ניתוב אוניות בנמל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חובת ניתוב אוניות בנמל: 1. העותרות הן הסוכנות והמייצגות של שלוש אניות נוסעים העוגנות בנמל אילת והמשמשות כבתי קזינו צפים לעריכת הימורים [האסורים עפ"י הדין בישראל] בעת ההפלגות הקצרות שהן מפליגות מנמל אילת וחזרה. בנובמבר 2003 הודיע להן מנהל נמל אילת [המשיב 2] בשם רשות הנמלים [המשיבה 1] כי מעתה ואילך לא תותר יציאת האניות את הנמל וכניסתן אליו אלא בלווית שירותי ניתוב מטעם הנמל וזאת בהתאם לתקנה 47 לתקנות הנמלים תשל"ה [להלן: "התקנות"]. בעתירתן טוענות העותרות כי הוראות תקנה 47 הנ"ל אינן חלות עליהן שכן נפח האניות נטו הינו פחות מ-100 טונות ועל כן עפ"י תקנה 48 לתקנות לא חלה על האניות חובת הניתוב. לחלופין טוענות הן כי האניות יצאו ובאו את הנמל באופן חופשי משך שמונה שנים מבלי שנדרשו ע"י המשיבים לאותה חובת הניתוב, ועל כן אין מקום לחייבן עתה באותה החובה. לחילופי חילופין טוענות הן כי על המשיבים להעמיד לרשותם את שירותי הניתוב בכל ימות השנה ובכל שעות היממה [לרבות שבתות, לילות וחגים] ולא להסתפק בהעמדת אותם השירותים רק במועדים בהם רשות הנמלים פועלת ונותנת את שירותיה. 2. דין העתירה, על שלוש חלופותיה, להידחות. כמפורט בדברי ב"כ המשיבים, שלוש האניות הינן בנפחים [נטו] של 135 טון ["אנטיגוני"], 167 טון ["ליידי די"] ו-150 טון ["ויקטוריה"]. על כן לא חל לגביהן הפטור מחובת הניתוב שבתקנה 48 לתקנות. טענת העותרות כי "נפח נטו" הינו נתון הניתן לשינוי ולהתאמה - אינה ממין העניין - שכן לעת הזו לא בוצעו שינויים או התאמות כלשהן באותן האניות והריהן בנפחיהן הרשומים דלעיל. טוענות המשיבות כי הימנעות רשות הנמלים מאכיפת התקנות משך שמונה שנים והפעלתן ה"פתאומית" עתה, כמוה כהחלטת רשות מינהלית לבטל רשיון שכבר ניתן, אשר השיקולים הנדרשים לה מוקפדים מהחלטה למתן או שלילת היתר מלכתחילה. התייחסות המשיבות לעניין זה בכתב התשובה היתה כדלהלן: "הספינות נהגו לצאת את נמל אילת ולשוב אליו מספר פעמים ביממה בלא להיזקק לשירותי ניתוב, לפנים משורת הדין, מאחר ונמל אילת הוא נמל פתוח והספינות עגנו ברציף צדדי מבלי להפריע לפעילות הנמל ברציף הראשי. באחרונה נבחנה סוגיה זו מחדש ונמצא כי חובה עפ"י הדין לאכוף על ספינות העותרים להיזקק לשירותי ניתוב, וזאת בהתאם לתקנות הנמלים". אכן, אין בדברים אלה הסבר ראוי מדוע נמנעה הרשות מאכיפת התקנה שנים ארוכות. זאת בעיקר נוכח העובדה שעיקר עניינה של חובת הניתוב היא בבטיחות הנמל, כלי השייט והמשתמשים בהם. מכל מקום, אותו מחדל של רשות הנמלים, שסוף סוף תוקן על ידה, לא הקנה זכות או "היתר" כלשהם לעותרות לפטור מחובותיהן עפ"י אותן התקנות. אדרבא, המצב ששרר שמונה שנים, בהן נמנעה הרשות מאכיפת תקנות הנמלים וחובת הניתוב, הוא הראוי לביקורת ונמצאו העותרות "נהנות מן ההפקר" כל אותן השנים ובוודאי שלא קנו או רכשו זכות קניין או חזקה בפטור מחובת התקנות. אין דמיון או צד משותף בין הסיטואציה דנן בה נמנעה הרשות מאכיפת הוראות הדין למצב הנטען ע"י העותרות אשר בו ניתן היתר או רשיון והרשות מבקשת לבטלו. 3. לא מצאתי מקור כלשהו לעתירה החלופית לפיה חייבת הרשות להעמיד לרשות העותרות את שירותי הניתוב לספינות הקזינו וההימורים שלהן 24 שעות ביממה 365 ימים בשנה. בסעיף 17 לכתב התשובה מתייחסת הרשות לעניין זה כדלהלן: "המשיבים טוענים כי מאז ומתמיד היו מוכנים להעניק לספינות [נשוא העתירה-י.א.] את אותם השירותים הניתנים לספינות אחרות הפוקדות את נמל אילת, באותם התנאים ובאותם הזמנים הנהוגים בנמל, ללא אפליה. ובלבד שהספינות פועלות כדין וממלאות אחר כל הוראות הדין". עמדה זו של המשיבים ראויה ונאותה היא ואיני מוצא עילה להתערב בה. 4. סוף דבר, אני דוחה את העתירה. העותרות ישלמו למשיבה 1 הוצאות עתירה זו ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. משפט ימי - דיני ימאות