מה הדין בסוגיית בקשת רשות להתגונן - תביעת בנק ? סוגיה של בקשת רשות להגן בנוגע לתביעות בנקים נדונה בבע"א 3383/99 (ת"א) שוסטרמן אירית נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (טרם פורסם), ע"א (ת"א) 1813/01 אלבו ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ (טרם פורסם) ובע"א (ת"א) 2745/99 גד שעשוע נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (טרם פורסם). בעניין האחרון לעיל הודגש כי הלכה היא כי "הדיון בבקשה לרשות להתגונן מיועד לסנן בקשה של אדם, שהוגשה נגדו תביעה בסדר דין מקוצר, להיאבק על זכותו להיכנס לשערי בית המשפט ולזכות בהכרה כ"נתבע", בתביעה שהוגשה בסדר דין מיוחד זה" (הנשיא אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה שביעית ( סיגא תשס"ג - 2003) ע' 309 - 313 ). וכי "הליך התביעה בסדר דין מקוצר מהווה חריג להליך התביעה הרגיל. בשונה מהליך תביעה רגיל, המתנהל על בסיס כתב התביעה וכתב ההגנה שהגישו הצדדים, והמוכרע רק לאחר שהצדדים סיימו להביא את ראיותיהם וטענותיהם, עשוי בית משפט הדן בתביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר, להכריע בתביעה, כולה או מקצתה, על סמך האמור בכתב התביעה ובבקשת הרשות להגן ועל בסיס הדיון המתייחס לבקשה זו בלבד. במסגרת זו נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן" (ראו ע"א 5480/98 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' שוקי אבו, פ"ד נב (2) 476, ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה (1) 66) . הלכה היא כי בתי המשפט אינם בוחנים את מהימנות העדויות שמביאים הנתבעים ואינם בוחנים את סיכויי הגנתם (ראו: ע"א 518/87, 64/88 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (לא פורסם), אולם בתי המשפט נדרשים להכריע בבקשות הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניהם, לקבלן או לדחותן. בנק