השעיית יו''ר ועד עובדים מהעבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השעיית יו''ר ועד עובדים מהעבודה:   השופט שמואל צור   1. המערער הוא תברואן המועצה המקומית כפר כנא (להלן - המועצה המקומית) וכן מכהן הוא כיו"ר ועד העובדים. המשיב מס' 2 הוא ראש המועצה. במחצית השניה של שנת 2002 הושעה המערער מעבודתו מספר פעמים ובקשר לכך התקיימו הליכים בבתי הדין האזורי לעבודה בנצרת. בפסק דין מיום 11.12.00 (תיק ע"ב 1923/00 השופט הראשי חיים סומך ונציג ציבור מר מרדכי וקנין), קבע בית הדין האזורי כי לא נפלו פגמים בהליכי השעייתו של המערער. על כך נסוב ערעורו של המערער בפנינו.   2. לאחר שהוגש הערעור התקיים ביום 28.11.01 דיון מקדמי בפני חברי השופט עמירם רבינוביץ. בדיון זה נעשה נסיון לפתור את הסכסוך, אך בלא הצלחה. לבקשת הצדדים נקבע קדם דיון נוסף, אשר התקיים ביום 28.4.02, הפעם בפני. גם בדיון זה התברר כי לא ניתן להגיע להסדר מוסכם בין הצדדים ולפיכך התבקשו הצדדים לסכם טענותיהם בכתב. עוד נקבע בקדם הדיון כי בערעור יעמדו לדיון שתי נקודות: האחת - האם מוטלת על המשיב מס' 2 חובת התייעצות לצורך השעיית המערער והשניה - האם קיים המשיב מס' 2 את חובת השימוע המוטלת עליו בטרם השעיה.   3. בעקבות ארועים שהיו במשרדי המועצה המקומית, שלא נעמוד על פרטיהם, החליט המשיב מס' 2 להשעות את המערער מעבודתו. השעיית המערער נעשתה במספר שלבים:   א. ביום 13.6.02 השעה המשיב מס' 2 את המערער, אלא שהוא חזר בו מן ההשעיה, לאחר שהמערער פנה בעניין זה לבית הדין האזורי לעבודה.   ב. ביום 4.7.00 שב המשיב מס' 2 והשעה את המערער וגם בקשר לכך פנה המערער לבית הדין לעבודה. בבית הדין הושגה בין הצדדים הסכמה לפיה, לצורך ההשעיה, יתקיים למערער שימוע במשרדי המועצה המקומית ביום 22.7.00.   ג. ביום 22.7.00 התקיים השימוע, בלא נוכחות ראש המועצה. בעקבות דיון זה החליט ראש המועצה להשעות את המערער מעבודתו לתקופה של 30 ימים, עד 22.8.00.   ד. ביום 23.8.00, עם תום תקופת ההשעיה, חזר המערער לעבודה אלא שביום 24.8.00 החליט ראש המועצה להאריך את תקופת ההשעיה לתקופה של 15 ימים מיום 27.8.00.   ה. על רקע זה שב המערער ופנה לבית הדין האזורי. בית הדין קיים דיון ביום 3.9.00 ובעקבותיו חזר בו ראש המועצה מהחלטת ההשעיה.   ו. ביום 4.9.00 קיבל המערער הודעת השעיה נוספת, הפעם בעקבות תובענה לבית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות, שהוגשה ביום 3.9.00. השעיה זו עומדת בתוקפה שכן הליכי המשמעת טרם הסתיימו.   ז. לגבי ההשעיה מיום 4.9.00 הגיש המערער בבית הדין האזורי לעבודה תובענה למתן פסק דין הצהרתי כי השעייתו בטלה וכי הוא ממשיך להחשב כעובד המועצה המקומית וזכאי לכל התשלומים המגיעים לו בשל עבודתו בתחולה מיום ההשעיה.   4. ההליך בבית הדין האזורי כוון כלפי החלטת ההשעייה מיום 4.9.00. בית הדין האזורי קבע כי קוימה חובת השימוע בטרם השעיה (סעיף 3(ג) לעיל) וכי אין צורך בשימוע נוסף כל אימת שמתקבלת החלטה על הארכת ההשעיה.   לעניין חובת ההתייעצות קבע בית הדין האזורי כי לשון תקנה 47א' נוקטת לשון "רשאי" ומכאן שעל ראש המועצה לא מוטלת "חובה" לקיים התייעצות. לפיכך דחה בית הדין האזורי את תביעת המערער ומכאן הערעור בפנינו, בו תקף המערער את קביעות בית הדין האזורי, בעיקר בשתי הנקודות האמורות.   5. סעיף 20 לחוק הרשויות המקומיות (משמעת) תשל"ח-1978 מורה כי על עובדי רשויות מקומיות יחולו הוראות חוק שירות המדינה (משמעת) תשכ"ג-1963 בשינויים ובתיאומים שיקבע שר הפנים, באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת. על יסוד הוראה זו התקין שר הפנים את תקנות הרשויות המקומיות (משמעת) (התאמת הוראת) תשל"ט-1979, אשר תקנה 7 שבהן קובעת לענייננו לאמור:   "7. במקום האמור בסעיף 47 לחוק המשמעת קרי:   "47 (א) עובד שהוגשה עליו קובלנה לפי סעיף 11 לחוק הרשויות המקומיות, רשאי ראש הרשות המקומית, בהתייעצות עם ועדה שמינתה מועצת הרשות המקומית לפי סעיף 171א(2) לפקודת העיריות, ובאין ועדה כזו בהתייעצות עם המועצה, להשעותו ממשרתו בשירות הרשות המקומית לתקופה שלא תעלה על ארבעים וחמישה ימים. ראש הרשות המקומית רשאי, על פי בקשת התובע, להאריך מפעם לפעם את תקופת ההשעיה האמורה, ובלבד שסך כל ימי ההארכה לא יעלה על ארבעים וחמישה ימים.   (ב) הוגשה תובענה נגד עובד לפי סעיף 14 לחוק הרשויות המקומיות, רשאי ראש הרשות המקומית להשעותו או להאריך את השעייתו לפי סעיף קטן (א), לתקופה שלא תימשך מעבר לגמר הליכי הדיון בתובענה (להלן - גמר ההליכים המשמעתיים).   (ג) ........   (ד) ראש רשות מקומית לא ישעה עובד אלא לאחר שניתנה לו הזדמנות להביא טענותיו לענין ההשעיה לפני ראש הרשות המקומית או לפני מי שהוא הסמיך לכך דרך קבע או לענין פלוני.   (ה) - (ז)............."   6. כאמור, השאלה שעמדה לדין בבית הדיון האזורי היתה תוקפה של ההחלטה מיום 4.9.00 להשעות את המערער, בעקבות הגשת התובענה המשמעתית נגדו. אין חולק כי החלטת השעיה זו נעשתה בלא שקדם לה מהלך של התייעצות של ראש המועצה לפי סעיף 47(א) שצוטט לעיל. בית הדין האזורי קבע כי סעיף 47(א) נוקט לשון "רשאי" ובשל כך לא מוטלת חובה על ראש המועצה לקיים התייעצות כפי שנקבע. סבורים אנו כי קביעה זו של בית הדין האזורי בטעות יסודה. הוראת ההתייעצות שבסעיף 47(א) היא הוראת חובה. לשון "רשאי" שבאותו סעיף מתייחסת לשיקול הדעת הנתון לראש המועצה אם להשעות עובד אם לאו. משעה שמצא ראש המועצה כי יש מקום להפעיל את סמכות ההשעיה הנתונה לו, חייב הוא לקיים התייעצות ואין לו שיקול דעת להימנע מכך. מסקנה זו נובעת לא רק מלשון הסעיף והמבנה התחבירי שלו אלא גם - ובעיקר - מהגיון הדברים, שהרי שיקול הדעת הוא לעניין ההשעיה ולעניין זה בלבד.   7. עם זאת טוען ב"כ המשיבים כי סמכות ההשעיה בה מדובר (זו מיום 4.9.00), אינה מעוגנת בסעיף 47(א) אלא בסעיף 47(ב), המדבר בהשעיה שלאחר הגשת תובענה. טענה זו במקומה. מחוקק המשנה הבדיל - הבדל היטב - בין שני סוגים של השעיות: השעיה "רגילה", זו המעוגנת בסעיף 47(א), והשעיה "מתקדמת" המעוגנת בסעיף 47(ב), ולא הרי זו כהרי זו. ההשעיה הרגילה מבוססת על קובלנה שהוגשה נגד עובד. קובלנה היא שלב מוקדם בו קיימת גירסה של המתלונן אשר לא נבדקה. השעיה בעקבות קובלנה אינה מבוססת מספיק ואין זה ראוי שהחלטה לגביה תתקבל על ידי נושא המשרה לבדו. משום כך נקבע כי ההשעיה טעונה התייעצות עם הגורם שנקבע. לעומת זאת, השעיה בעקבות הגשת תלונה מבוססת יותר, היא עברה כבר את כור הבחינה של התובע המוסמך אשר בדק ומצא שיש ראיות לכאורה להגשת אישום משמעתי. משעה שהוגש האישום המשמעתי, קטן עד מאד מרחב שיקול הדעת של ראש המועצה לעניין ההשעיה. משום כך, לגבי סמכות השעיה זו, לא נקבעה חובת ההתייעצות, אף כי שיקול הדעת - לשון "רשאי" - נותרה על כנה לגבי עצם ההחלטה להשעות.   צדק אפוא בית הדין האזורי בתוצאה אליה הגיע, אף אם לא בהנמקה.   8. אשר לשימוע - אין חולק כי למערער ניתנה הזדמנות להשמיע טענותיו לעניין ההשעיה ביום 22.7.00. בעניין זה מקובלת עלינו מסקנת בית הדין האזורי כי, בנסיבות העניין, שימוע זה מספק. עניין לנו ברצף של השעיות המבוססות כולן על אותה מסכת של ארועים. לא נטען כי בין השעיה להשעיה חל שינוי כלשהו המחייב, עניינית, בחינה מחודשת של ההשעיה.   9. טוען המערער כי השימוע לא נעשה על ידי ראש המועצה בעצמו אלא על ידי מי מטעמו. טענה זו דינה להדחות. השימוע אינו חייב להתבצע על ידי בעל הסמכות עצמו ומוסמך הוא למנות לצורך כך אדם אחר, או אנשים אחרים, מטעמו (יצחק זמיר, הסמכות המנהלית, כרך ב', עמ' 815). לא הובאה בפני בית הדין האזורי כל ראיה לכך שמהלך השימוע - שהועלה על הכתב בפרוטרוט - לא הובא בפני ראש המועצה.   10. לסיכום, לא נפל פגם בהחלטה מיום 4.9.00 להשעות את המערער מתפקידו ולפיכך דין הערעור להדחות.   המערער יישא בהוצאות המשיבים בערעור זה בסכום של 5,000 ש"ח, בערכם היום.  השעיהועד עובדים