הלכה פסוקה היא כי ככלל, בהיעדר נסיבות חריגות במיוחד, אין מצבו הרפואי הרעוע של מי שהורשע בדין יכולה להביא להקלה בעונשו (ע"פ 11445/05 רוט נ' מדינת ישראל, פס' 10 לפסק הדין. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הקלה בעונש בגלל בעיות בריאות: השופטת ע' ארבל: ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' אברהם) מיום 27.4.2011 בת"פ 207/09 . 1. המערער הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון (שהושג בשלב מתקדם יחסית של המשפט לאחר שנשמעו מספר לא מבוטל של עדים) ב-14 עבירות של שינוי זהות רכב או חלקו לפי סעיף 413ט' לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: החוק), 15 עבירות של קבלת רכב או חלקים גנובים לפי סעיף 413י' לחוק, 17 עבירות של מסחר ברכב גנוב לפי סעיף 413יא' לחוק, 14 עבירות של גניבה או זיוף מסמך לפי סעיף 413ח' לחוק, 13 עבירות של שימוש ברכב ללא רשות בעליו לפי סעיף 413ג' לחוק, 3 עבירות של נהיגה בפסילה לפי סעיפים 62 ו-67 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1960, 3 עבירות של התחזות לאחר לפי סעיף 441 לחוק ועבירה אחת של שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק. 2. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, בין השנים 2009-2008 נגנבו מרחבי הארץ כלי רכב מסוגים שונים (להלן: כלי הרכב הגנובים) והועברו לחזקתו של תושב איזור ג'נין, אשר היה מוסר למערער את פרטי כלי הרכב הגנובים. המערער מצידו היה מאתר בארץ כלי רכב דומים בסוגם ובצבעם לכלי הרכב הגנובים (להלן: כלי הרכב הכשרים), וזאת באמצעות שותפו, תושב כפר מנדא, בשם יחיא עבד אל חלים (להלן: יחיא). בהמשך המערער היה משיג בדרכי מרמה וזיופים (באמצעות יחיא ושותפים נוספים) מסמכים, אשר לכאורה היו שייכים לכלי הרכב הכשרים (להלן: המסמכים המזויפים). המערער היה מציג מסמכים אלה במכון רישוי מוסמך, מקבל לוחיות רישוי של כלי הרכב הכשרים ומרכיבן על כלי הרכב הגנובים. לאחר מכן היה המערער מחזיר את כלי הרכב הגנובים לארץ (בעצמו או על-ידי אחרים) ובכך למעשה היה "משכפל" את כלי הרכב הכשרים. בהמשך המערער היה עושה בכלי הרכב הגנובים שימוש או מוכר אותם לאחרים באמצעות המסמכים המזויפים במכירה הנחזית להיות כשרה. יצוין כי מכתב האישום המתוקן נמחק סעיף הקובע כי המערער היה היוזם והמרוויח העיקרי מן הפרשה. 3. ביום 27.04.11 ניתן גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' אברהם), אשר השית על המערער עונש של 80 חודשי מאסר, מתוכם 60 חודשים לריצוי בפועל בניכוי ימי המעצר ו-20 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו עבירת רכוש מסוג פשע; קנס בסך 15,000 ₪ או חודשיים מאסר תמורתו; כן פסל בית המשפט את המערער מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך שנה אחת מיום שחרורו ממאסר.             בגזר הדין הדגיש בית המשפט המחוזי את חומרת התופעה של שכפול כלי הרכב, הפגיעה בכלכלת המדינה, כמו גם את הפגיעה הקשה בביטחון בעלי כלי הרכב, ריבוי העבירות שביצע המערער שאף עלו בכמותן על העבירות שביצעו שותפיו, וכן חלקו של המערער בעבירות, שבא לידי ביטוי, בין היתר, בזיופים שהביאו לשכפולי כלי הרכב. מנגד התחשב בית המשפט לקולת העונש בעובדה שלמערער עבר פלילי מועט ביותר ורחוק בזמן, אשר אינו נוגע לסוג העבירות בהן הורשע בתיק הנוכחי, בעובדת היותו נשוי ואב לארבעה ילדים קטינים, מצבו הכלכלי הקשה וכן החזקתו במעצר עד תום ההליכים. בנוסף, הביא בית המשפט בחשבון את העונשים שהושתו על יתר המעורבים בפרשה ואת רמת הענישה בעבירות דומות. 4. בערעור טען בא-כוחו של המערער כי שגה בית המשפט המחוזי עת הטיל על מרשו עונש זהה ואף חמור ביחס לשותפיו לעבירות. נטען כי על כל אחד משני שותפיו העיקריים של המערער, חוסאם מוראד (להלן: חוסאם) ויחיא (להלן: השותפים), נגזר עונש של 60 חודשי מאסר בפועל בדומה לעונשו של המערער. לטענת בא-כוח המערער, היה על בית המשפט המחוזי לקחת בחשבון את ההבדלים בהיקף העבירות ובעבר הפלילי שבין המערער לשותפיו ולהקל בעונשו ביחס אליהם. כך, צוין שחוסאם נענש לא רק בגין העבירות שביצע במסגרת פרשת שכפול כלי הרכב אלא גם בגין עבירות נוספות ולאחר שהופעל נגדו עונש מאסר מותנה. כן נטען כי בעוד שלשותפים האחרים עבר פלילי משמעותי, הרי שלמערער, למעט הרשעה אחת בשנת 1999 בגין עבירת אלימות, אין עבר פלילי. עוד, לטענת בא-כוח המערער, לאחר מחיקת הסעיף המייחס למערער חלק עיקרי בעבירות מכתב האישום, אין מקום - בהתחשב בשיקולים שנמנו לעיל - להשית עליו עונש זהה לשותפיו. בנוסף, נטען כי המערער חסך בהודאתו זמן שיפוטי יקר, קיבל אחריות על מעשיו והביע חרטה. בדיון חזר בא-כוח המערער וטען כי מרשו נשוי ואב לארבעה וכי הוא הפנים את חומרת מעשיו. עוד צוין כי התנהגותו בכלא היא חיובית, וכי לאחרונה הוא חלה ועבר ניתוח לכריתת מעיים. 5. מנגד ביקש בא-כוח המדינה לדחות הערעור בטענו כי המערער ביצע כמות גדולה של עבירות חמורות שפגעו לא רק בבעלי כלי הרכב הגנובים אלא גם בבעלי כלי הרכב הכשרים אשר גילו לתדהמתם כי רכבם לא רשום על שמם. באשר להשוואה לעונשים שהושתו על חוסאם ויחיא, טען בא-כוח המדינה כי תוספת העונש שהושתה על חוסאם בגין העבירות שאינן קשורות לפרשת שכפול כלי הרכב היא מינורית. בנוגע לטענת בא-כוח המערער, לפיה חלקו של המערער היה קטן משל שותפיו, מציין בא-כוח המדינה כי אמנם נמחק מכתב האישום המתוקן סעיף המגדיר את המערער כיוזם וכמרוויח העיקרי מן העבירות, עם זאת כתב האישום המתוקן עדיין מייחס למערער יוזמה ונטילת חלק עיקרי בעבירות הספציפיות שבוצעו. עוד ציין בא-כוח המדינה כי מאז ניתן גזר הדין בתיק הנוכחי, המערער הורשע בעבירות מרמה נוספות בת"פ 3474-11-08 (מיום 28.6.11), אשר בגינן נידון לעונש של 7 חודשי מאסר בפועל, כאשר 6 חודשים מתוכם לריצוי חופף לעונש מושא ערעור זה. 6. לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ועיינו בחומר שהוגש לפנינו החלטנו לדחות את הערעור. אכן מכתב האישום המתוקן הושמט סעיף הקובע באופן גורף כי לאורך כל הפרשה היה המערער היוזם והמרוויח העיקרי, אולם, כפי שציין בצדק בא-כוח המדינה, עיון במרבית האישומים הספציפיים המנויים בכתב האישום עדיין מעלה כי למערער היה חלק מרכזי בביצוע העבירות וכי הוא הפיק מהן רווח כלכלי. בפרט הדברים אמורים באישום החמישי, השמיני, התשיעי, העשירי, השתיים-עשרה והשלוש-עשרה לכתב האישום המתוקן. בכל אחד מאישומים אלה הודגש כי העבירות נעשו ביוזמתו של המערער. משכך אין בידינו לקבל את טענת בא-כוח המערער, לפיה חלקו של מרשו בפרשה קטן מזה של חבריו או זהה לו. גם בהתחשב בעברם הפלילי של המערער ושותפיו ובקיומן של עבירות נוספות מעבר לפרשה הנדונה, לא מצאנו כי הטלת עונשים דומים על השלושה היא בבחינת סטייה מעקרון אחידות הענישה. 7.         אף העובדה שהמערער עבר לאחרונה ניתוח איננה מהווה עילה להקלה בעונשו. הלכה פסוקה היא כי ככלל, בהיעדר נסיבות חריגות במיוחד, אין מצבו הרפואי הרעוע של מי שהורשע בדין יכולה להביא להקלה בעונשו (ע"פ 11445/05 רוט נ' מדינת ישראל, פס' 10 לפסק הדין (, 22.6.06)). לעומת זאת, על השיקול שהובא בחשבון לקולא בבית המשפט המחוזי בנוגע לעברו הפלילי המועט של המערער, מוטל עתה צל כבד בגין הרשעתו של המערער בעבירות רכוש על-ידי בית משפט השלום. עובדה המלמדת כי טענת בא-כוח המערער, לפיה פרשת שכפול כלי הרכב הינה בבחינת הסתבכות נקודתית של מרשו, איננה עומדת עוד. 8.   נעיר כי לא מצאנו פגם באיזון שערך בית המשפט המחוזי בין השיקולים הרלוונטיים השונים, ולפיכך סבורים אנו כי אין להתערב בעונש שהוטל על המערער. בית המשפט סקר בפירוט את מכלול השיקולים הרלוונטיים, וכאמור ערך איזון בין חומרת המעשים, הפגיעה בבעלי כלי הרכב ובכלכלת המדינה, ריבוי העבירות וחלקו של המערער בפרשה; לבין השיקולים בהם יש להתחשב לקולא, וביניהם השיקולים הנוגעים לעברו של המערער ומצבו המשפחתי והכלכלי. כן לא נעלמו מעיני בית המשפט העונשים שהוטלו על שותפיו של המערער ורמת הענישה המקובלת בעבירות דומות. מכל האמור שוכנענו שאין עילה להתערבות וכי יש להשאיר את גזר הדין על כנו. אשר על כן ועל בסיס כל האמור, הערעור נדחה. משפט פלילירפואההסדר טיעון (עסקת טיעון)