קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השפעת שעון הקיץ על המדד: התובע הגיש שלוש תביעות אשר מקורן בעיסקה אחת, בה רכש התובע דירה מן הנתבעת. שתיים מן התביעות, העילה המשפטית שלהן הינה זהה אלא שהתובע תובע נתבעים שונים.   בתביעה בת.ק. 4245/01 תובע התובע את החברה ממנה רכש את הדירה בטענה כי בחוזה המכר הוצמד מחיר הדירה למדד התשומות לבניה למגורים "ובניכוי השפעת שעות הקיץ בענף הבניה", לטענתו ניכוי זה הוסף ללא ידיעתו מאחר שבטיוטות החוזה ובזיכרון הדברים לא היו מילים אלה. התובע טוען כי עקב הוספת מילים אלה מחיר הדירה היה גבוה יותר בסך של מעל 5000$.   בתביעה בת.ק. 4246/01 תובע התובע את עורך הדין של החברה בטענה שהוא זה אשר הטעה אותו, כאמור בתביעה 4245/01.   היות ומדובר בתביעות קטנות לא החמרתי עם התובע בשאלות משפטיות אם רשאי היה התובע להגיש כך את התביעות תוך פיצולן. הסתפקתי בכך שהוראתי על איחוד הדיון כדי למנוע בזבוז זמן יקר. זה המקום לציין כי אין התובע זכאי לכפל פיצויים. אם אקבע כי מגיעים לו פיצויים, אלה יחולקו בין הנתבעים או שיוטלו רק על אחד מהם. התוצאה היא כי התובע לא הרוויח דבר מכך שהגיש את תביעותיו במפוצל.   לגוף העניין עולות מספר שאלות - מה המשמעות הכספית של תוספת המילים בדבר הניכוי של השפעת שעות הקיץ. האם מותר היה לנתבעת להוסיף את ניכוי שעות הקיץ ולהגדיל בכך את את ההצמדה. האם היה על הנתבעים להפנות את תשומת לב התובע לתוספת מילים אלה. האם הנתבעים הפנו את תשומת לב התובע לתוספת המילים. האם זכאי התובע לפיצוי ועל מי מן הנתבעים לפצותו.   מה המשמעות הכספית של תוספת המילים - בתחילה אפשרתי לצדדים להגיש, כל אחד מהם, תחשיב של המשמעות הכספית. אולם לאור הפער העצום בין התחשיבים, מיניתי מומחה מטעם ביהמ"ש. יצויין כי על פי תחשיבי הצדדים טענה הנתבעת כי ההפרש עומד על סך של 301 ₪ בלבד (!!!). התובע טוען כי ההפרש עומד על סך של 21,953 ₪. טענת התובע דומה לממצאי המומחה אשר העמיד את ההפרש על סך של 20,191 ₪. איפשרתי לצדדים להגיב על חוות הדעת. תגובת הנתבעת הועברה לתגובת המומחה, המומחה קבע נחרצות (בתגובתו לסעיף 2.5) כי חישובי הנתבעת אינם נכונים. עקב ההפרש העצום בין גירסת הנתבעת לממצאי המומחה, איני יכולה שלא לחוות דעתי על כך. מסקנתי היא אחת מן השתיים - אם טעתה הנתבעת בתום לב, בתחשיב אשר הוגש לי, הרי יש בכך כדי להצביע על פגמים בניהול החשבונות של הנתבעת. טוב תעשה הנתבעת אם תערוך "בדק בית" רציני בכל חשבונותיה שמא נפלו טעויות אשר ראוי לתקנם, גם בחשבונות אחרים ואולי אף בחשבונות של לקוחותיה. מאידך, אם לא טעתה הנתבעת בתום לב, המסקנה היא כי מדובר בחישוב מטעה במכווון. מסקנה זו הינה חמורה ביותר עבור הנתבעת ונוטה אני להאמין כי האפשרות הראשונה היא הנכונה. כך או אחרת, לעמדת הנתבעת בדבר ההפרש יש השלכה לעניין ההוצאות. כזכור, בתחילה אפשרתי לצדדים ליתן את עמדתם, מתוך מטרה לחסוך לצדדים את עלות המומחה מטעם ביהמ"ש. עקב הפער העצום נאלצתי למנות מומחה מטעם ביהמ"ש, אשר בהוצאותיו נשאו הצדדים בחלקים שווים. המסקנה היא כי הצורך במינוי המומחה נוצר רק עקב התחשיב השגוי והמטעה של הנתבעת. לאור האמור אני מטילה על הנתבעת את מלוא הוצאות המומחה, זאת ללא קשר לתוצאות ההליך. אני קובעת כי הנתבעת תשלם לתובע את חלקו בשכר טרחת המומחה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית למן היום בו שילם התובע את שכרו של המומחה ועד ליום התשלום בפועל.   האם היתה הנתבעת רשאית לנכות מן ההצמדה את השפעת שעות הקיץ בענף הבניה - לענין זה שוכנעתי, כי התשובה לכך חיובית. מסקנתי זו מתבססת על המסמכים נ/1 ו- נ/2 אשר הוגשו על ידי הנתבעת, מסמכי התאחדות הקבלנים והבונים בישראל. גם המומחה מטעם בית המשפט מציין בחוות דעתו כי ניכוי של שעות הקיץ מן המדד מהווה נוהג גם במשרד הבינוי והשיכון. לתובע עצמו אין טענה ספציפית מדוע אסור היה לה לעשות זאת. טענות התובע הן בתחום החוזי כפי שבא לידי ביטוי במחלוקות האחרות בין הצדדים.   האם היה על הנתבעים להפנות את תשומת לב התובע לתוספת של מילים אלה - דומני שלא יכלה להיות מחלוקת כי התשובה לשאלה זו היא חיובית. מסקנה זו מעוגנת כדבעי בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973. נראה כי הנתבעת לא מכחישה זאת ולכן לא ארחיב על כך את הדברים.   האם הפנו הנתבעים את תשומת לב התובע לתוספת של מילים אלה - בשאלה זו נעוצה עיקר המחלוקת בין הצדדים. הנתבע בת.ק. 4246/01 היה עורך הדין של הנתבעת 4245/01 והוא אשר ניהל משא ומתן עם התובע. כל צד דבק בפני בגירסתו. לגירסת התובע הוא קיבל מסמכים מן הנתבעת, באשר בכולם נאמר כי המחירים יהיו צמודים למדד תשומת הבניה מבלי שנאמר בהם כי יהיה ניכוי של השפעת שעות הקיץ. התובע צירף את ת/6 - ת/9 וכן נספח 1 לכתב התביעה. עוד טוען התובע כי, בעת ניהול המשא ומתן אצל הנתבע, עו"ד יוגב במשרדו, לא הפנה אותו עו"ד יוגב לעניין זה ספציפית. התובע מודה (עמ' 7 לפרוטוקול) כי היתה ישיבה של 4 שעות בה עברו על הסעיפים שונים בחוזה והוכנסו בו שינויים. התובע טוען כי בעת הישיבה היה בידיו החוזה לדוגמא (נספח 2 לכתב התביעה) אשר בו אין את התוספת של הניכוי (עמוד 6 שורה 21 לפרוטוקול מיום 01.01.02). לדבריו, בהמשך עדותו, בעת שחתם על החוזה לא ראה כי ניתן לו נוסח אחר שכן השינוי היחיד היה בתוספת הנדונה, שאינה בולטת לעין. הנתבעת טוענת כי תשומת ליבו של התובע הופנתה למילים נשוא המחלוקות וכי הנתבע, כנציג הנתבעת הבהיר לתובע, הבהר היטב את המשמעות (ראה עמ' 8 לפרוטוקול מיום 01/01/02).   מן החומר אשר הוגש לתיק ועדויות הצדדים הגעתי למסקנות הבאות: 1. שוכנעתי, על ידי התובע כי יש לא מעט חוסר תום לב בהתנהגותה של הנתבעת כאשר בכל המסמכים הקודמים לחתימה מוזכר המדד כמדד תשומות הבניה, ללא כל איזכור של ניכוי בגין שעות קיץ (ראה נספחים ת/6 - ת/9 וכן נספח 1 לתביעה). מסמכים אלה יוצרים אשלייה שהמדד הוא מדד תשומת הבניה ותו-לא. בחלק מן המסמכים מצויינים נקודות המדד אשר יילקחו בחשבון ובכך נוצר מצג כאילו סעיף המדד מפורט עד תום. מצג זה מהווה מעין מסך אשר מביא את המתקשר לאמונה כי נושא המדד ממוצה ואינו נתון לשינוי. מסמכים אלה מעוררים לא מעט ספק ביחס לתום ליבה של הנתבעת בעת המשא ומתן עם לקוחותיה. הנתבעת מפנה אותי למספר הוראות המהוות לדעתה, הגנה לנתבעת. כך לדוגמא בסעיפים 12,19,34 לכתב ההגנה. אינני מקבלת את גרסת הנתבעת. גם אם מסכימים הצדדים כי "ייתכנו שינויים" וגם אם יודעים הצדדים כי הטיוטות והדוגמאות של החוזים, אינם מחייבים בעת ההתקשרות עצמה, עדיין, אין הנתבעת יכולה לקחת לעצמה את החירות לעשות שינויים ללא הסכמת הצד השני, המתקשר עמה ועדיין כפופה הנתבעת לחובת תום הלב אשר בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973.   2. גם אם אצא מנקודת הנחה שהנתבע 2, עו"ד אלי יוגב, הפנה את תשומת לב התובע לנושא השפעת שעון הקיץ על המדד, עדיין לא יהיה בכך כדי להועיל לנתבעת. עניין זה עלה, ככל שעלה, רק בעת החתימה על החוזה. עד לאותו השלב, וגם באותו השלב עצמו, היה התובע שבוי בהבנתו לגבי מדד תשומת הבניה, זאת לאור המסמכים הרבים של הנתבעת, אשר קבעו זאת במפורש. הנושא דנן, של השפעת שעון הקיץ על המדד, אינו עניין שולי ואינו עניין פשוט. אדם מן הישוב אשר אינו בקי בנושאים אלה, לא בנקל יבינם וירד למלוא משמעותם. על אחת כמה וכמה עניין זה אינו פשוט וקל להבנה, כאשר התובע היה, כאמור, משוכנע ובטוח בתפיסתו את המדד כפי שפורט במסמכי הנתבעת.   3. גם אם היה התובע מבין את מלוא משמעות השינוי בחוזה, כפי שטוען עו"ד יוגב כי הוסבר לתובע, אינני מקבלת את גרסת הנתבעת שיכול היה לסגת מן ההתקשרות. כאשר הצדדים מגיעים לרגע החתימה, לאחר מו"מ ארוך וחילופי מסמכים, אין זה קל ופשוט כלל וכלל, לקום ולהסתלק מן החתימה. שלב זה הוא רק שיאו של הליך מתמשך, לעיתים קצר ולעיתים ארוך, של מו"מ. "לשבור את הכלים" ברגע החתימה אינו דבר של מה - בכך.   השלבים של ניהול המו"מ בין הצדדים חשובים הם ובעלי ערך משפטי רב. צד אינו יכול להטעות את הצד השני לאורך דרך ארוכה ולקוות כי פעולתו זו תתרפא אם, בעת החתימה, יזכיר ואפילו יפרט את האמת.   על פי סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973 ועל פי סעיפים 10 ו - 11 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א 1970 - אני קובעת כי הנתבעת תחזיר לתובע את ההפרש בין שתי השיטות לחישוב המדד, על פי חוות הדעת של המומחה. היות והתובע הגיש את התביעות בבית המשפט לתביעות קטנות אני קובעת הנתבעת תשלם לתובע את הסכום אשר בכתב התביעה בסך של 16,500 ₪. הסכום ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 02.10.94 ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף, תחזיר הנתבעת לתובע את חלקו בשכ"ט המומחה, כפי שקבעתי לעיל. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע סך של 500 ₪ הוצאות הליך זה.   לאור פסק הדין הנ"ל, כנגד הנתבעת, מתייתר הדיון בתביעה כנגד עו"ד אלי יוגב. אין משמעות לשאלה מה בדיוק הוסבר לתובע באותה הפגישה, מה בדיוק הבין התובע ואם הבין את כל המשמעות. אני דוחה את התביעה כנגד עו"ד אלי יוגב, ללא צו להוצאות. בניהענף הבנייהמדד