מזונות מביטוח לאומי - מגורים בחו''ל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תושבות כתנאי לדמי מזונות מביטוח לאומי / דמי מזונות מביטוח לאומי - מגורים בחו''ל:   השופט יגאל פליטמן   1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופט הראשי יעקב נויגבורן; בל 2222/98), בו נתקבלה תביעת המשיבה לתשלום גימלה על פי חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972 (להלן - החוק).   2. א. תנאי לזכייה על פי אותו חוק הינו - היות הזוכה תושב ישראל (סעיף 2 לחוק).   בעניין זה נחלקו הצדדים. בעוד שהמשיבה טענה שבתקופה שמחודש אוקטובר 96 ועד לחודש נובמבר 98 היא גרה בישראל ולפיכך ראויה להיחשב כתושבת ישראל; טען המוסד מאידך, כי באותה תקופה היא התגוררה מחוץ לגבולות המדינה.     ב. שאלת התושבות לגבי אותה תקופה על פי מקום המגורים כמעיד על מרכז החיים, התמקדה במקרה שלפנינו בשאלה - היכן עובר גבולה של המדינה, באשר לא הייתה מחלוקת בין הצדדים לגבי הבית בו התגוררה המשיבה במהלכה של התקופה הנידונה.   ג. כדי להכריע בשאלה זו, העביר בית הדין קמא מפה מוסכמת של מקום הבית למחלקה המשפטית של משרד החוץ, על מנת שתחווה דעתה אם הבית נמצא בתחום מדינת ישראל.   ד. ביום 27.6.00 נתקבלה תשובה מאת מר שלמה בן-עמי ממלא מקום שר החוץ, לאותה שאלה, ונאמר בה, כי 90% מאותו בית "מצוי מחוץ לתחום בו חלים המשפט, השיפוט והמנהל של מדינת ישראל וחלקו (10%) מצוי בתוך התחום הנ"ל".   3. בהסתמך על תשובת משרד החוץ פסק בית הדין האזורי, כי "כאשר התובעת מתגוררת במקום הנמצא בחלקו בתוך שטח במדינה, אין לומר כי היא העבירה את מרכז חייה אל מקום שהוא מחוץ לתחום המדינה ועל ידי כך איבדה את מעמדה כמי שאינה יושבת בתוך המדינה".   4. המוסד לביטוח לאומי ערער על אותו פסק דין ובדיון בקדם הערעור ביקשו הצדדים להכתיב סיכומיהם לפרוטוקול וכי פסק הדין ינתן על ידי המותב על סמך זאת וכל חומר התיק.   5. עיקר טיעונו של המוסד היה, שאין "די בכך שחלק קטן ביותר של הבניין נשוא התובענה, אשר באחת הדירות שבו מתגוררת המשיבה, מצוי בתחום ישראל כדי לראות במשיבה תושבת ישראל במועד הרלבנטי". ואילו בא - כח המשיבה טען מאידך, כי המוסד לא הרים את נטל השכנוע להוכיח שהמשיבה חדלה מהיות תושבת ישראל.     6. אשר לדעתנו   א. על פי המסגרת הדיונית כפי שקבעוה הצדדים, שאלת תושבותה של המשיבה תלויה בשאלת מקום מגוריה, בהתאם לקו הגבול המפריד בין ישראל לשטחים.   ב. משהצדדים הסכימו כי שאלת התושבות תוכרע כאמור לפי מצב מקום המגורים, ממילא אין עוד רלבנטיות לעניין הנטל על הטוען לשינוי מצב התושבות הקודם.   ג. חיוב המשיבה בתשלום הארנונה על - ידי עיריית ירושלים אינו רלבנטי לעניין התושבות, אותו חיוב אינו אלא פועל יוצא של סברת העירייה כי בית המשיבה נמצא בתחומי מדינת ישראל.   ד. בנסיבות האמורות, משרוב רובו של הבניין בו ממוקמת דירת המשיבה נמצא מחוץ לגבולות המדינה, הגיוני יותר לקבוע כי התושבות תוכרע על פי מיקום רובו של הבניין. כיוון שכך יש לקבוע, כי מסקנת הדברים הינה, כי המשיבה התגוררה בתקופה הרלבנטית מחוץ לתחומי מדינת ישראל.   ה. אין האמור מתיישב רק עם הגיונם של דברים, אלא אף תואם הוא את ההלכה. כך למשל פסק בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בעניין הכרוך בקביעת ובמדידת מרחק, כי: "ודאי ואין צריך לומר שגם לפי קנה מידה של מגורים במרחק מסויים וקבוע מדירת הנכה, יקרו מקרים שלא יהיו כלולים במסגרת המרחק שייקבע, ופלוני הנכה עלול להפגע בגלל שעור של מטר אחד ואף פחות מכשיעור (הדגשה שלי, י.פ.)...     אך כך דרכה של תורת המשפט שיש ועקרון מסויים, שבדרך כלל טוב הוא לכשעצמו וטוב לבריות הימנו, שגורם הוא במקרה קונקרטי מסויים לעוול; תופעה זו אין מנוס הימנה, ואין בה כדי להצדיק התערבותנו בה" (בג"צ 516/86 גמליאל שהינו - המוסד לביטוח לאומי פ"ד מד (1) 143, וראה גם דב"ע נא/110-0 אוריאל חטם - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, ניתן ביום 21.06.92).   7. סוף דבר -   א. דין הערעור להתקבל ללא צו להוצאות.   ב. לנפסק כאמור, אין רלבנטיות לשאלת זכאות המשיבה לתקופה שלאחר חודש נובמבר 1998. לגבי תקופה זו, הורינו למוסד לבדוק טענת המשיבה לתושבות בישראל, לאחר שזו הודיעה על שינוי מקום המגורים. לעניין זה רשמנו לפנינו את הודעת המוסד, כי החל מיום 1.1.99 נחשבת המשיבה לתושבת ישראל הזכאית לתשלום קיצבת ילדים ולגימלה על פי חוק המזונות.  ביטוח לאומי (מזונות)ביטוח לאומימזונות