זכאות לשיקום ביטוח לאומי

מהם תנאי הזכאות לשיקום מקצועי בביטוח לאומי ? עפ"י סעיף 86 לחוק הביטוח הלאומי , פגיעה בעבודה מזכה את המבוטח בשיקום מקצועי. עפ"י סעיף 88 לחוק הביטוח הלאומי, השיקום המקצועי יינתן "במידה ובאופן שנקבעו בתקנות ובהוראות המוסד שניתנו במסגרת התקנות, אושרו בידי השר ופורסמו בדרך שהורה". עפ"י תקנה 3(א)(2) לתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), שיקום מקצועי יינתן בדרך של הכשרה מקצועית או בדרך אחרת לגבי נפגע שנקבעו לו לפחות 10% נכות ואשר "עקב הפגיעה בעבודה אינו מסוגל יותר לעבודתו הקודמת או לעבודה מתאימה אחרת שידע לעשותה ושניתן להעסיק בה את הנפגע, או שהוא זקוק להכשרה מקצועית מיוחדת בכדי שיהיה מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת". בטרם יחליט פקיד השיקום אם קיימים במבקש התנאים האמורים בתקנה 3, עליו להביא את השאלה בפני וועדת השיקום לחוות דעתה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכאות לשיקום מקצועי - ביטוח לאומי: 1. זהו ערעור על החלטת המל"ל, לפיה נדחתה תביעת התובע למתן שיקום מקצועי מן הנימוק כי אין מתקיימים בו תנאי הזכאות לשיקום באין מניעה, כי ימשיך לעסוק בעיסוקים בהם עסק בעבר, הכל כמפורט במכתב המל"ל מתאריך 9.2.09 (צורף לכתב התביעה). 2. רקע עובדתי כללי: א. לתובע רשיון נהיגה ברכב ציבורי . ב. בעבר עבד התובע כנהג , תחילה - במונית ואח"כ ברכב ציבורי. כ 3 חודשים בטרם הפגיעה, החליף התובע את עבודתו ועבר לעבוד כמחסנאי וכעובד כללי בעסק "שיווק כלפון". יצוין, כי קודם לכן עבד התובע גם כמכונאי רכב (התובע הוא בוגר מגמת מכונאות רכב), טרקטוריסט (התובע עבר השתלמות כטרקטוריסט) , בעבודות גרר ושליחויות. התובע אישר בביה"ד, כי אכן "יש לי הרבה מקצועות" (ראה עמ' 4 לפרוטוקול). ג. התובע נפגע בעבודתו בתאריך 27.2.07 , באגודל יד שמאל. ידו הדומיננטית של התובע היא יד ימין. ד. בחודש 2/08 קבעה וועדה רפואית,כי שיעור נכותו המשוקללת מסתכם ב 24% , לפי 15% בגין קשיון לא נוח ו - 10% נוספים בגין רגישות יתר והפרעה תחושתית באגודל. בהסתמך על דו"ח וועדת רשות וחוו"ד רופא מוסמך , אשר קבעו כי אין לתובע הגבלה תפקודית המונעת ממנו לחזור לעבודתו כמחסנאי, החליטה הוועדה הרפואית, כי אין מקום להפעלת תקנה 15. ה. התובע הגיש ערר על ההחלטה הנ"ל, ככל שהיא מתייחסת לאי הפעלת תקנה 15 (לעניין זה בלבד, ראה סעיף 19 לדו"ח הוועדה). הוועדה הרפואית לעררים הגיעה למסקנה (לאחר בדיקת התובע) , כי הדרג הראשון טעה ביישום פריטי הנכות וכי נקבעה לתובע נכות גבוהה בהרבה מן המגיע לו, בהתאם לסעיף שאינו רלוונטי כלל לגביו. הוועדה עמדה על כך, כי עפ"י הסעיף הרלבנטי ברשימת הליקויים, זכאי הוא ל 15% נכות בלבד. משהודע לתובע, כי בכוונת הוועדה להפחית את נכותו בהתאם, משך את הערר. בכך הפכה החלטת וועדת הרשות, לפיה אין מקום להפעלת תקנה 15, משמסוגל התובע לחזור לעבודתו הקודמת , להחלטה חלוטה. ו. יצוין, כי עפ"י המתועד בדו"ח ועדת הערר (מיום 24.6.08) , מסר התובע לחברי הוועדה, בפתח ישיבתה, כי "לאחר הפגיעה חזר לעבודה כנהג מונית עד לפני כחודש, לסירוגין ". ז. כעולה מתעודת עובד הציבור אשר צורפה לכתב ההגנה, בחודש 8/08 פנה התובע למל"ל לבירור אפשרויות לשיקום מקצועי. בהתייעצות עם רופא המוסד עלה, כי אין לתובע כל מגבלה לעבוד כנהג מונית או כמחסנאי - עבודתו בטרם הפגיעה ומשכך נמסר לו, כי אין הוא עונה על הקריטריונים לשיקום. ח. בחודש 10/08 שוב פנה התובע לבדיקת זכאותו ומשכך נערכה התייעצות חוזרת עם רופא המל"ל, שחזר ועמד על כך, כי אין לתובע כל מגבלה לעבוד כמחסנאי. באשר לעבודתו כנהג נאמר בתע"צ: "הובהר (לתובע - ע.ק) כי הסמכות לקביעת כושר הנהיגה נתונה למכון לבטיחות בדרכים של משרד התחבורה", קרי - כל עוד לא נשלל רישיונו ונלקח הימנו , בגין מגבלה בתפקוד לאחר הפגיעה, משמע כי כשיר הוא לנהוג ברכב ציבורי כבעבר . (ראה אישור התובע בביה"ד, כי נמסר לו שעליו לפנות למכון לבטיחות ,עמ' 3 לפרוטוקול). ט. ביום 6.1.09 הגיש התובע למל"ל את תביעתו למתן שיקום מקצועי. בתביעתו טען, כי אין הוא יכול לחזור לעבודתו הקודמת, בגין הפגיעה באגודלו. י. וועדת השיקום דנה בעניינו ביום 8.2.09 . לאחר שסקרה את מהות הפגיעה, אחוזי נכותו ועיסוקיו במהלך השנים, קבעה הוועדה: "הוועדה בדעה שלאור מכלול נתוניו יכול התובע לעסוק בעבודות מן הסוג שעסק בעבר. יצויין גם כי רשיון הנהיגה שלו על רכב ציבורי הינו בתוקף. על כן הוועדה דוחה את תביעתו לשיקום". יא. במכתב מיום 9.2.09 הודע אפוא לתובע, לאחר סקירת הוראות הדין הרלבנטיות, וככל הצריך לענייננו, דלקמן: "... הנך בעל השכלה של 12 שנות לימוד במגמת מכונאות רכב, השתלמת במרוצת השנים כטרקטוריסט והנך בעל רישיון נהיגה על רכב ציבורי. לאורך השנים עבדת כמכונאי רכב , טרקטוריסט , בעבודות גרר, בעבודות שליחויות, כנהג מונית, כנהג רכב ציבורי וכמחסנאי. לאחר התייעצות עם וועדת השיקום ובהתאם לחוות דעת רופא המוסד, אין מניעה כי תמשיך בעיסוקים מן הסוג שבצעת בעבר. על כן , אני דוחה את תביעתך לשיקום מקצועי". יב. בחודש 6/09, נערכה התייעצות נוספת עם רופא המל"ל בעקבות פנייה חוזרת אשר נערכה בשם התובע מטעם האגודה לזכויות האזרח. בחוות דעת מתאריך 21.6.09 קבע הרופא: "לאחר עיון חוזר (פעם נוספת) כולל וועדות - לא נראית כל מניעה לחזור לעבודתו כמחסנאי. לעבודתו כנהג - ממילא חזר עפ"י הצהרתו (מ - 6/2008). אין מקום לחזור מההחלטה הקודמת שכשיר לעיסוקיו הקודמים". 3. בביה"ד טען התובע, כי השיקום המקצועי "מגיע לי עפ"י חוק". התובע לא ידע להפנות לסעיף החוק עליו הוא מסתמך. יצויין, כי הגם שביה"ד המליץ לתובע להתייעץ בסיוע המשפטי והדיון אף נדחה במיוחד לשם כך , הודיע התובע: "פניתי ללשכה לסיוע משפטי אבל בסוף אני לא רציתי לקבל סיוע משפטי". בהתייחס להפנייה שקיבל מאת פקידת השיקום למכון לבטיחות בדרכים לצורך בחינת כשירותו לנהיגה על רכב ציבורי , משהסמכות לעניין זה נתונה למכון בלבד והגם שקיבל שוב הסבר, לעניין זה, גם במהלך הדיון בביה"ד (ראה הבהרת ב"כ המל"ל בעמ' 4 לפרוטוקול) חזר התובע על סירובו לעשות כן בהצהירו : "אני מודיע כי אני גם לא אגש לשם...אני לא מוכן לוותר על אף אחד מסוגי הרישיונות שיש לי משום שקניתי את כולם בכספי שלי והם רישיונות שלי". 4. ב"כ המל"ל חזר וטען, כי בשים לב לכל האמור לעיל, אין מתקיימים בתובע תנאי הזכאות לשיקום מקצועי עפ"י הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 ותקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי) התשט"ז - 1956 (להלן: "החוק" ו "התקנות", בהתאמה) ובדין נדחתה, אפוא, תביעתו. הכרעה 5. עפ"י סעיף 86 לחוק , פגיעה בעבודה מזכה את המבוטח בשיקום מקצועי. עפ"י סעיף 88 לחוק, השיקום המקצועי יינתן "במידה ובאופן שנקבעו בתקנות ובהוראות המוסד שניתנו במסגרת התקנות, אושרו בידי השר ופורסמו בדרך שהורה". עפ"י תקנה 3(א)(2) לתקנות , שיקום מקצועי יינתן בדרך של הכשרה מקצועית או בדרך אחרת לגבי נפגע שנקבעו לו לפחות 10% נכות ואשר "עקב הפגיעה בעבודה אינו מסוגל יותר לעבודתו הקודמת או לעבודה מתאימה אחרת שידע לעשותה ושניתן להעסיק בה את הנפגע, או שהוא זקוק להכשרה מקצועית מיוחדת בכדי שיהיה מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת". בטרם יחליט פקיד השיקום אם קיימים במבקש התנאים האמורים בתקנה 3, עליו להביא את השאלה בפני וועדת השיקום לחוות דעתה. 6. עפ"י ההלכה הפסוקה, ככלל אין ביה"ד ממיר את שיקול דעתו בשיקול דעת פקיד השיקום, אולם החלטת פקיד השיקום נתונה לביקורתו השיפוטית של ביה"ד, הבוחן את סבירות שיקוליה, לרבות אי היותה חורגת מגבולות מתחם הסבירות (ראה דב"ע נז 161 - 0 שלום חג'בי נגד המל"ל). שאלת מתן השיקום המקצועי לתובע מצטמצמת, אפוא, לבחינת סבירות החלטתו של פקיד השיקום כי הוא מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת כמחסנאי או לעבודה אחרת שידע לעשותה. 7. מן המסמכים אשר הובאו בפנינו כמובהר לעיל - הפרוטוקולים של הוועדות הרפואיות, החלטת וועדות הרשות, חוו"ד רופא מוסמך, החלטת וועדת השיקום וסקירת הממונה על השיקום במל"ל לגבי השתלשלות העניינים כמפורט בתעודת עובד הציבור - עולה, כי התובע עסק במגוון מקצועות/עיסוקים שאין כל מגבלה תפקודית כתוצאה מן הפגיעה, אשר מונעת בעדו מלשוב ולעסוק בהם, מבלי שיזדקק לשיקום מקצועי. בכלל זה - העבודות בהן עסק בסמוך לפגיעתו ועובר לה , קרי - מחסנאי ונהג רכב ציבורי. לגבי עיסוקו האחרון , משלא נשלל רישיונו ע"י הגוף המוסמך לכך, הרי לא הוכיח התובע, כי אין הוא מסוגל להמשיך ולעסוק בו, מה גם נוכח הצהרתו בפני הוועדה הרפואית לעררים, כי גם לאחר הפגיעה המשיך בעיסוקו זה לסירוגין. כעולה מתעודת עובד הציבור ועפ"י אישור התובע בביה"ד , הדברים הובהרו לו בשיחתו עם פקידת השיקום. התובע מטעמיו סירב לפנות למכון ומשכך, כל עוד בידיו רישיון נהיגה תקף ברכב ציבורי אין אכן מניעה , כי חזור, בין היתר גם לעיסוק זה. 8. בנסיבות אלו, החלטת פקיד השיקום היא עניינית, ומנומקת, מעוגנת בחוות הדעת ובמסמכים אשר הוצגו בפניו ואין היא חורגת ממתחם הסבירות. פקיד השיקום מילא את המוטל עליו ובכלל זה - מתן הבהרות לתובע בשיחתו עמו (בין היתר לעניין הצורך בפנייה למכון לבטיחות), התייעצות בוועדת השיקום, קבלת חוו"ד מאת הרופא המוסמך, עיון בפרוטוקולים של הוועדות הרפואיות , ממצאיהן הרפואיים והחלטתן, התומכים כולם בקביעתו העובדתית. 9. לסיכום, בדין דחה המל"ל את תביעת התובע לשיקום מקצועי, משאין מתקיימים בו התנאים כקבוע בהוראות החוק והתקנות, קרי - כי "אינו מסוגל לעבודתו הקודמת או לעבודה מתאימה אחרת שידע לעשותה ושניתן להעסיקו בה" ולא מצאתי כל עילה להתערבות ביה"ד בהחלטה. 10. התביעה נדחית , אפוא. כמקובל בתביעות שהן בתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. 11. לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים ממועד קבלתו. ביטוח לאומי