נכות כללית הכנסות

תנאי מקדמי להכללת מבוטח בגדר "נכה" הוא צמצום בהכנסות המבוטח, או אי יכולתו להשתכר כאמור בסעיף 195לחוק (ר' דב"ע נב/0-123 המוסד לביטוח לאומי - ארלט נדלר, פד"ע כ"ה 549). כמו כן נקבע בפסיקה, כי קצבת הנכות הכללית הינה קצבת קיום מינימאלי המשתלמת לנכים בגין אובדן כושר עבודתם, ושיעורה ועצם הזכאות לה הינה תלוית הכנסה (עב"ל 55883-01-11 ח'אלד דהאמשה - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 17/11/2011). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נכות כללית הכנסות: השאלה העומדת לפתחו של בית הדין היא - האם לאחר שהתובע, הוכר כ"נכה" בנכות כללית לפי סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי וגם החוק) ולאחר מכן חלה עָלִיָה בהכנסתו ולא נמצא כי יש צמצום בהכנוסתיו מעבודה, יש לבטל את הכרתו כ"נכה", או שמא יש לנכות את הכנסתו מעבודה, לפי סעיף 202 לחוק, ולהותיר את הגדרתו כ"נכה"? העובדות החשובות לענייננו: התובע חולה לב וחולה במחלה פפיסית, הגיש לנתבע ביום 28/11/1996 תביעה לקצבת נכות כללית. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה לתובע ביום 31/12/1996 נכות רפואית צמיתה בשיעור 50% החל מיום 1/6/1996. לתובע נקבעה דרגת אי כושר בשיעור 75% החל מיום 14/8/1996 ובשיעור 60% החל מיום 16/9/1996. בתאריך 3/2/2005 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור 50% החל מיום 16/9/1996, ונקבעה לתובע דרגת אי כושר בשיעור 60% החל מיום 1/12/2004. בין השנים 1997 - 2003 עבד התובע בחברת תיגבור אבטחה וניקיון. בין השנים 2003 - 2008 עבד התובע בעיריית נהריה בעבודת אחזקה ותיקונים, באמצעות חברת כח אדם, חברת משמרת אבטחה וניקיון (נהריה) בע"מ. החל מחודש 3/2008 עובד התובע בעיריית נהריה כעובד שכיר מן המניין. יצויין כי מיום שהחל התובע לעבוד כעובד מן המניין בעיריית נהריה, חלה עָלִיָה בשכרו. החל משנת 2006 התובע הגיש לנתבע תלושי שכר מדי שנה. ביום 26/2/2009 הודיע הנתבע לתובע, כי במסגרת בחינת זכאותו של התובע לקצבת נכות כללית, נמצא כי הכנסות התובע מעבודה, החל מחודש 4/2008 עלו על 25% מהשכר הממוצע במשק והן לא צומצמו ב - 50% במשך 90 ימים רצופים ולפיכך אין התובע עונה על הגדרת "נכה" כאמור בסעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי וזאת החל מ - 1/4/2008 ועל כן הופסק תשלומה של גמלת הנכות הכללית לתובע. ביום 8/3/2009 הודיע הנתבע לתובע כי נוצר לו חוב בגין גמלת יתר בנכות כללית בסך 18,001 ₪ לתקופה מ-1/4/2008 ועד 31/1/2009. יוטעם כי התובע שילם את חובו (ר' דברי ב"כ הנתבע וב"כ התובע בעמ' 5 לפרוטוקול הדיון) . ביום 1/11/2009 הגיש התובע תביעה חוזרת לגמלת נכות כללית. תביעתו זו של התובע נדחתה על ידי הנתבע בנימוק שהכנסות התובע מעבודה עלו על 60% מהשכר הממוצע במשק ולא פחתו משיעור זה במשך 90 ימים רצופים. ביום 7/9/2010 הגיש התובע לנתבע תביעה חוזרת לקצבת נכות כללית. תביעה זו אושרה על ידי הנתבע החל מיום 1/10/2010. בדיון מיום 1/2/2011 הסכימו הצדדים כי מדובר במחלוקת משפטית ואין צורך בחקירת עדים וכי השאלה המשפטית היא - האם לאחר שהתובע הוכר כ"נכה" בנכות כללית, לפי סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי ולאחר מכן חלה עָלִיָה בהכנסתו ולא נמצא כי יש צמצום בהכנוסתיו מעבודה, יש לבטל את הכרתו כ"נכה", או שמא יש לנכות את הכנסתו מעבודה, לפי סעיף 202 לחוק, ולהותיר את הגדרתו כ"נכה"? דיון והכרעה התובע טוען כי משהוגדר כ"נכה" (בשנת 1996), ולאחר שעבר את מבחן ההכנסות, מבחן שיעור הנכות הרפואית ושיעור הנכות התפקודית, אין לבחון את זכאותו שוב באספקלריה של מבחן ההכנסות, אשר בהגדרת "נכה" (סעיף 13 לכתב התביעה). לגישת התובע, משהוגדר כ"נכה", יש לנכות כל הכנסה שיש לו לפי סעיף 202(ב) לחוק. לפיכך טוען התובע, כי הנתבע טעה בהחלטתו לפיה אין הוא עונה יותר על הגדרת "נכה", בשל הכנסותיו מעבודה. לקצבת נכות כללית זכאי רק מי שהוגדר כ"נכה" בחוק הביטוח הלאומי. סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי (בנוסחו בתקופה הרלוונטית לתביעה) הגדיר "נכה" כדלקמן: "נכה - מבוטח, למעט עקרת בית, שכתוצאה מליקוי מתקיים בו אחד מאלה: (1) אין לו כושר להשתכר מעבודה או ממשלח יד ואינו משתכר סכום השווה ל- 25% מהשכר הממוצע. (2) כושרו להשתכר מעבודה או ממשלח יד, וכן השתכרותו בפועל, צומצמו עקב הליקוי, בין בבת אחת ובין בהדרגה, ב- 50% או יותר...." זכאותו של מבוטח לגמלה או קצבה מותנית במעמדו על פי חוק הביטוח הלאומי. כאשר מונחת בפני הנתבע תביעה לקבלת גמלה או קצבה מוסמך הנתבע ואף חייב לבצע את בחינת סיווג המבוטח עובר להגשת התביעה ויתרה מכן, לעיתים רשאי הוא לערוך את בחינת הסיווג מטעמו ללא תביעה מחדש מטעם המבוטח (עב"ל 702/07 ‏שרה ירון - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 7/10/2008; עב"ל 364/05 שרונה בהלקנר - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 8/8/2006). יוטעם כי "העיקרון המנחה בענף ביטוח הנכות הוא עיקרון אי - סופיות הדיון, כך שבעת שינוי נסיבות או מעמד, שמורה לנתבע הזכות לבחון מחדש את תנאי זכאותו של המבוטח וזאת כשם שהזכות לבדיקה מחדש נתונה בידי המבוטח עצמו" (ר' פסק דין שרונה בהלקנר לעיל). לנתבע הזכות לדון מחדש הן בעצם הזכאות והן בשיעור הקצבה (ר' דב"ע נה/0-71 המוסד לביטוח לאומי - משה חיים יעקבי, פד"ע כט 27). תנאי מקדמי להכללת מבוטח בגדר "נכה" הוא צמצום בהכנסות המבוטח, או אי יכולתו להשתכר כאמור בסעיף 195לחוק (ר' דב"ע נב/0-123 המוסד לביטוח לאומי - ארלט נדלר, פד"ע כ"ה 549). כמו כן נקבע בפסיקה, כי קצבת הנכות הכללית הינה קצבת קיום מינימאלי המשתלמת לנכים בגין אובדן כושר עבודתם, ושיעורה ועצם הזכאות לה הינה תלוית הכנסה (עב"ל 55883-01-11 ח'אלד דהאמשה - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 17/11/2011). כך גם נספק, כי ביטוח נכות נועד להושיט סיוע למי שמטה לחמו נשבר. החוק על פי תכליתו הוא חוק סיעודי מובהק, ואין מקום להמשיך לשלם קצבה, למי ששפר עליו מצבו הכלכלי, רק משום שבעבר היה במעמד "נכה" (ר' פסק דין ארלט נדלר לעיל). לאור הלכות אלו סוברים אנו, כי בדין נשללה זכאותו של התובע לגמלת נכות החל מיום 1/4/2008. ההלכה הפסוקה קובעת, כי לנתבע הסמכות לבחון את עצם זכאותו של המבוטח בכל עת, לאור מצבו המעודכן וכפועל יוצא רשאי הנתבע לבחון את התקיימותם של התנאים המקדמיים. כך נעשה גם בענייננו. משהעלתה בדיקת הנתבע כי החל מ-4/2008 אין צמצום בהכנסות התובע כנדרש בסעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי, הרי שאין התובע עונה על הגדרת "נכה" ובדין נשללה ממנו קצבת הנכות. התובע טוען כי הנתבע לא העמידו לבדיקה מחדש לעניין כושר השתכרותו, לפי סעיף 214 לחוק ומשכך ההחלטה על דחיית תביעתו לגמלת נכות בטעות יסודה. עוד טוען התובע לעניין זה כי פקיד התביעות איננו יכול לשנות את מעמדו של התובע או לבטל את הגדרתו כ"נכה" רק בהתבסס על תלושי שכרו, בטרם יעמידו לבחינה כאמור בסעיפים 209 ו- 214 לחוק הביטוח הלאומי. אין בידינו לקבל טענות אלו של התובע. כפי שמצינו לעיל, לנתבע הזכות והסמכות לבחון מחדש את עצם זכאותו של מבוטח לגמלה בכל עת, וכפועל יוצא, את התקיימותם של התנאים המקדמיים בכל עת, ומשנמצא כי לא מתקיימים במבוטח התנאים המקדמיים, רשאי הוא לשנות את מעמדו של המבוטח בהתאם. כפי שכבר נספק, משהתובע אינו עונה על הגדרת "נכה" ולו רק לפי מבחן ההכנסות, אין מקום לפעול בעניינו כאמור בסעיפים 214 ו- 202 לחוק (ר' פסק דין ארלט נדלר לעיל). זאת ועוד, סעיף 214(א) לחוק קובע, כי המוסד רשאי לבדוק מחדש את דרגת אי הכושר של "נכה" להשתכר, או את שיעור נכותו הרפואית. הנה כי כן, סעיף זה מתייחס ל"נכה" ולא ל"מבוטח". משלא מתקיימים יותר בתובע התנאים המקדמיים להכרתו כ"נכה" והתובע אינו עונה יותר להגדרת "נכה" על פי חוק הביטוח הלאומי, אזי לא ניתן להפעיל בעניינו את סעיפים 209 ו- 214 לחוק ואין להעמיד את התובע לבדיקה מחדש, כך גם לגבי סעיף 202 לחוק. משאלה פני הדברים - דין התביעה להדחות - והיא נדחית בזאת.   אין צו להוצאות. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. נכות כלליתנכות