עיכוב תנועה עקב הורדת נוסעים - תקנה 21 (ב) (3) לתקנות התעבורה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הורדת נוסעים בנתיב תחבורה ציבורית / עיכוב תנועה עקב הורדת נוסעים: מזכה הנאשם. ואלו נימוקי הזיכוי:   1. לנאשם יוחסה עבירה על תקנה 21 (ב) (3) לתקנות התעבורה בכך שבתאריך 31.7.01 סמוך לשעה 15:00, עת נהג במונית מ.ר. 25-520-46 ברח' בן יהודה בתל אביב, מצפון לדרום, עצר המונית בחזית בית מספר 7 לצורך הורדת נוסע ותוך כך גרם לעיכוב התנועה מאחוריו של אוטובוס, שנהגו צפר לו.   2. הנאשם הודה בעצירה במקום ובזמן, אך טען כי לא עבר את העבירה.   להוכחת האישום המאשימה הביאה עדותו היחידה של רס"ר, תרם פנחס (להלן - "ע.ת.") אשר במסגרת חקירתו הראשית הגיש טופס "הודעת תשלום קנס" בו פירט נסיבות ביצוע העבירה - מוצג ת/1 ובו נכללו גם דברי הנאשם במקום.   על פי ת/1, עד התביעה הבחין בעצירת מונית הנאשם במקום שמשמאלו היה אי תנועה, הוא הבחין גם בנוסע שהיה בשלבי ירידה מהמונית ולכך הוסבה תשומת ליבו על ידי צפירות של נהג האוטובוס, אשר הופיע מאחורי המונית וזירז את נהג המונית לפנות לו את נתיב הנסיעה.   בחקירה נגדית, עד התביעה הודה כי הוא היה במקום גלוי וכן באפשרות שלמעשה לא היה נותן דעתו למקום עצירת רכב מונית הנאשם, כיוון שעסק ברישום דו"ח לנהגת, אלא שנהג האוטובוס בצפירותיו גרם לו להסב ראשו ולהבחין בהיות המונית במצב של עצירה.   למדתי מפיו כי רח' בן יהודה, לנסיעה מצפון לדרום, כיוון נסיעת הנאשם, מורכב מנתיב יחיד והוא - לתחבורה ציבורית בלבד, כך שכל רכב בין אם הוא אוטובוס ובין אם הוא מונית, כאשר הוא עוצר לצורך העלאת או הורדת נוסעים, חוסם דרך קבע את אותו נתיב נסיעה יחיד ובמקרה כזה, הרכב המגיע מאחוריו ממתין עד שהנתיב יתפנה שאם לא כן, קיים קו הפרדה רצוף החוצץ בינו לבין המסלול הנגדי ומנוע עקיפת הרכב העוצר.   הנאשם מסר עדותו תחת אזהרה ואישר תוכן דבריו בת/1 לפיהם עצר את המונית לפי דרישת הנוסע, אשר פתח את הדלת ולאחר מכן הבחין שהוא מעכב האוטובוס מאחוריו, אולם לא היתה לו ברירה אלא לסיים מסירת חשבונית ועודף לאותו נוסע. הוא הסביר כי פרק הזמן שעצר, הוא אותו פרק זמן שלוקח מספר שניות להוצאת החשבונית, קבלת הכסף והחזרת העודף. הוא גם אישר בחקירה נגדית כי בסביבה הקרובה לא היה מצוי כל מפרץ חניה בכיוון נסיעתו.   3. ב"כ המאשימה ביקשה הרשעה על סמך עדותו של עד התביעה היחיד ואילו הנאשם ביקש זיכוי על פי הנסיבות וכן על פי האמור בתקנה 76 (ב) לתקנות התעבורה לפיו מותר לו לעצור להורדת נוסע בקטע דרך עירונית גם אם מוצב בו תמרור ד - 15, כפי שמסומן כמעט לאורך כל רחוב בן יהודה באבני השפה הגובלות בנתיב נשוא הדיון.   4. לאחר ששמעתי העדים והתרשמתי מאופן מתן עדותם, הגעתי למסקנות הרלוונטיות לנדון, כדלקמן:   א. נתיב נסיעת הנאשם, מצפון לדרום, ברח' בן יהודה, הוא נתיב יחיד, נת"צ במהותו, המופרד מהמסלול הנגדי בקו הפרדה רצוף, שאיננו מאפשר עקיפת רכב ציבורי העוצר לצורך העלאת או הורדת נוסעים. המקום בו עצר הנאשם גבל באי תנועה בנוי, דבר שמנע כל אפשרות עקיפתו וגם מעבר לכך 2-3 מטרים נאסרה עקיפתו על ידי קו הפרדה רצוף.   ב. עצירת הנאשם את המונית כדי להוריד את הנוסע לא נאסרה על ידי שום הוראת חוק ונהפוך הוא, אם אבני השפה סומנו בתמרור ד - 15 היה מותר לו לעצור באותו נתיב כדי להוריד נוסע שנסע ברכבו, מכח תקנה 76 (ב) לתקנות התעבורה.   ג. בנסיבות המקום, ברור שגם עצירת האוטובוס בתחנת האוטובוס, שאין לה מפרץ חניה, היתה גורמת לעצירת התנועה מאחוריו עד שיסיים העלאת והורדת הנוסעים. במקרה לפני כך נהג גם הנאשם, הוא עצר לבקשת הנוסע ובלא לבזבז מזמנו עסק בהוצאת חשבונית של המונה לפי חוק, קבלת שכרו והחזרת העודף ובשלב זה הנוסע כבר פתח את הדלת באופן שנמנעה ממנו על פי דין, האפשרות להתקדם קדימה.   יתר על כך, רק התנהגותו של נהג האוטובוס שהחל בצפירות המביעות חוסר סבלנותו, ומהוות כשלעצמן עבירה על תקנות התעבורה, היא אשר הסבה תשומת לב עד התביעה ולא עצם העצירה.   ד. מפי הנאשם שמעתי שכאשר עצר את המונית, האוטובוס עדיין לא הגיע אליו, כך שבפועל, עצירתו אכן לא גרמה להפרעה לתנועה מאחוריו אלא אולי עיכוב קצר להשלמת ירידת הנוסע מרכבו. אני סבור שבמקרה הנוכחי, עיכוב כזה היה צריך להתקבל בהבנה על ידי נהג האוטובוס ולא בתגובה פראית של שימוש שלא כדין בצופר, שימוש שעל נהג רכב ציבורי להימנע ממנו.   ה. יתר על כך, מדברי הנאשם התרשמתי שהוא עשה כל שהיה לאל ידו לעשות כדי להימנע מהפרעה לתנועה ולכן, עצירתו כאשר אין מאחוריו כל כלי רכב צמוד או נראה לעין, אכן שוללת יסודות העבירה שיוחסה לו.   ו. עד התביעה הנו עד יחיד ולאחר שהזהרתי עצמי בנושא זה, לא מצאתי כי ניתן להרשיע בעבירה המיוחסת על פי עדותו היחידה, שכן ע.ת. לא צפה באירוע מרגע הוצרותו והערכת זמן עצירת המונית לא שיכנעה אותי ולא היה בעדותו לסתור עדות הנאשם, לפיה במועד העצירה, האוטובוס לא היה סמוך מאחוריו בשדה הראיה שלו ופרק זמן העצירה לע ערך מעבר לפעולות הפעלת מונה, גבית שכר ויציאת הנוסע מהרכב.   ז. מכאן, עצירת מונית להורדת נוסע בנת"צ בן יהודה בתל אביב, היחיד לתנועה מצפון לדרום, כאשר משך זמן העצירה אינו עולה על 2 דקות, הנחוצות לביצוע פעולת המונה, גבית השכר, החזרת עודף ויציאת נוסע מהרכב והמעכב התנועה של כלי הרכב הקרבים מאחוריו - כמו במקרה לפני - לא תחשב עבירה על תקנה 21 (ב) (3) לתקנות התעבורה.   תוצאה אחרת היתה מחייבת לרשום "הודעת תשלום קנס" לכל נהג אוטובוס, העוצר בתחנת אוטובוס להורדת או העלאת נוסעים, ברח' בן יהודה, כאשר הוא מעכב המשך נסיעתן של מוניות בנתיב מאחוריו.   5. סוף דבר - על סמך האמור לעיל אני מזכה הנאשם מביצוע העבירה על תקנה 21 (ב) (3) לתקנות התעבורה.  משפט תעבורההורדת נוסעיםתקנות התעבורה