע"י הנתבעת. ראה לעניין זה סעיפים 7 ו-16 לכתב התביעה. המסקנה המתבקשת היא, שלא היתה התחייבות של הנתבעת לפצות את התובעים בכסף עקב המעבר לקומת המרתף. כעת יש לבדוק האם התחייבה הנתבעת להעניק לתובעים תקופת שהייה במזנון החדש הזהה לתקופה בה שהו במרתף. הן לעניין זה והן לעניין הפיצוי הכספי, יש לפנות לנספח 19 לתצהירו של עד ההגנה מר מדר. בעניין זה יש להקדים ולומר כי הנתבעת ביקשה מן התובעים לחתום על נספח 12 לתצהירו של מדר ובכך לפטור עצמה מאחריות לפיצוי התובעים. התובעים סרבו לחתום על מסמך זה. תחתיו מסרו לנתבעת את נספח 19 לתצהירו של מדר, שנעשה ביום 05.11.97. לא יהיה זה למיותר להביא את נספח 19 במלואו: "1. הריני מסכים להפעיל את המזנון המצוי בקומת המרתף 1 בבית-החולים באופן זמני ועל אחריותי וחשבוני מבלי שהדבר יקנה לי זכות כלשהי כלפיכם וזאת עד לקבלת הודעה בת 30 יום מכם מראש על סיום עבודתי הזמנית בהפעלת המזנון. 2. בתמורה להמשך פעילותי במזנון אני מתחייב לשלם לכם 18% ממחזור המכירות במזנון ולעמוד בכל התנאים שנקבעו על-ידכם. 3. אני מתחייב להחזיר לכם את החזקה במזנון במועד שתודיעו לי". החל מעמוד 9 לפרוטוקול שורה 20 ועד לעמוד 10 שורה 7, מתפתל התובע ומסתבך בגרסאות סותרות בהתייחסו לנספח 19 הנ"ל. תחילה אומר התובע שלא הוא כתב מסמך זה. אח"כ הוא אומר שהמסמך נמסר לו ע"י הנהלת ביה"ח. לאחר שבא-כוחו מרענן את זכרונו הוא מתחיל לומר את האמת ומציין כי קיבל את נספח 12 מביה"ח, סירב לחתום עליו ופנה לעורך-דינו אשר ניסח את נספח 19 בשמו. עוד מציין התובע כי הוא לא חתם על נספח 19 ומסר אותו לביה"ח כדי להרגיע אותם. עוד מציין התובע בהמשך כי לא התכוון לאמור בנספח 19. עינינו הרואות, כי התובע נהג בחוסר תום-לב מובהק, הציג, על-פי שיטתו, מצג שוא בפני ביה"ח והיום הוא מבקש להתנער מחיוביו על-פי נספח 19 ולעשות הון ממצג השוא שלו. אם זו אינה התנהגות חסרת תום-לב, איני יודע חוסר תום-לב מהו. התובע צריך לדעת כי הוא מחוייב על-פי מסמכים היוצאים תחת ידו ותחת ידי בא-כוחו. לא ניתן למסור מסמך לצד שכנגד תוך הצלבת אצבעות וכוונה מפורשת שלא לקיימו ולא להתכוון לאמור בו. לאור האמור בנספח 19 הנ"ל, אשר נערך ביום 05.11.97, תקופה ארוכה לאחר ששהה התובע בקומת המרתף, לא הובטח לו דבר ואין הוא מצפה לפיצוי כלשהו. או כלשונו, מהווה המעבר לקומת המרתף מעבר "על אחריותי ועל חשבוני מבלי שהדבר יקנה לי זכות כלשהיא כלפיכם". ניסוח בהיר וברור מזה לא ייתכן. המסקנה היא, שהתובעים הסכימו למעבר לקומת המרתף בלא שיהיו זכאים לפיצוי כלשהו מהנתבעת, בין כספי ובין אחר. 6. סיכומו של דבר, שטענת התובעים לפיה, הובטח להם פיצוי כספי וכן שהייה במזנון החדש למשך תקופה זהה לתקופת שהייתם במרתף, נדחית מכל וכל. לאור האמור בנספח 19 ולאור דברי התובע בעדותו, כפי שציינתי לעיל, לא הובטח לו דבר ולכן לא היה הסכם בעניין זה בין הצדדים. בהעדר הסכם, הרי שלא תיתכן גם הפרתו ולכן דין טענתם זו של התובעים לזכותם לפיצוי כתוצאה מהתחייבות הנתבעת - נדחית בזה. 7. אפילו היו התובעים מוכיחים מחויבות חוזית של הנתבעת לפצותם, הרי שהם לא הוכיחו את נזקם. צירוף קובץ תדריכים ענף המזנונים וקיוסקים לסיכומי התובעים נעשה שלא כדין. הסיכומים נועדו לסכם טענות ולא לצרף ראיות נוספות ולכן לא אתייחס למסמך זה כלל. התובעים לא הציגו בביהמ"ש תדפיסי קופה, דו"חות מס-הכנסה או דו"חות מע"מ כדי לאשש את טענותיהם בדבר הפסדים. לתצהיר התובע צורף מסמך אשר נערך ע"י יועץ המס מר שמחון. מובן, שמסמך זה, מהווה עדות שמיעה כל עוד עורכו אינו מעיד עליו ומתייצב לחקירה לגביו. מר שמחון הגיש תצהיר עדות ראשית אך לא אימת בתצהירו זה את האמור באותו מסמך. המסקנה היא, שהפסדי התובעים לא הוכחו כלל. על התובעים היה להגיש חוות-דעת של איש מקצוע, כשהיא ערוכה כדין, ולהסתמך עליה לצורך הוכחת הפסדיהם. התובעים חדלו מחדל חמור בעניין זה ולא הוכיחו את נזקיהם כלל. 8. המסקנה היא, שדין התביעה להידחות מכל הנימוקים האמורים לעיל וכך אני מורה. משנדחתה התביעה, אני מחייב את התובעים לשלם לנתבעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. הפרת חוזהחוזהרפואההפעלת מזנוןבית חולים