נטען כי מכתב ההחרגה של הבנק לא חל על המחסן אלא רק על הדירה בת שלושת החדרים. בית המשפט פסק כי מכתב ההחרגה של הבנק ניתן חרף העובדה שהחצר אינה נזכרת בהסכם השיתוף. העובדה שבמכתב ההחרגה הזכיר הבנק את החצר והתעלם מהמחסן נגועה בחוסר תום לב או ברשלנות, כאשר הוא מאזכר את ההסכם מפורשות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מכתב החרגה מהבנק: .1ראשיתם של ההליכים בה"פ 249/98 הנתמכת בתצהיר נגד הנתבעים 1ו-2 (להלן - הבנק) ונגד כרמלה (להלן - כרמלה) דרעי (להלן - דרעי), שבה ביקשו להצהיר כי: א. דירה בת שלושה חדרים בשטח של כ- 80מ"ר, כולל חצר צמודה וכולל מחסן צמוד מתחת לכל שטח הדירה (להלן - "הממכר"), הנמצאת בנכס הידוע כחלקה 6בגוש 30001ברח' יהודה 11ירושלים (להלן "הנכס"), היא בבעלותם המלאה והייחודית של התובעים. ב. משכנתא החלה על הנכס, לטובת בנק הפועלים בע"מ, אינה חלה על הממכר, כולל המחסן, ובהתאם, לא חל עליהם גם צו כינוס הנכסים שהוצא ביום .13.1.98 .2התובעים ביססו את בקשתם על: א. הסכם מכר עליו חתמו התובעים עם כרמלה, ולו ערב דרעי, לפיו רכשו את הממכר הכולל מחסן צמוד וחצר צמודה. ב. מכתב החרגה של הבנק. .3הבנק הגיש תצהיר תשובה שבו העלה טענת טעות או הטעיה של עו"ד שיפר שלפי טענתו ייצגה את התובעים. כן טען כי מכתב ההחרגה לא חל על המחסן אלא רק על הדירה בת שלושת החדרים. על-פי בקשת התובע, נמחקו המשיבים כרמלה ודרעי מהבקשה. .4ביום 9.7.98הוחלט כי המרצת הפתיחה תישמע כתביעה רגילה, והתצהירים ישמשו כתבי טענות. .5מחומר הראיות עולה כי אין מחלוקת על העובדות הבאות: א. הנכס רשום בשם דרעי שאול, דרעי מאיר, קבלי רבקה, אלימלך יהודה, כהן יוסף, כהן כרמלה ודרעי דוד (להלן - "הבעלים"), בחלקים שונים, כעולה מנסח הרישום. ב. ביום 7.8.96נרשמה משכנתא מדרגה ראשונה לזכות הבנק, על הנכס בשלמותו. על שטר המשכנתא חתם דרעי בשם הבעלים. ג. ביום 13.1.97נחתם הסכם (להלן - "ההסכם") בין התובעים לבין כרמלה, שלה 154/1000חלקים בנכס וזכות ייחודית בדירה מכוח הסכם שיתוף וייחוד דירות, שנכרת בין הבעלים (להלן - "הסכם השיתוף"). על פי ההסכם, מכרה כרמלה לתובעים את הממכר כולו, וזאת חרף העובדה שהסכם השיתוף שותק באשר לרכוש המשותף, ומתייחס רק לדירות שיוחדו לכל שותף. ד. בסעיף 3להסכם, מתחייבת כרמלה להעמיד את הממכר לרשות הקונים (התובעים), "כשהוא חופשי מכל שעבוד, חוב, משכנתא או עיקול...", ותמורת התחייבות זו, מתחייבים התובעים בסעיף 4להסכם, לשלם למוכרת את מלוא תמורת הממכר, 000,200$. התחייבותם הותנתה בכך שהמשכנתא הרשומה לטובת הבנק לא תחול על הממכר. ה. במכתבו מיום 26.1.97(להלן - "מכתב ההחרגה"), התחייב הבנק לשחרר את הממכר בהתאם להסכם, בתמורה להעברת 000,200$ האמורים. דא עקא שבמכתב ההחרגה הוסיף דירה וגינה צמודה, ואילו את המחסן השמיט. ו. אין חולק כי התשלום בוצע על סמך מכתב ההחרגה, והתובעים קיבלו חזקה בפועל בדירה, במחסן ובחצר, בהתאם להסכם. כמו כן נרשמה הערת אזהרה לזכות התובעים, בלשכת רישום המקרקעין על חלקה של כרמלה בנכס. התובעים ערכו שיפוצים בדירה, ובמחסן בנו שתי דירות אותן השכירו לשני שוכרים (להלן - "השוכרים"). ז. בתחילת 1998ביקש הבנק לממש את המשכנתא על הנכס, ופתח בהליכי הוצאה לפועל, במסגרתם מונה הנתבע 2לכונס נכסים על כל זכויות הבעלים. ראש ההוצל"פ הוציא צו לפינוי השוכרים, לקראת מכירת הנכס בהליכי ההוצל"פ, כולל המחסן, להוציא הדירה והגינה. מכאן התביעה. .6טענות הצדדים: א. התובעים טוענים כי: (1) המחסן נכלל בהסכם, וזה עמד לנגד עיני הבנק בטרם ניתנה על ידו ההסכמה לביצוע העסקה. (2) אילו רצה הבנק להבחין בין החלקים השונים בממכר, היה עליו לעשות זאת בצורה מפורשת במכתב ההחרגה. כיוון שמדובר בשאלה של פרשנות מסמך, יש להכריע ספק פרשני לרעת המנסח. (3) המחיר שנקבע לממכר, נקבע בהתאם למצבו המשפטי והפיזי, ובהתחשב בעובדה שהתשלום נעשה במזומן. (4) בהסכם השיתוף אין כל התייחסות לרכוש המשותף ולהצמדות, ולכן לא ניתן להיתלות בו לצורך הוצאת המחסן מבעלותה של המוכרת. (5) לבנק לא היה קשר עם התובעים, אלא עם עוה"ד שיפר, ב"כ של דרעי. ב. הנתבעים טוענים כי: (1) לכרמלה כלל לא הייתה זכות במחסן, שהרי הסכם השיתוף ייחד לה את הדירה בלבד, ולדרעי לא היה ייפוי כוח לוותר בשם שאר הבעלים על זכויותיהם ברכוש המשותף. (2) התובעים לא הצמידו במפורש את המחסן לדירתם. (3) התובעים יוצגו ע"י עוה"ד שיפר, והמצג שהציגה, לפיו כולל הממכר את הדירה והחצר בלבד, מחייב את התובעים, ועליו הסתמך הבנק במכתב ההחרגה. (4) בטענה מקדמית, טוענים הנתבעים לחוסר סמכות עניינית של בית משפט זה, שכן התביעה היא להחרגת מחסן, וצריכה להידון על פי שוויה הכספי, שהיא בגדר סמכות של בית-משפט השלום. .7לעניין הסמכות העניינית אעיר כי המחסן הוא חלק מן הממכר, והשאלה אם הוחרג על ידי הבנק אם לאו, נגזרת מהצהרה על קיומה של זכות קניינית בממכר בשלמותו במסגרת היחסים שבין הבנק לתובעים. לפיכך, מדובר בתביעה הנוגעת למקרקעין, שהיא בסמכותו השיורית של בית המשפט המחוזי (סעיף 51(א)(3) סיפא וסעיף 40(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984). .8לגופו של עניין: א. הסכם השיתוף לא נרשם בפנקסי המקרקעין. הן לבנק והן לתובעים היה ברור שהנכס עתיד להירשם כבית משותף, ושהדירות תיוחדנה לבעלים. ב. מן המסמכים השונים שהגישו שני הצדדים עולה כי דרעי פעל בנכס כבא- כוחם של שאר הבעלים לכל דבר ועניין, דהיינו, בהסכם השיתוף, בייחוד הדירות, ברישום המשכנתא וכן בכריתת ההסכם עם התובעים. ג. על כל פנים, מכתב ההחרגה של הבנק ניתן חרף העובדה שהחצר אינה נזכרת בהסכם השיתוף. העובדה שבמכתב ההחרגה הזכיר הבנק את החצר והתעלם מהמחסן נגועה בחוסר תום לב או ברשלנות, כאשר הוא מאזכר את ההסכם מפורשות. המצב אף מחמיר כאשר בסעיף 9לתצהירה של נציגת הבנק, הגב' חורי, היא טוענת שהובהר לה חד משמעית "כי הגב' כהן מכרה דירה בת שלושה חדרים", ומשמיטה לפתע גם את החצר. חזקה על בנק, שעיין היטב בהסכם בטרם הוציא את מכתב ההחרגה. זאת גם עולה מעדותה של הגב' חורי לפני בית המשפט, בה ציינה כי "הבנק לא מוציא מכתבי החרגה לפני שהוא קורא את ההסכם". בפתיחת מכתב ההחרגה מזכיר הבנק מפורשות את ההסכם ומועד עריכתו. לפיכך, לא יוכל הבנק להיבנות מהתרשלותו. מכל מקום אם התכוון הבנק להוציא מגדר ההסכם את המחסן, היה עליו לעשות זאת מפורשות ולא להטעות את התובעים, אשר הסתמכו עליו בתום לב, היינו, שהם מקבלים ממכר נקי מכל שעבוד, בהתאם לאמור בהסכם. ד. באשר לשאלה את מי ייצגה עו"ד שיפר, נדגיש כי בסעיף 10(ג) להסכם מסכימים התובעים לכך שעוה"ד של המוכרת "יטפל בהליכים הקשורים בביצוע רישום הרכישה", ומתחייבים "להופיע לפי דרישת ב"כ המוכרת כאמור, בכל משרד ממשלתי...". בסעיף 14(א) להסכם, מסכימים התובעים לשאת במחצית שכ"ט עוה"ד שיפר "עבור עריכת החוזה". לא ניתן להסיק מתוכן החוזה, ולא הוכח בכל דרך אחרת, על הסמכת התובעים את עוה"ד שיפר לפעול מטעמם בשום תחום מלבד התחומים המצומצמים שצוינו בסעיפים האמורים. המסקנה היא, שעוה"ד ייצגה במגעיה עם הבנק את המוכרים בלבד, וכל טענה בדבר הטעיה מכוונת או רשלנית שהוא מעלה כלפי התובעים, דינה להידחות. ה. לאור האמור לעיל, רואה אני לקבל את תביעת התובעים, במובן זה שאני קובעת, כי המשכנתא אינה חלה על המחסן או על כל חלק אחר בממכר, כהגדרתו בהסכם, וכי צו כינוס הנכסים לא חל על הממכר או על חלק מחלקיו, והליכי ההוצל"פ ביחס אליו בטלים. הנתבע ישלם לתובעים את הוצאות המשפט וכן סך 000, 10ש"ח שכ"ט עורך-דין בתוספת מע"מ כחוק. בנקמסמכים