קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו מניעת מפגש עם עורך דין: העותר נעצר (ביום 23.4.2001) על-ידי כוחות הביטחון. בעת הארכת מעצרו (ביום 30.4.2001) ביקש סניגורו להיפגש עמו. הדבר נמנע ממנו מכוח צו מניעת פגישה שהוצא בו ביום (כלומר, ב-30.4.2001) על-ידי הממונה על החקירה ושתוקפו למשך חמישה ימים. כנגד חוקיותו של צו זה הוגשה (ביום 2.5.2001) העתירה שלפנינו. למחרת היום (כלומר, 3.5.2001) התקיים הדיון בפנינו. שלוש היו טענותיו של בא-כוח העותר: האחת, כי הצו בדבר מניעת הפגישה של העותר עם עורך-דינו הוצא רק לקראת הארכת מעצרו של העותר (ביום 30.4.2001) ולא עם מעצרו (ביום 23.4.2001). הטענה השנייה הינה כי טובת החקירה וביטחון האזור אינם מצדיקים מניעת פגישה בין העותר לעורך-דינו. הטענה השלישית של בא-כוח העותר הינה כי מופעל על העותר לחץ פיזי. בדברי תשובתו ציין בא-כוח המשיבים, כי ההחלטה למנוע את הפגישה בין העותר לעורך-דינו נתקבלה על-ידי הממונה על החקירה לפני הדיון בהארכת מעצרו, ואך בשל תקלה הוצא הצו בעת הארכת המעצר. הוא מסר לנו כי קיימת אפשרות כי הממונה על החקירה יאריך את הצו לכמה ימים נוספים. בא-כוח המשיבים טען בפנינו כי הצו דרוש מטעמים של טובת החקירה וביטחון האזור, וכי הוא מוכן להציג בפנינו את כל הנתונים בדלתיים סגורות. לבסוף, בא-כוח המשיבים הצהיר בפנינו כי לא ננקט כל לחץ פיזי כלפי העותר. בסיום הדיון החלטנו - בהסכמת הצדדים ובהתחשב בכך שצו מניעת הפגישה של העותר עם עורך-דינו יפוג למחרת היום (הוא - 24.4.2001) אלא אם כן יוארך - לדחות המשך הדיון ליום ראשון הקרוב לאותו המועד (הוא - 6.5.2001). עם פתיחת הדיון (ביום ראשון, 6.5.2001) מסר לנו בא-כוח המשיבים כי הצו המקורי למניעת פגישת העצור עם עורך-דינו הוארך למשך שלושה ימים נוספים (כלומר, עד 7.5.2001). קיימת אפשרות כי "רשות מאשרת" - המוסמכת להאריך צו מניעת פגישה בין העותר לעורך-דינו מעבר לחמישה-עשר ימים מיום המעצר - תאריך את צו-המניעה לתקופה נוספת (שלא תעלה על חמישה-עשר ימים). בהסכמת בא-כוח העותר הוצג בפנינו החומר הסודי אשר שימש בסיס להוצאת הצו המונע פגישה בין העותר לעורך-דינו. בו ביום דחינו את העתירה. אלה נימוקינו. פגישת עצור עם עורך-דין היא זכות יסוד שחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו מעניק לכל עצור. היא נגזרת מזכותו של כל אדם לחירות אישית (ראו בג"ץ 3412/91 סופיאן נ' מפקד כוחות צה"ל באזור חבל עזה [1]). מכאן זכותו של העציר כי ברגע שמתקבלת ההחלטה על מניעת הפגישה (מכוח סעיפים 18ג(ג)(1) או 18ג(ג)(2) לצו בדבר הוראות בטחון (יהודה והשומרון) (מס' 378), תש"ל-1970) יוצא הצו ותוכנו יימסר לעצור. אין להמתין בעניין זה לפנייה של עורך-דין המבקש להיפגש עם לקוחו. גישה זו מקובלת גם על המשיבים. אכן, הם מונים את תקופת חמישה-עשר הימים לתוקפו של צו-מניעה שמוצא על-ידי הממונה על החקירה מיום המעצר (הוא - 23.4.2001) ולא מיום הוצאת הצו (הוא - 3.5.2001). לגוף העניין, שוכנענו כי טובת החקירה וביטחון האזור מצדיקים את הצו המונע מהעותר פגישה עם עורך-הדין. לא נוכל לעמוד על פרטי העניין. נציין רק כי פגישה בין העותר לעורך-דינו עשויה לסכל את החקירה ובכך לפגוע פגיעה קשה בביטחון האזור. מטעמים אלה דחינו (עוד ביום 6.5.2001) את העתירה. השופט י' אנגלרד אני מסכים. השופט א' ריבלין אני מסכים. הוחלט כאמור בפסק-דינו של הנשיא ברק. צוויםצו מניעהעורך דיןמעצר