מה הדין בסוגיית עיכוב בתשלום משכורת לעובד ? נקודת המוצא כפי שנקבעה בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 הינה הטלת פיצויי הלנת שכר על איחור בתשלומו, בכפוף להפעלת שיקול דעת שיפוטי. על מטרתם של פיצויי הלנה נכתב כי היא אינה לשמור על ערך הקרן שעל המעביד לשלם לעובד אלא ליצור מצב לפיו לא יהיה כדאי למעביד כלכלית לעכב את תשלום השכר (ר' ס. אדלר "פיצויי הלנה: חוק ופסיקה" שנתון משפט העבודה ו' (תשנ"ו) 5, 20-21). מצבו הכלכלי של המעביד הינו רק אחד השיקולים שעל בית הדין לשקול, אולם אין המדובר ב"סיסמת קסם" שתפטור את המעביד בכל מצב מתשלום פיצויי הלנה (ר' ע"ע 73/03 קרן השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות - מועצה מקומית עראבה, ניתן 3.12.03; דב"ע נו/5-62 תע"ש - קרן השתלמות למהנדסים, פד"ע לא 466; ע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות - מימון, עבודה ארצי, כרך לג (36) 25; ע"ע 349/99 המפד"ל - אגבריה, ניתן 23.12.03). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב בתשלום משכורת: 1. התובענות שבפני עניינן אחד: אי תשלום גמלאות לתובע, לחודשים דצמבר 03', ינואר ופברואר 04'. אין מחלוקת כי הנתבעת לא שילמה לתובע את גמלאותיו. השאלה היחידה שבמחלוקת הינה שאלת הפחתת פיצויי ההלנה. 2. התובע הדגיש כי מדובר באי תשלום הגמלה ולא רק בתביעה להלנה ועד היום לא שולם לו כל סכום. עוד טען כי הנתבעת לא מבצעת כל התייעלות, אך ממנו נדרש לשלם את מחיר מצבה הקשה של הנתבעת. בכל מקרה, הקשיים התקציביים שהנתבעת נתלית בהם, הם תוצאה ממצב שהנתבעת גרמה לו. 3. להלן תמצית טענות הנתבעת: א. הנתבעת אינה מקבלת תקציבים מעירית רחובות. ב. ביום 29.1.04 נחתם הסדר בין הסתדרות העובדים וחבר המועצות הדתיות לפיו 80% מכל תקציב שיועבר למועצות הדתיות יועברו לצורך תשלום משכורות לעובדים ולגמלאים. ג. על פי החלטת ממשלה, החל מיום 2.5.04 ימונו ממונים חיצוניים לניהול המועצות הדתיות וזאת על פי תיקון לחוק שרותי הדת היהודיים. ד. מדובר בנסיבות חריגות שאינן מצוינות בשליטת הנתבעת אשר פעלה לאורך כל הדרך בתום לב. בנוסף, כספי פיצויי ההלנה המוטלים על הנתבעת מקורם בקופה הציבורית. ה. הנתבעת הצטרפה לעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק בדרישה כי הממשלה תפעל לתקצוב מתאים של המועצות הדתיות כדי שיתאפשר להן לשלם שכר וגמלאות כסדרם. 4. כאמור, השאלה היחידה בה יש להכריע היא האם בנסיבות עליהן הצביעו הצדדים, יש מקום להפחית את שיעור פיצויי ההלנה בגין אי תשלום גמלאות לתובע. נקודת המוצא כפי שנקבעה בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 הינה הטלת פיצויי הלנת שכר על אחור בתשלומו, בכפוף להפעלת שיקול דעת שיפוטי. על מטרתם של פיצויי הלנה נכתב כי היא אינה לשמור על ערך הקרן שעל המעביד לשלם לעובד אלא ליצור מצב לפיו לא יהיה כדאי למעביד כלכלית לעכב את תשלום השכר (ר' ס. אדלר "פיצויי הלנה: חוק ופסיקה" שנתון משפט העבודה ו' (תשנ"ו) 5, 20-21). מצבו הכלכלי של המעביד הינו רק אחד השיקולים שעל בית הדין לשקול, אולם אין המדובר ב"סיסמת קסם" שתפטור את המעביד בכל מצב מתשלום פיצויי הלנה (ר' ע"ע 73/03 קרן השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות - מועצה מקומית עראבה, ניתן 3.12.03; דב"ע נו/5-62 תע"ש - קרן השתלמות למהנדסים, פד"ע לא 466; ע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות - מימון, עבודה ארצי, כרך לג (36) 25; ע"ע 349/99 המפד"ל - אגבריה, ניתן 23.12.03). 5. במקרה אחר שהובא בפני (דמ 7685/03 טובים אמירם ו-31 אח' - עירית בני ברק, ניתן 9.3.04) סקרתי את השיקולים השונים בנושא, וכתבתי כי "הפחתה ניכרת של פיצויי הלנה, במיוחד מקום בו מדובר בשכר עובדים ובמקרה שחזר על עצמו, תסכל את מטרת המחוקק. ... מאידך גיסא, אין להתעלם מן העובדה כי הנתבעת, כמו רשויות מקומיות אחרות, מקבלת תקציביה ממשרדי הממשלה השונים. אם יושתו פיצויי הלנה מלאים, מימונם יבוא מתקצובם על ידי משרדי הממשלה. היינו, הדבר יגולגל על כתפי הציבור, ולא על המעביד. גם בכך עלולה להיות מסוכלת מטרתו של החוק. הדבר גם עלול להביא לשיתוקה של העיריה, ואף זו אינה מטרת החוק". שיקולים אלה יפים אף בענייננו. באותו ענין קבעתי כי יש להפחית את שעור פיצויי ההלנה ל-70% מהמקסימום שנקבע בחוק. 6. האם יש לחייב את הנתבעת כאן בפיצויי הלנה בשיעור דומה? כאמור, אין זו הפעם הראשונה שבה התובע פונה לבית הדין לעבודה באותו הענין - אי תשלום גמלאותיו. בהליך קודם, אשר התנהל בפני כב' הרשמת צדיק, נדונה אותה השאלה בדיוק, בנוגע לגמלאות התובע בגין החודשים ספטמבר - אוקטובר 2003. כב' הרשמת צדיק פסקה כדלקמן: "אי תשלום מתמשך של שכר העבודה וביתר שאת קצבת פרישה אשר כידוע הינה כל מקור הכנסתו של הגמלאי על פיה מכלכל הוא צעדיו, ועל יסודה משלם הוא תשלומיו, הינה מציאות אשר הדעת אינה סובלת. התובע, בהיותו עובד ואזרח ותיק זכאי לחיות ולהתקיים בכבוד כלכלי ואנושי כאחד. יתרה מכך, הלנת קצבת התובע אשר הינו אזרח ועובד ותיק שלא בנקלה ימצא מקור פרנסה למחיתו, לא רק מפירה כבודו האנושי והכלכלי, אלא מזעזעת באופן ישיר את זכויותיו וצרכיו הבסיסיים. במאזן האינטרסים שבין אינטרס הגמלאי לקבלת שכרו מחד, ומאידך, זכות הקניין של המעביד, גובר אינטרס העובד בנסיבות מקרה זה, בו לא שולמה קצבת הפרישה לתקופה ממושכת של כ-6 חודשים. תוצאה אחרת תוביל למצב בו המעביד אשר הינו הצד החזק במאזן הכוחות, ישלול זכויות התובע לקבלת קצבתו לתקופה ממושכת, תוך הפרת בוטה של חוק הגנת השכר וזכויות התובע כגמלאי וכאדם. בטרם אסיים החלטתי אציין כי אין לקבל טענת הנתבעת כי בשל היותה גוף מתוקצב ובהעדר העברת התקציבים הדרושים לה, אין לחייבה בפיצויי ההלנה. ברי לכל, כי הנתבעת הינה גוף מתוקצב, אולם בכך לא סגי כדי למלא אחר דרישות סעיף 18 לחוק הגנת השכר וההלכה הפסוקה בעניין זה. טענה זו בלבד אינה יכולה להפוך הקערה על פיה, ולהעביר את הנטל על כתפי העובד, עד כי ימצא הוא מממן פעילותה של הנתבעת באמצעות קצבתו אשר טרם שולמה. מעביד בהיותו גוף מתוקצב או גוף פרטי, אינו יכול להסיר מכתפיו האחריות לתשלום שכר העבודה לעובדיו וגמלאיו, תוך שהוא רומס באופן בוטה זכותם היסודית לקבלת שכר עבודתם ובמקרה זה קצבת פרישה. זאת ועוד, לו היתה הנתבעת גוף אשר אינו מתוקצב או מתוקצב בחלק מזערי, לא ניתן היה להפחית או לבטל את פיצויי ההלנה, שעה שלא הוכח כי חיוב בפיצויי הלנה יגרור התדרדרות המביאה לפשיטת רגל או פירוק."   כב' הרשמת צדיק קבעה כי פיצויי ההלנה יופחתו לשיעור של 60% מהשיעור המקסימלי הקבוע על פי החוק. בקשת רשות ערעור על פסק דין זה נדחתה ביום 3.5.04 (בר"ע 1219/04). 7. התובענות אשר בפני מעידות על כך שהנתבעת לא שינתה דרכיה והיא ממשיכה שלא לשלם את גמלאותיו של התובע, והוא נאלץ מדי חודש להגיש תביעתו לבית הדין לעבודה. במצב דברים זה, ראוי היה להחמיר עם הנתבעת ולפסוק פיצויי הלנה בשיעור גבוה יותר מזה שפסקה כב' הרשמת צדיק. יחד עם זאת, מטיעוני הנתבעת עולה כי לאחר הגשת התביעות, הנתבעת הגיעה להסדר מוסכם עם ההסתדרות הכללית ואף חלו שינויים בחוק שרותי הדת היהודיים, שיש לקוות שישפרו את מצבה של הנתבעת. זאת בנוסף לעתירה לבג"צ שהנתבעת הגישה, בנסיון להשפיע על תקצובה. יש בנתונים אלה כדי ללמד על מצבה של הנתבעת - גם אם הם ארעו לאחר המועד לתשלום הגמלאות נשוא הליך זה. במצב דברים זה, אני סבורה, כי ניתן להתחשב גם בנפסק בע"ע 73/03 קרן השתלמות לעובדי הרשיות המקומיות בע"מ - מועצה מקומית עראבה (לא פורסם, ניתן 3.12.03), המתיר התחשבות במצב הכלכלי של המעביד "אך ורק שעה שאותו מצב כלכלי מביא לפשיטת רגל או לפירוק תאגיד". נכון הוא שהנתבעת לא הגיעה למצב של פשיטת רגל או פירוק, אך הארועים לאחר הגשת התביעה, כפי שמתוארים לעיל, ובמיוחד השינוי בחוק שרותי הדת היהודיים, מעידים על מצבה הקשה של הנתבעת. כל אלה מהווים נימוק שלא לפסוק פיצויי הלנה בשיעור העולה על זה שנפסק בעבר על ידי כב' הרשמת צדיק. 8. סוף דבר - התביעה מתקבלת באופן חלקי, כך שעל הנתבעת לשלם לתובע את קצבתו לחודשים דצמבר 03', ינואר 04' ופברואר 04', בצרוף פיצויי הלנת שכר מופחתים בשיעור של 60% מהמקסימום שנקבע בחוק, עד התשלום בפועל. כן תשא הנתבעת בהוצאות התובע בסך 1,200 ₪ שאם לא ישולמו תוך 30 ימים מהיום, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.הלנת שכרעיכוב תשלוםמשכורת