קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מימון טיפול רפואי לנפגע בפיגוע טרור ע"י ביטוח לאומי / פציעה בפיגוע - אובדן כושר עבודה: 1. התובע נפגע בפיגוע חבלני שאירע ביום 21/10/02, והוכר כמי שנפגע בפעולת איבה כהגדרתה בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה התש"ל 1970. מיום הפיגוע ועד ליום 30/04/03 היה התובע מאושפז בבתי חולים שונים. התובע פנה לנתבע, וביקש לשלם לו תגמול טיפול רפואי בגין התקופה שמיום 01/05/03 עד ליום 31/07/03. פנייתו זו נדחתה מהנימוק שתנאי לקבלת הטיפול האמור הנו שאינו מסוגל לעבוד עקב פגיעתו ושהוא מקבל טיפול רפואי תדיר שאינו מאפשר לו לעבוד , בעוד שעל פי הנתונים שבידי הנתבע הינו מסוגל לחזור לעבודה. התובע שב ופנה לנתבע וביקש לשלם לו תגמול טיפול רפואי ללתקופה שמיום 01/12/03 ועד ליום 29/02/04, וגם פנייה זו נדחתה מהנימוק שלא ניתן לשלם לו תגמול טיפול רפואי בגין התקופה העולה על תשעה חודשים מיום הפגיעה, ואילו בעניינו תקופה זו הסתיימה ביום 21/07/03. מכאן התביעה שבפנינו. 2. להלן תמצית טענותיו העיקריות של התובע- א) בתקופה נשוא התביעה נזקק לשורה ארוכה של טיפולים רפואיים, ובשל נסיבות אישיות גם לא היה לו מקום מגורים קבוע ועל כן לא יכול היה למצוא עבודה. ב) פקידי הנתבע לא עדכנו אותה בדבר קיומו של הגבלת זמן ככל שהדבר נוגע לקבלת תגמול טיפול רפואי, ולו היו עושים זאת היה פונה לבקש הבטחת הכנסה ולא נותר מחוסר כל מקור פרנסה. 3. הנתבע, מצידו, הפנה לעובדה שהתובע הגיש בקשה לקביעת דרגת נכותו בגין פעולת האיבה, ונבדק ע"י ועדה רפואית ביום 22/12/03. הועדה הרפואית קבעה לתובע 33% נכות יציבה, בתוקף מיום 01/05/03. לטענת הנתבע, משבחר התובע במסלול המשפטי של פנייה לועדה רפואית על מנת שזו תקבע את נכותו, ומקבעה לו הועדה נכות בתוקף מהיום שלמחרת תום אשפוזו - שוב אינו יכול התובע לתבוע תביעה שעילתה קביעתם של פקידי התביעות ביחס לאותה התקופה. 4. אופיו של התגמול נשוא התביעה שבפנינו, נקבע לאור הוראת תקנה 14 לתקנות הנכים (טיפול רפואי) תשי"ד 1954, אשר הוחלה לעניינם של נפגעי פעולות איבה, ואשר כותרתה "תגמול עבור טיפול רפואי", ולשונה כדלקמן - "נכה שנתמלאו בו התנאים שלהלן יהיה זכאי לכל יום של ביטול לתגמול יומי עבור טיפול רפואי כאמור בתקנה 14א. (1) הוא מובטל יום ביטול אחד, מלא או חלקי; (2) הוכיח, להנחת דעתו של קצין התגמולים, כי בעד אותו יום הביטול לא קיבל שכר או פיצוי עבור אבטלה ממקום עבודתו או ממקור אחר; (3) אם הוא נכה שעבודתו הרגילה היא בתעסוקה עצמית, הוכיח, להנחת דעתו של קצין התגמולים, כי ביום הביטול לא הפיק מעסקו העצמאי הכנסה העולה כדי החלק השלושים של הכנסתו הרגילה". עיננו הרואות, אם כן, שמדובר בתשלום המשולם למי שלוקה, בגין פגיעתו, באי כושר עבודה. טוען ב"כ הנתבע כי משבחר התובע במסלול המשפטי של פנייה לועדה רפואית לצורך קביעת דרגת נכותו ואי כושרו, מנוע הוא מלהעמיד לשבט ביקורתו של בית הדין את החלטת פקיד התביעות בעניינו, אשר נעשתה בעת שפעל במסלול המשפטי המקביל, של התביעה לתגמול טיפול רפואי. בהקשר זה מפנה הנתבע להלכה שנפסקה לעניין המסלולים המשפטיים האפשריים לגבי נפגעי עבודה, מחד - תביעה לקבלת דמי פגיעה, ומאידך - בקשה לקביעת דרגת נכות ע"י ועדה רפואית. ואכן, הלכה פסוקה היא כי "אין מבוטח רשאי לפעול בשני מסלולים משפטיים שונים, ועליו לבחור את הדרך בה יילך. אם תאמר כי למבוטח היו ספקות משפטיים בדבר הדרך הנכונה בה ילך, היה עליו לחזור בו מהדרך האחת - פניה לבית-הדין, שעה שהמסלול האחר, הוועדה הרפואית, נזקקה לתביעתו... משהכיר פקיד התביעות באירוע כ"תאונה בעבודה", והמבוטח טוען לנכות בגינה, והוא פונה לוועדה רפואית לעניין נכות מעבודה, הסמכות לקבוע את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגימה הנטענת עוברת לוועדה הרפואית (סעיף 61(א)(1) לחוק), בין אם פקיד התביעות אישר את אותו קשר ובין אם לאו (דב"ע מא/560 - 01 [2], הנ"ל). למותר לציין כי הוועדה, אם תמצא קשר שכזה המונע מהמבוטח לעסוק בעבודתו או במשלח ידו פרק זמן מסוים בגין הפגימה האחרת, מוסמכת לקבוע לו נכות זמנית בשיעור של 100%, המזכה בתשלום הזהה לדמי פגיעה מלאים". (ראה, דבע נב / 27 - 0 יצחק זכי מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כה עמ' 49 )(להלן: "הלכת זכי מזרחי"). סבורים אנו כי צודק ב"כ הנתבע בטענו כי יש להחיל את הגיונה של הלכת זכי מזרחי (בשינויים המחויבים) גם בענייננו. שכן - גם ככל שהדבר נוגע לנפגעי פעולות איבה, עומדת בפני הנפגע האפשרות לעתוקר לקבלת תגמול הטיפול הרפואי, שכאמור לעיל באופיו הנו תשלום בגין מצב של אי כושר עבודה עקב הפגיעה, ועומדת בפניו האפשרות החלופית לפנות ולבקש שועדה רפואית תקבע את נכותו, כאשר אותה ועדה מוסמכת לקבוע, בין היתר, כי בתקופה זו או אחרת היה הוא במצב של אי כושר עבודה. כן סבורים אנו, כי משפנה התובע וביקש כי ועדה רפואית תבדוק אותו ותדון בדרגת נכותו, וזו בדקה אותו וקבעה לו דרגת נכות יציבה ביחס לתקופה שהחל מתום אשפוזו, אין מקום לדיון בפני בית הדין ביחס להחלטת פקיד התביעות הנוגעת לשאלת אי כושרו בדיוק באותה התקופה. די באמור לעיל כדי לדחות את התביעה שבפנינו. 5. נאמר כי ערים אנו לטענותיו של התובע לפיהן פעל כפי שפעל בחוסר ידיעה ומבלי שקיבל את ההנחיות המתאימות מפקידי התביעות השונים שטיפלו בעניינו, אולם חוששים אנו שאין באותו חוסר ידיעה כדי לסייע לתובע או כדי לשנות את המצב המשפטי כפי שתואר לעיל. נוסיף, כי ככל שהתובע היה סבור כי נפלה טעות בקביעות הועדה הרפואית לעניין שיעור נכותו החל מיום 01/05/03, עמדה לזכותו האפשרות להגיש ערר לועדה רפואית לעררים. 6. סיכומו של דבר, ובהתחשב באמור לעיל, ובהוראות הדין, נאלצים אנו לדחות את התביעה שבפנינו. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. 7. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיננו זה , עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. רפואהנפגעי פעולות איבהטרורמימוןמימון תרופות / טיפולים