לטענת התובע, יש לייחס את הפגיעה בברך ימין ובגבו לאופי עבודתו כפחח, אשר הצריכה אין ספור פעמים של התכופפויות וכריעת ברך מידי יום, לשם טיפול בחלקים התחתונים של המכוניות, דחיפת רכבים שלא ניתן להתניעם, מהמוסך החוצה, וכן להיפך . קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התכופפות בעבודה - בעיות גב - בעיות ברכיים: כללי זוהי תביעה להכיר בפגיעה בגב ובברך ימין של התובע, כ"תאונת עבודה", כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- "החוק") על פי תורת המיקרוטראומה. תביעת התובע נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי(להלן-הנתבע), משום שלא הוכח, לדעת פקיד התביעות, כי אירע לתובע אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו, הנתבע טוען כי אין המדובר במחלת מקצוע, וכי הנזק שנגרם לתובע התפתח על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי עבודתו. 3. התובע יליד שנת 1977, עבד כפחח בין השנים- 1998 עד 2007. התובע פנה לרופא אורטופד, והתלונן על כאבים בגב תחתון ובברך ימין, לאחר מעקב רפואי ובדיקות, הופנה התובע לרופא תעסוקתי אשר קבע כי התובע "סובל מהיצרות בגוב S1 - L5 ,על רקע תסמונת טראומטית מצטברת. מדובר במימצא מולד שהחמיר עקב עבודה פיסית. לאור כל זאת,הנ"ל אינו מסוגל להמשיך בעבודתו כפחח והוא יצטרך לעבור שיקום מיקצועי בעיסוק סביר אחר המתאים למגבלותיו" . 4. לטענת התובע, יש לייחס את הפגיעה בברך ימין ובגבו לאופי עבודתו כפחח, אשר הצריכה אין ספור פעמים של התכופפויות וכריעת ברך מידי יום, לשם טיפול בחלקים התחתונים של המכוניות, דחיפת רכבים שלא ניתן להתניעם, מהמוסך החוצה, וכן להיפך . התובע מבקש להכיר בפגיעתו בברך ימין ובגב, כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה, שכן לטענתו הוא נחשף לפגיעות זעירות בגב ובברך ימין מידי יום במהלך כל תקופת עבודתו אשר הצטבר לכדי נכות רפואית. 5. מנגד טוען הנתבע, כי לא הוכחה התשתית העובדתית הדרושה, בעניין רצף של תנועות זהות או דומות במהותן,חוזרות ונשנות בתדירות גבוהה בעבודת התובע, ולכן נשמט הבסיס לתביעה בדרך של מיקרוטראומה ,ואין מקום למינוי מומחה יועץ רפואי ,לבחינת הקשר הסיבתי הרפואי בין עבודת התובע לבין הפגיעה בברך ימין ובגבו של התובע. להלן תיאור עבודת התובע על פי גרסתו: 6. התובע תיאר בתצהירו את אופן עבודתו כך (ת/1): " אני פחח במקצועי,יליד 1977 ...אני עובד במקצוע הפחחות מאז הייתי בן 18. משנת 1998 ועד שנת 2007 עבדתי בתור פחח במוסך ישראל שליין בע"מ ...במהלך עבודתי נהגתי לעבוד 6 ימים בשבוע בממוצע של יותר מ-8 שעות עבודה ליום. במהלך עבודתי הייתי צריך להתכופף ולכרוע ברך אין ספור פעמים מידי יום לצורך טיפול בחלקים התחתונים של מכוניות. עבודתי גם מחייבת אותי לבצע פעולות נוספות שחוזרות על עצמן מספר רב של פעמים מידי יום יום: א. משיכות באמצעות אביזרים מיוחדים,של חלקי שלדה שניזוקו בתאונות. ב. דחיפת רכבים שלא ניתן להתניעם. לעניין זה אציין כי מידי יום ביומו נהגנו אני ומספר עובדים במוסך לדחוף מספר רכבים שלא ניתן להניעם אל מחוץ למוסך ולדחוף אותם בחזרה אל תוך המוסך בסוף כל יום. ג. הרמת משאות כבדים,לרבות חלקי מרכב של מכוניות,ושינועם ממקום למקום." 7. במסגרת הודעה לחוקר מטעם הנתבע (נ/1), הסביר התובע: "אני בטוח שהכאבים נגרמו לי כתוצאה מהעבודה שלי בפחחות הרכב והעבודה שלנו הייתה כרוכה בהרמת משאות כבדים כמו דלתות של רכבים והרמת חלקי חילוף אחרים וכל יום בבוקר ביחד גם הלכנו היינו דוחפים בין 4-5 רכבים כדי להוציא אותם מתוך המוסך לחצר ואותם רכבים לא היתה אפשרות התנעה עקב תאונות ואותו דבר להחזירם בסוף יום עבודה בדחיפה וכל רכב היינו דוחפים אותו למרחק של כ-100 מטר בערך בבקר ואותו דבר בערב. והמשך העבודה נעשית במצב של כריעת ברך לפעמים נשענים על ברך שמאל על הרצפה ולפעמים על ברך ימין ולפעמים עם שתי הברכיים והפעולה הזאת נעשית בין 10-12 פעמים ביום עבודה וכל פעם 20-30 דקות עד גמר העבודה כאשר אתה כל הזמן עם גב מכופף. במשך 8 שעות ביום 6 ימים בשבוע..." 8. במסגרת חקירה נגדית התבקש התובע לתאר יום עבודה שגרתי, והתובע העיד: "כשמגיע רכב אני מפרק אותו,מיישר,מותח,נותן מכות בפטיש שמשקלו 5 ק"ג וגם דוחפים. יש גם מתקן של מתיחה שיש לו משקל ואני מזיז אותו כי הוא יושב על גלגלים. אם אני נשאל איך הרכב מגיע אלינו אחרי תאונה אני משיב כי הוא מגיע בעזרת גרר עד לכניסה למוסך,אנו מורידים אותו ודוחפים אותו למחלקת הפחחות". (עמ' 2 שורה 12 לפ') דיון והכרעה 9. הלכה פסוקה היא, כי על מנת להכיר בפגיעה, כפגיעה בעבודה, בדרך של מיקרוטראומה, יש להוכיח, קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הפגיעות הזעירות הינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא 'זהות במהותן' כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע.(ראה: עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי נ' אשר יניב, פד"ע ל"ה, 529, בעמ' 533). 10. זאת ועוד, יש לאבחן בין רצף של תנועות זהות או דומות, לבין תנועות שונות ומגוונות, חסרות רצף (ראה לעניין זה: עב"ל 175/03 רחל סויסה נ' המוסד לביטוח לאומי,ניתן ביום 26.10.04 ; עב"ל 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי,ניתן ביום 28.7.02- להלן - הלכת אלי שבח; עב"ל 1428/04 ליליאן פרץ - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6.3.06 ). 11. בית הדין הארצי מצא מקום לאבחן בין סדרה של פעולות זהות או דומות במהותן לבין פעולות שונות ומגוונות. אלה האחרונות לא תקניינה את כרטיס הכניסה לסיווגן כמיקרוטראומה (ראו לעניין זה : עבל 175/03 רחל סויסה - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 26.10.2004 ; עבל 190/03 יעקב מורון - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 13.3.2005).  12. על מנת שפגיעה בגב תוכר כפגיעה בעבודה, על פי תורת המיקרוטארומה, על המבוטח להוכיח רצף של תנועות חוזרות ונשנות, על פני ציר הזמן,אשר פעלו על מקום מוגדר בגוף. מתיאור עבודתו של התובע, עולה כי, עבודתו כפחח, חייבה ביצוע מטלות מגוונות, הן מבחינת המאמץ והן מבחינת הכוח שהיה עליו להפעיל. הפעולות הללו,לא בהכרח פעלו על הגב דווקא. הפעולות אותן ביצע התובע, בוצעו בסדר משתנה, וכללו גם פירור רכבים שמצריך, הליכה,עמידה,הרמת חפצים כבדים,והכאה בפטיש. 13. עבודת התובע, במוסך, כללה בין היתר, דחיפת רכבים,שלא ניתן להתניעם (ביחד עם חבריו לעבודה), מהמוסך לחצר,מרחק של כ-100 מטר, ובסוף כל יום עבודה להחזירם בדחיפה לתוך המוסך. במסגרת תפקידו כפחח, נדרש התובע, להרים חפצים כבדים,כגון דלתות של רכבים וחלקי חילוף לשם ביצוע עבודות פחחות שונות ברכבים בגדלים ובגבהים שונים, ולמשוך באמצעות אביזרים מיוחדים, חלקי שלדה שניזוקו בתאונות. התובע עסק גם בעבודת פחחות תוך כדי תנוחת כיפוף הגב, וכריעת ברך. כל הפעולות הללו שביצע התובע, נעשו על פי סדר משתנה,ובהתאם לצרכי העבודה המשתנים. לא הוכח כי עבודת התובע חייבה ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית זהה,או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך כל יום העבודה, בין הפעולות השונות, היה התובע,הולך,עומד,ולא תמיד נדרש לכיפוף הגב. מה גם, שהפעולות אותן עשה התובע, היו מורכבות מתנועות מגוונות,שהרי אין דומה עבודת פחחות על גג הרכב,שאז התובע לא צריך להתכופף, או עבודת פחחות על חלקים מפורקים כגון: דלת או טמבון, לעבודת פחחות של חלק התחתון ברכב שהצריך התכופפות ולעיתים אף כריעת ברך. לפיכך, תביעת התובע להכרה בפגיעה בגב על פי תורת המיקרוטראומה נדחית. 14. זאת ועוד, התובע לא השכיל להוכיח כי ההתכופפות על ברך אחת או על שתי הברכיים הייתה רצופה ולא לוותה בהפסקות לשם ביצוע פעולות אחרות שלא הצריכו כיפוף ברכיים, כגון עבודה על החלק העליון של הרכב,או בשעה שהרים משאות כבדים .מצב של כריעת ברך לצורך ביצוע עבודה שלא באופן רצוף אינה תואמת את ההגדרה הקלאסית של תורת המיקרוטראומה המתאפיינת ברצף של פעולות חוזרות ונשנות,שפעלו על מקום מוגדר,עד שהתהווה במצטבר נזק .לפיכך, תביעת התובע להכרה בפגיעה בברך ימין של התובע על פי תורת המיקרוטראומה נדחית בזאת. 15. נראה כי, התובע במסגרת עבודתו נדרש למאמצים פיזיים גדולים כולל הרמת משאות כבדים, דחיפת רכבים והתכופפויות אין ספור פעמים במהלך העבודה, והפעלת מאמץ וכוח פיזי. אך, הפעולות הללו לא היו זהות במהותן ולא פעלו בזו אחר זו פעולה מזיקה על מקום מוגדר בגוף, עד שבסוף נוצר נזק רבתי. "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים' לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים...". (ראה, מס' מח' 77-0 מזרחי אליעזר - המוסד לביטוח לאומי פד"ע י"ט 538 בעמ' 540). 16. לגבי היסודות להוכחות התשתית העובדתית לתורת המיקרוטראומה. יפים לעניינו דבריו של כב' הנשיא ס. אדלר בעב"ל 338/96 המוסד לביטוח לאומי -יוסף עובדיה פד"ע ל"ו 213, "לא הוכחו האלמנטים של מיקרו-טראומה 18. אף אם היינו מקבלים את האפשרות ליישם את תורת המיקרוטראומה במקרים של מחלות גב יש לדחות את התביעה, מכיוון שלא הוכחה התשתית העובדתיות הדרושה ליישום תורת המיקרוטראומה. לא הוכחו תנועות זהות וחוזרות, לא מבחינת התנועה עצמה ולא מבחינת המשקל. כמו כן, התנועות לא היו תדירות אלא מפעם לפעם משך היום. [238] דרישות התדירות, הזהות והדרישה לתנועות חוזרות ונשנות עשויות להיראות כדרישות המחמירות עם המבוטח. אולם, הסיבה לקיומן היא קושי ובעייתיות להפריד בין הגורמים היומיומיים להתפתחות מחלת הגב, לבין הגורמים בעבודה. קושי זה הוסבר בחוות דעת של יועץ-מומחה רפואי, שצוטט בפסק דין רבוס, כדלקמן:"אין ספק שכל מחלה ניוונית מושפעת מאירועים זעירים, יום - יומיים אך מדוע רק האירועים בעבודה נלקחים בחשבון - כאשר אירועים מחוץ לעבודה משמשים גורמי החמרה בהרבה מקרים, ועליה או ירידה במדרגות, ריקודים או ספורט, או עבודות בית - לעולם אינם מוזכרים. נקודה נוספת לציון היא העובדה, שאנשים, אשר מעולם לא עסקו בסבלות - חשים בבעיות דיסקאפיות - לא פחות מעובדי עבודה פיזית קשה". 18. לאור כל האמור לעיל הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא הניח תשתית עובדתית לתורת המיקרוטראומה בגב ובברך ימין, וזאת בהעדר תנועות חוזרות ונשנות הזהות במהותן על מקום מוגדר בגוף,באופן רציף. עבודתו של התובע כללה ביצוע מגוון של פעולות פיזיות בתדירויות משתנות. 19. סוף דבר -התביעה להכרה במחלות מהן סובל התובע בגב ובברך ימין, על פי תורת מיקרוטראומה, נדחית בזאת. 20. כמקובל בתביעות שהן מתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות. 21. לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד זה.ברכייםעמוד השדרהכאבי גב / בעיות גב