קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא כריתת שד אחוזי נכות: 1. מדובר בערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 24.2.04 אשר קבעה למערערת 44% נכות זמנית החל מ-17.12.03 עד 31.12.04.   אחוזי נכות בשיעור 100% נקבעו למערערת לתקופה שבין 1.10.01 עד 31.5.03 לאחר הניתוחים שעברה בעקבות מחלותיה. בתקופה זו אף נקבע לה 100% אי כושר להשתכר.   2. מדובר במערערת אשר אובחן בה גידול סרטני בשד ובשחלותיה ונאלצה לעבור ניתוח לכריתה מקומית של השד לרבות בלוטות לימפה ושתי השחלות. בעקבות מחלתה נאלצה המערערת לעבור טיפולים כימותרפיים והקרנות. כתוצאה מהניתוח של כריתת השד והרחם נוצר בקע טבורי לרבות צלקת במקום הניתוח. בעקבות מחלתה והניתוחים שנאלצה לעבור המערערת מציינת בכתב הערעור, כי הפכה לשבר כלי והחלה להסתגר בביתה ונכנסה לדכאונות, סובלת מעייפות ומחוסר שינה כרוני.   3. בכתב הערעור ובסיכום טענותיה מפרטת המערערת, טעויות בהחלטת הועדה מדרג ראשון בקביעת אחוזי הנכות בכך שקבעה בסך הכל 29% נכות זמנית תוך שהיא מתעלמת מכריתת רחם שמקנה 50% נכות וכריתת שחלות המקנה 40% נכות בהתאם לגילה. כמו כן, לא פסקה הועדה אחוזי נכות בגין צלקת מכוערת ומכאיבה בעקבות ניתוח הבקע וכן התעלמה מהבקע שאף הוא מקנה אחוזי נכות למערערת. באשר לועדת הערר נטען, כי התעלמה מנכויותיה של המערערת והוסיפה 5% נכות בלבד, אולם, קבעה המשך נכות זמנית במועדים מוגדרים ולתקופות מאוחרות מהמועדים שנקבעו על ידי הועדה מדרג ראשון וניתן להתרשם, עקב כך, כי מצבה של המערערת השתפר.   המערערת מפנה לשיעור נכותה שנפסק על ידי ועדה הרפואית לעובדי המדינה בעקבות יציאתה לפרישה ובשיעור 78% אחוזי נכות לצמיתות.   4. המשיב טען, כי לא חלה טעות משפטית בהחלטת הועדה לרבות בקביעת המועדים של אחוזי הנכות הנוספים שנפסקו למערערת על ידי ועדת הערר. כן נטען, כי הועדה התייחסה לעניין הצלקת.   5. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד בפני בית הדין האזורי לעבודה וזאת בהתאם לאמור בסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995, עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של וועדה רפואית, ולא בסמכות בין הדין.   הערעור הוא בשאלת חוק בלבד, כאשר נראה על פני הדין וחשבון שהוועדה התייחסה לפגימות השונות שפקדו את המערער והעריכה לפי שיקול דעתה הרפואי את מידת הנזק (באחוזי נכות) שנגרמה על ידי כל אחת מהפגימות הנ"ל, ולא נראית אי התאמה בולטת או סתירה גלויה בין הממצאים הרפואיים - עובדתיים שנמצאו והמבחנים שהופעלו - אזי אין מקום לטענה, כי ישנה שאלה של חוק המצדיקה התערבות בית הדין (דב"ע ל"ג/40-0 יוסף דולזר נ. המוסד לביטוח לאומי פד"ע ד' 407).   כן נפסק, כי צורת הבדיקה של הנכה ואורכה הם נושאים בגדר הרפואה, וערכאה שיפוטית אינה מוסמכת להתערב בהם (דב"ע שן/28-01 המוסד - חיים קטוע, לקט ועדות 608; דב"ע נא/91-99 משה רוזנברג - המוסד, לקט ועדות 644).   בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד, פד"ע לד', 213).   6. מעיון בפרוטוקול הועדה הרפואית לעררים עולה, כי הועדה רשמה את תלונות המערערת ואישרה אחוזי הנכות שנפסקו על ידי הועדה מדרג ראשון על פי הליקויים שמנתה המערערת בפני הועדה לרבות אחוזי נכות שפורטו באבחונים רפואיים טרם מתן ההחלטה.   הועדה הרפואית לעררים זכתה את המערערת ב- 5% נכות בשל עודף משקל. לא חלה טעות משפטית במועד בו קבעה הועדה את תחילת הנכות היינו ממועד כינוס הועדה מדרג ראשון. טיעוני המשיב בסיכום טענותיו בנקודה זו מקובלים עלי.   7. לא מצאתי כל מקום להתערב בקביעת אחוזי הנכות הזמניים שנפסקו על ידי הועדה הרפואית לעררים לאור המסמכים הרפואיים שעמדו בפני הועדה עובר למתן ההחלטה. מדובר בהחלטה רפואית שאין להתערב בה אלא אם קיימת סתירה גלויה בין ממצאי בדיקתה לבין יישום סעיף הליקוי.   8. יחד עם זאת, הועדה לא מצאה לנכון לזכות את המערערת באחוזי נכות בגין כריתת שחלות וציינה עובדה זו בסעיף הליקוי של כריתת הרחם היינו 50% נכות לפי סעיף 25 (4)(א) לתקנות. בנקודה זו יש לקבל הערעור ולהשיב עניינה של המערערת לועדה על מנת שתנמק החלטתה מדוע המערערת אינה זכאית לאחוזי נכות זמניים גם בגין כריתת השחלות.   ובאשר לצלקת הניתוחית. המשיב טוען בסיכום טענותיו, כי הועדה התייחסה הן לצלקות בגין הניתוח בשד ובבית השחי והן באשר לצלקת הניתוחית בבטן (סעיף 4 לסיכומים).   מעיון בפרוטוקול הועדה כל שניתן להסיק, כי התייחסות הועדה הינה לצלקת ניתוחית אוורירית (או אורכית) תקינה, אולם, אין כל התייחסות לסעיף 75 לתוספת לתקנות בדבר צלקות מכאיבות או מכוערות. המערערת טוענת, כי מדובר בצלקת באורך של 20 ס"מ בבטנה והמערערת טוענת בכתב הערעור, כי מדובר בצלקת מכאיבה.   מי מהצדדים לא טען, כי אין לזכות המערערת באחוזי נכות זמניים בגין הליקויים שפורטו לעיל בסעיף 8 ולפיכך יש לקבל הערעור בחלקו ולהשיב עניינה של המערערת לועדה על מנת שתתן דעתה לליקויים הנ"ל.   9. אחוזי הנכות שנפסקו למערערת על ידי הועדה הרפואית של משרד הבריאות לצורך פרישה מעבודה, אינם מחייבים את הועדה הרפואית הדנה בקביעת אחוזי נכות על פי לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - "החוק") והתקנות.   10. לפיכך ומכל שנאמר לעיל, הערעור מתקבל בחלקו. עניינה של המערערת יוחזר לועדה על מנת שתדון בליקויים שפורטו בסעיף 8 לעיל, היינו כריתת השחלות והצלקות שבגופה. הועדה תנמק החלטתה.   11. המשיב ישלם למערערת הוצאות בשיעור 1,500 ₪ + מע"מ. 12. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.סרטן השדרפואהנכותאחוזי נכותביטוח לאומיסרטן