קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חישוב הפנסיה של עורך דין בשירות הציבורי: סגן הנשיא (קובובי): .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בחיפה (אב-בית-הדין - השופט הראשי כנפי: נציגי ציבור - ה"ה זייד ומלול; תב"ע מה/18-7) שחייב את הממונה על תשלום הגמלאות (להלן - הממונה) לכלול במשכורת הקובעת של המשיב, לצורך חישוב הגמלה המשתלמת לו, את מלוא "תוספת התמריץ". .2ואלה העובדות כפי שקבען בית-הדין האזורי: "התובע, שהוא עורך-דין במקצועו, עבד בשירות המוסד לביטוח לאומי, בלשכה המשפטית בחיפה, במקצועו האמור, מיום 21.6.1961ועד ליום 30.11.1982, עת פרש לגמלאות. בכל התקופה הנ"ל עסק התובע בייצוג המוסד לביטוח לאומי בפני בתי-משפט ובתי-דין וכל הכרוך בביצוע חוק הביטוח הלאומי וחוקים נלווים אחרים שהם בתחום טיפולו של המוסד. מכוח מקצועו וביצוע תפקידיו היה התובע זכאי, בעודו עובד, לתוספות הקרויות תוספת הופעה ותוספת תמריץ. אין חולקין, כי במשכורת הקובעת לעניין גמלאות מקבל התובע % 50מתוספת התמריץ. עתירתו של התובע בדיון זה היא לחייב את הנתבעים לכלול במשכורת הקובעת לצורך חישוב הגמלה את מלוא תוספת התמריץ וזאת החל מיום .1.4.1984 תוספת התמריץ הנ"ל התפתחה בשלבים, כך שמהותה כתוספת או כשכר לכל דבר ותנאי הזכאות לא נשתנו, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במסמכים שהוגשו על-ידי הצדדים בהסכמה, ובהם פסק בוררות, פסקי-דין של בתי-דין, הסכמי עבודה קיבוציים, אליהם נתייחס להלן כמידת הצורך". .3בית-הדין האזורי ראה כ"נושא מרכזי ואמיתי" הטעון הכרעה את טענת הממונה, כי המשיב, על-פי הוראות הסכם קיבוצי, אינו זכאי ליותר ממחצית מתוספת התמריץ. ואכן, ב- 16.12.1984נחתם הסכם קיבוצי בין ממשלת ישראל ואח' לבין ההסתדרות הכללית, ארגון המשפטנים, שנרשם כחוק ב- .15.5.1985בסעיף 2(ו) שבהסכם נקבע, בין היתר, כי "משפטן שפרש לפני 1.10.1984וקיבל חלק כלשהו של התמריץ בהיותו עובד פעיל תיכלל מחצית מסכום התמריץ במשכורתו הקובעת לצרכי גמלאות". בסעיף 2(ב) הוענק לתמריץ "מעמד" ברור: "החל ממשכורת חודש אוקטובר 1984ואילך, יהיה תמריץ שכר לכל דבר ועניין". .4טענת המשיב היתה, כי הוראות סעיף 2(ו) אינן מחייבות אותו, מפני שלפי הוראות חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, וההלכה הפסוקה אין להחיל הוראות נורמטיביות של הסכם קיבוצי על פנסיונר. את זכאותו לתמריץ ראה המשיב כנובעת רק בעקיפין מההסכמים הקיבוציים שנערכו בנושא זה ומקורה, למעשה, בהגדרת המונח "משכורת קובעת" שבסעיף 8לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל 1970(להלן - חוק הגמלאות) כ"משכורת שהיתה משתלמת לו בדרגתו אילו עבד". .5בית-הדין האזורי קיבל את הטענה, שאילו עבד המשיב בימים אלה, היה זכאי לקבל את תוספת התמריץ במלואה ולכן "המפתח לפתרון הבעיה הוא הפירוש הנכון של סעיף 8לחוק הגמלאות". ועוד קבע, כי התנאי לפי סעיף 2(ו) להסכם הקיבוצי (16.12.1984) בטל ואינו מחייב, הן מן הטעם שאין לקבוע תנאים נורמטיביים בהסכם קיבוצי לגבי פנסיונר והן מן הטעם שהאמור בסעיף 2(ו) הנ"ל מהווה התניה על חוק חרות, הוא סעיף 8לחוק הגמלאות. לשאלה, מהו מועד תחילת זכאותו של המשיב לתוספת תמריץ מלאה, השיב ביתהדין, כי ממכלול המסמכים שצורפו לכתבי הטענות עולה, כי תוספת התמריץ הפכה לשכר לכל דבר ועניין והתחילה היא מיום .1.4.1984 .6בהודעת הערעור טענה באת-כוח הממונה, כי "הנושא המרכזי והאמיתי" לא היה זה שבונה כך על-ידי בית-הדין קמא, אלא השאלה, אם פסק צדוק (בעניין הפרקליטים), שניתן אחרי פרישת המשיב, הקנה לו זכות כל שהיא נוכח הודאתו של המשיב עצמו שלא צמחו לו זכות או עילת תביעה מאותו פסק, וכי זכאותו להכללת "תמריץ מלא" במשכורתו הקובעת נובעת משני הסכמים קיבוציים המשמיטים מינה וביה את הקרקע מתחת לרגליו. טענה אחרת היתה, כי מצד אחד הבהיר בית-הדין האזורי על שום מה הוראות שבהסכם קיבוצי אינן תקפות לגבי פנסיונר - בבחינת לא מדבשך ולא מעוקצך - ומאידך ראה לתת נפקות להסכמים קיבוציים שנחתמו אחרי פרישת המשיב. אמת נכון שכיום זוכה כל משפטן בשירות ציבורי להכללת "התמריץ" כחלק משכרו לכל עניין ודבר (מכוח הסכמי אוקטובר ודצמבר 1984) אך למשיב, שפרש לפני ה-1.10.1984, זכות למחצית "תמריץ" בלבד. .7בעת הדיון בערעור נסב עיקר המחלוקת על שאלת פירושה הנכון של הגדרת "משכורת קובעת" שבסעיף 8לחוק הגמלאות ובמיוחד על משמעות התיבה "המגיע" שבהגדרה. וזו לשון ההגדרה, במה שנוגע לענייננו: "'משכורת קובעת', לגבי אדם פלוני בזמן פלוני - שיעור המשכורת, לרבות התוספות הקבועות, המגיע, באחד לחודש שבו חל אותו זמן, לעובד שדרגתו כדרגה שהיתה לפלוני ערב פרישתו מהשירות". אם תשאל - טענה הפרקליטה המלומדת - מהו "המגיע" למשפטן, את התשובה תמצא בהסכמים הקיבוציים הנ"ל שאין להם נפקות למשיב דנן, ואם יש להם נפקות - אזי כל אשר יצמח לו מההסכמים הוא מחצית "התמריץ". שונה היה מצב לו במקום "המגיע" היתה מופיעה התיבה "המשתלם". .8בדברי תשובתו עמד המשיב על טשטוש המושגים שנוצר עקב כך שבשעתו היתה התוספת "תמריץ" (התמריץ "הישן") תוספת של ממש, המותנית בתנאים בעקבות פסק הבורר צדוק וההסכמים הקיבוציים שבעקבותיו הפך התמריץ לחלק מהשכר, מהמשכורת היסודית, וראו להוסיף - לגבי פנסיונרים שפרשו לפני ה- 1.10.1984הוראה המעניקה מחצית תמריץ, למי שקיבל בשעתו את התמריץ הישן. את המקור האמיתי לתמריץ מא, ראה המשיב בהגדרת "משכורת קובעת", כפי שאכן פסק בית-הדין האזורי. .9ואכן: לפי ההגדרה שבסעיף 8לחוק הגמלאות, הקובע - לעניין חישוב הפנסיה של המשיב - הוא המשכורת שהיתה משתלמת לו, בדרגתו ערב הפרישה, אילו עבד. המשכורת המשתלמת היא זו המגעת בדין ואין זה חשוב, לענייננו, מהו מקור הזכות. במשכורתו של משפטן המכהן כיום בדרגתו של המשיב כלול סכום מסוים, "התמריץ", שהוא שכר "לכל דבר ועניין", לאו כתוספת קבועה, לאו כחלק ממשכורת היסוד, אך כמרכיב ממרכיבי המשכורת הקובעת. .10התוצאה: הערעור נדחה. אין צו להוצאות.שירות הציבורפנסיהעורך דין