עיקול משכורת אצל צד ג

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיקול משכורת אצל צד ג' - הוצאה לפועל: 1. בפניי ערעור על החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל בחיפה (כבוד הרשם עיסא סעיד), מיום 14.4.08, בתיק הוצאה לפועל מס' 02-32620-05-6 (להלן: "תיק ההוצל"פ"), לפיה דחה כבוד ראש ההוצאה לפועל את בקשת המערער - הזוכה בתיק ההוצל"פ, לחייב את המשיבה (צד ג') בחוב הפסוק. 2. החייב עבד אצל המשיבה מחודש נובמבר 2004 ועד חודש יולי 2007. בהליכי ההוצל"פ שננקטו בתיק ההוצל"פ, הוטל, ביום 31.1.05, עיקול אצל המשיבה, על כלל נכסי החייב, המוחזקים בידיה (להלן: "העיקול הראשון"). המשיבה נענתה לצו העיקול והעבירה לתיק ההוצל"פ את הסכומים דלקמן: ביום 5.9.05 הועבר סך של 3,582 ₪. ביום 18.9.05 הועבר סך של 2,790 ₪. 3. ביום 26.1.06 הוטל עיקול חדש על כספי החייב אצל המשיבה (להלן: "העיקול השני"). על פי עיקול זה חוייבה המשיבה להעביר לתיק ההוצל"פ, ממשכורתו של החייב, סך של 1,000 ₪ בכל חודש וכן הוצא צו עיקול, לפיו עוקלו גם כספי פיצויי הפיטורין של החייב (להלן: "עיקול הפיצויים"). בעקבות העיקול השני, בתאריכים 14.3.06 ו- 2.4.06 העבירה המשיבה לתיק ההוצל"פ ארבעה תשלומים בסך 1,000 ₪ כל אחד ולא יספה. 4. לאחר שהמשיבה זומנה לחקירה (על פי בקשת הזוכה), העבירה המשיבה לב"כ הזוכה, ביום 19.4.07, מכתב, בו נכתב: "אנו מתחייבים להעביר לתיק ההוצל"פ את הסכומים החודשיים עבור העובד סמולוביץ פבלו", הוא החייב, אולם לא העבירה דבר. בדיון שהתקיים, ביום 14.4.08, בבקשה לחיוב המשיבה בחוב הפסוק, נחקר נציג המשיבה, מר ליבנת עמנואל (להלן: "לבנת"), אשר הביא לדיון שיק ע"ס 3,678 ₪. לבנת מסר בחקירתו, שהמשיבה שילמה לחייב פיצויי פיטורין בסך 10,000 ₪ וטען שהמשיבה לא היתה מודעת לכך שקיים עיקול על כספי פיצויי הפיטורין, אלא ידעה רק על עיקול משכורתו של החייב. החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל : 5. כבוד ראש ההוצאה לפועל דחה את הבקשה לחייב את המשיבה בחוב הפסוק, בקבעו, כי לא הוצג אישור מסירה לפיו צו העיקול על כספי פיצויי הפיטורין הומצא למשיבה. כן קבע כבוד ראש ההוצאה לפועל, כי לא ניתן "לדלג" על סעיפים 46 ו- 47 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "החוק") ומשמעות הדבר הינה, כי על הזוכה להוכיח, ראשית, שקיימים נכסים מעוקלים או קיימים חובות, בהסתמכו, בקביעתו זו, על פסה"ד שניתן ברע"א 5222/93 - גוש 1992 בנין בע"מ נ' חברה חלקה 168 בגוש 6181 בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 25.7.94) (להלן: "רע"א 5222/93"). בהעדר הוכחה (לשיטת כבוד ראש ההוצל"פ), על המצאת צו עיקול הפיצויים, למשיבה ולאחר שלא הוצגה הודעת המשיבה לצו זה ובהעדר הוכחה בדבר סכומי המשכורת ששולמו לחייב ע"י המשיבה, קבע כבוד ראש ההוצאה לפועל, כי לא הוכח שהמשיבה צריכה היתה להעביר לתיק ההוצל"פ סכומים נוספים על אלה שהועברו על ידה. את השיק שלבנת הביא עימו, הורה כבוד ראש ההוצל"פ להעביר לתיק ההוצל"פ וכן הורה לערוך בירור לגבי שיק נוסף, אשר הגיע לידי המשיבה בטעות. טיעוני המערער : 6. ב"כ המערער טוען, שבהעדר מחלוקת, על כך שצו העיקול השני הומצא לידי המשיבה, היה על ראש ההוצאה לפועל לחייב את המשיבה בתשלום חלק שכרו הבלתי מוגן של החייב, לחודשים 2/06 עד 8/07. כן טוען הוא שהמשיבה היתה צריכה להמציא את תלושי השכר של החייב, כדי להראות את ההצדק לאופן בו פעלה. לטענתו, יש להפריד בין צו העיקול הראשון לבין צו העיקול השני ומאחר שכל הכספים שהועברו ע"י המשיבה לתיק ההוצל"פ (מעבר לארבעת התשלומים הנ"ל, בסך כולל של 4,000 ₪), הועברו על ידה על פי צו העיקול הראשון ולפני מתן צו העיקול השני ולכן אין להביאם בחשבון לענין חישוב הסכומים שעליה להעביר על פי צו העיקול השני. באשר להמצאת צו עיקול הפיצויים, טוען ב"כ המערער, כי צו זה הומצא למשיבה ביחד עם צו העיקול השני ולכן אין כל שחר לטענת המשיבה כי היא לא קיבלה צו זה וממילא צו העיקול הראשון, אשר הורה על עיקול כלל נכסי החייב, שאצל המשיבה, לא בוטל וממילא, מכוחו, היה על המשיבה להעביר לתיק ההוצל"פ גם את כספי פיצויי הפיטורין. טיעוני המשיבה : 7. המשיבה לא הגישה תשובה לערעור. לדיון שהתקיים בערעור התייצב מר לבנת, אשר טען שמצב המשיבה גרוע ביותר ושאין הוא יכול לשלם כרגע כספים. עם זאת, לאחר שהצדדים שוחחו ביניהם, הם ביקשו שהות להגיע להסדר וניתנה להם ארכה של 30 יום לשם כך. התפתחויות לאחר סיום הדיון - 8. לאחר שב"כ המערערת הודיע שלא עלה בידי הצדדים להגיע להסדר, הגישה המשיבה, ביום 15.12.09, בקשה לאפשר לה להגיש תצהיר מטעמה. לבקשה צורף תצהירו של מר ליבנה, אליו צורפו תלושי שכר של החייב וכן מסמכי תביעה שהגיש החייב, נגד המשיבה, לביה"ד לעבודה, במסגרתה הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה תשלם המשיבה לחייב, סך של 10,000 ₪. בטיעוניה, בבקשה להוספת מסמכים, הודתה המשיבה, בכך שהיא לא העבירה למערער את כל אשר היה עליה להעביר לו, בעקבות צווי העיקול. המשיבה טענה שלפי חישוביה היה עליה להעביר לתיק ההוצל"פ סך של 19,527 ₪ וכי העבירה, לטענתה - "בטעות", סך של 7,678 ₪ בלבד. לפיכך הודתה המשיבה, שהיא חייבת למערער, סך נוסף של 11,849 ₪. בבקשה ובתצהיר שצורף אליה העלתה המבקשת טענות רבות, הן לענין הניכויים ממשכורתו של החייב והן לענין הסך של 10,000 ₪ אשר שולמו לו בעקבות הסדר הפשרה הנ"ל, טענות אשר לא הועלו על ידה בפני כבוד ראש ההוצאה לפועל ואף לא בתשובה לערעור דנא. 9. המערער מתנגד לצירוף התצהיר והמסמכים הנוספים ומפנה לכך שהסכמתו לבקשת המשיבה למתן הארכת מועד נוספת, על מנת שהצדדים יוכלו למצות את המו"מ ביניהם, ניתנה בתנאי שלא יועלו ע"י המשיבה טענות חדשות, כפי שאכן עולה מהודעה שהוגשה על ידו לתיק ביהמ"ש ביום 15.11.09. לפיכך, ביקש ב"כ המערער להורות על הוצאת הבקשה מתיק ביהמ"ש ולחייב את המשיבה בהוצאות לדוגמא. 10. לגופו של ענין טען ב"כ המערער, כי טענות המשיבה הינן טענות חדשות המהוות שינוי חזית ומנוגדות לאשר נטען ע"י ליבנת בחקירתו בפני כבוד ראש ההוצאה לפועל. כן נטען על ידו, שטענתה החדשה של המשיבה, לפיה החייב לא התפטר אינה נתמכת במסמך התפטרות מטעם החייב וגם משום כך אין לקבלה. ב"כ המערער כופר גם בחישובי ב"כ המשיבה, לענין הסכומים שניתן היה להעביר ממשכורתו של החייב ובין היתר טוען הוא, שלמרות שהמשיבה חישבה את שכרו של החייב כאילו הוא השכר של כל התא המשפחתי, היא לא המציאה אישור לפיו אשת החייב לא עבדה בתקופה הרלבנטית. דיון והכרעה : 11. דין הערעור להתקבל. 12. צו העיקול השני נשלח למשיבה ביחד עם צו עיקול הפיצויים, כפי שעולה ממכתב הלוואי, מיום 29.1.06 (נספח ה' להודעה הערעור), שנשלח אל המשיבה ביום 30.1.06 והתקבל אצלה ביום 7.2.06 (על פי אישור המסירה שצורף להודעת הערעור). מהודעת המשיבה, בפני כבוד ראש ההוצאה לפועל, לפיה צו העיקול השני נתקבל אצלה, יש, איפוא, לגזור הודעה שגם צו עיקול הפיצויים התקבל אצלה, שכן במכתב הלוואי עצמו רשום, במפורש, שמצורפים אליו שני צווי עיקול - צו עיקול על המשכורת וצו עיקול על פיצויי הפיטורין. בנוסף, המשיבה לא הראתה שצו העיקול השני התקבל אצלה באופן אחר מאשר באמצעות החומר שנשלח אליה ביחד עם מכתב הלוואי. 13. אכן, ברע"א 5222/93 נקבע, שאין די רק באי מסירת הודעה מטעם הצד השלישי, כדי לחייבו בחוב הפסוק, אלא על הזוכה להוכיח, ראשית כל, כי בידי הצד השלישי אכן מצויים הנכסים נשוא צו העיקול (או שהיו מצויים בידיו). עם זאת הובהר, שהזוכה יכול להוכיח זאת "בין על דרך של חקירה ובין על דרך של הבאת ראיות". מאליו מובן, שמקום שאין מחלוקת, עובדתית ומקום שהצד השלישי עצמו מודה שבידיו מצויים, או היו מצויים במועדים הרלבנטיים, כספי החייב, מתייתר הבירור העובדתי, לגבי העובדות בהן מודה הצד השלישי ואין מניעה ליתן החלטה על פי סעיף 48 לחוק. בענייננו, הודה ליבנת בשם המשיבה, בחקירתו בפני כבוד ראש ההוצאה לפועל, שהמשיבה שילמה לחייב פיצויי פיטורין בסך של 10,000 ₪ וכן הודה, שהחייב עבד אצל המשיבה מ- 11/04 ועד 8/07. לפיכך ובנסיבות הענין, משהודתה המשיבה בכל אלה, לא היה המערער צריך להוכיח עוד דבר. 14. אשר לחישוב הסכומים - לאור צו העיקול השני, המחייב את המשיבה להעביר ממשכורתו של החייב סך של 1,000 ₪ בכל חודש ומאחר שתלושי השכר מצויים בידי המשיבה ולא בידי המערער, הרי אילו חפצה המשיבה לטעון שמשכורתו של החייב היתה נמוכה מכדי שניתן יהיה להעביר ממנה 1,000 ₪ לתיק ההוצל"פ, היה עליה להמציא לראש ההוצאה לפועל את תלושי השכר, בצירוף כל העובדות הרלבנטיות לעריכת החישוב. משלא עשתה זאת, אין לה להלין אלא על עצמה. 15. בקשת המשיבה להוספת מסמכים וטיעונים - כאמור, בסיום הדיון בפניי, השהיתי את מתן פסק הדין, לבקשת הצדדים, על מנת לאפשר להם להגיע להסדר. בהמשך, ביקש ליבנת ארכה נוספת וב"כ המערערת הסכים לאורכה, אולם ציין, במפורש, בתגובתו לבקשת הארכה (תגובה מיום 15.11.09): "... המערער מסכים לארכה המבוקשת... לצורך ניהול מו"מ להשגת הסדר בין הצדדים, ובלבד שהדבר לא ישמש פתח להעלאת טענות חדשות ו/או לקיום דיון במסגרת הערעור" (ההדגשה אינה במקור). על בסיס כך ניתנה ארכה נוספת, ארכה אותה ניצלה המשיבה לרעה, בכך שהגישה מסמכים וטיעונים חדשים, אשר יכולה היתה וצריכה היתה להגיש, עוד במהלך הדיון בפני כבוד ראש ההוצאה לפועל או, לכל הפחות, במסגרת הדיון בערעור. ניצול הארכה שניתנה לשם מו"מ על מנת להגיש טיעונים ומסמכים נוספים, מהווה התנהגות שלא בתום לב, שאין לקבלה. לא רק זאת, אלא שבתצהירו של לבנת, אשר צורף לבקשה, אין כל התייחסות לכך ואף אין כל הסבר מדוע לא הוגשו ראיות אלה ומדוע לא נטענו טיעונים אלה קודם לכן. התנהלות זו מחייבת דחית הטיעונים הנוספים, על הסף וסירוב לקבל את המסמכים הנוספים. 16. הדרך בה מכלכל בעל דין את צעדיו במסגרת ההליך המשפטי, מחייבת אותו, ואין הוא רשאי לעשות, דרך כלל, "מקצה שיפורים", לאחר שניתן לו יומו בפני הערכאה הדיונית. פועל יוצא מכך הוא, שאין להתיר הבאת ראיות נוספות, על דרך השגרה ומתן היתר כזה ייעשה רק במקרים חריגים - ע"א (תל-אביב-יפו) 1117/02 - דן מדר נ' אם טי אם - חברה לבנין ופיתוח בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 7.11.05). משקל מכריע ניתן לשאלה אם היתה למבקש אפשרות להביא את הראיה בשלב הדיוני הקודם - ע"א 488/83 צנעני נ' מ' אגמון, פ"ד לח(4) 141, 147; ע"א 3766/91 פנחס זהבי נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט פ"ד מז (3) 580, 588, ועל המבקש אף לשכנע את ביהמ"ש בדבר תום לבו. אכן, לכלל זה קיימים יוצאים מן הכלל ולעיתים יתיר ביהמ"ש הגשת ראיות נוספות, גם בשלב של ערעור, גם אם מחדלו של בעל הדין המבקש הוא שהביא לידי כך שהראיות לא הוגשו במועד. ראו: א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית (2005) עמ' 616 - 617 וההפניות שם ובענין זה יש ליתן משקל של ממש לשאלת חשיבות הראיות וחיוניותן לבעל הדין המבקש - ע"א 1912/93 שחם נ' מנס, נב(1) 119, 133; ע"א 105/05 שמעון דהאן נ' מישל קסון, . ככל שהראייה חיונית יותר להכרעה במחלוקת, אשר הובאה בפני הערכאה הדיונית, כך יטה ביהמ"ש להתיר הגשתה, למרות מחדליו של בעל הדין. 17. גם לגופו של ענין אין לקבל את בקשת המשיבה, שכן, הגם שמדובר, לכאורה, בראיות רלבנטיות, הן הוגשו בחֶסֶר. כך, למשל, מציינת המשיבה בבקשתה, שהחייב נשוי + 3 ילדים (וכך גם כתוב בתלושי השכר שצורפו), אולם אין כל התייחסות לשאלה אם אשתו עובדת ולא צורף כל מסמך בענין זה. למרות זאת, חישבה המשיבה את הסכומים שהיה עליה להעביר לתיק ההוצל"פ על פי צווי העיקול, תוך הנחה שאשת החייב אינה עובדת. עוד יש להדגיש, שחלק מהטיעונים שהוגשו, כעת, סותרים את עדותו של ליבנת בפני כבוד ראש ההוצאה לפועל. שם, טען ליבנת שהמשיבה שילמה לחייב פיצויי פיטורין בסך 10,000 ₪ ואילו כעת נטען שלא שולמו לו פיצויי פיטורין, מאחר שהחייב התפטר מעבודתו אצל המשיבה. גם בענין סתירה מהותית זו, שותק תצהירו של לבנת (שצורף לבקשה) ואינו מבהיר, הכיצד הוא טוען היום טענה הסותרת לחלוטין את אשר טען בפני כבוד ראש ההוצאה לפועל. זאת ועוד - לאחר שהמערער טען, בתשובתו (בין היתר), שלא צורף מסמך התפטרות מטעם החייב, שוב ניסתה המשיבה לערוך "מקצה שיפורים" והמציאה (ביום 31.1.10), מסמך בו, לכאורה, מודיע החייב שהוא מבקש "לסיים" את עבודתו אצל המשיבה מאחר שהוא מעונין לצאת ללימודים ע"ח הסוכנות היהודית, אולם מכתב זה אינו נושא תאריך ואף אין עליו אישור קבלה אצל המשיבה ותאריך קבלתו אצלה ולא ניתן לדעת מתי נכתב. בנסיבות אלה, אין מקום לקבל את המסמכים ואף אין מקום להתייחס לטיעוניה החדשים של המשיבה. 18. לפיכך, אני מקבלת את הערעור וקובעת, שעל המשיבה לשלם למערער את החוב הפסוק, כדלקמן: א. בהתחשב בכך ששולמו 4 תשלומים בסך 1,000 ₪ כ"א תשלם המשיבה למערער סך של 1,000 ₪ עבור כל חודש במשך 14 חודשים מחודש יוני 2006 ועד חודש אוגוסט 2007, כולל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, לגבי כל תשלום - מ- 1 לכל חודש שלאחר חודש העבודה. ב. סך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.10.07. ג. מהסכומים הנ"ל יש להפחית את הסך של 3,678 ₪, אשר הופקד לאחר הדיון בפני כבוד ראש ההוצל"פ, בשיערוך, כנ"ל, מיום הפקדתו. המשיבה תשלם למערער הוצאות הערעור בסך 6,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. כל הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. ככל שהופקדו ע"י המערער ערבון או ערובה - הם יוחזרו למערער.עיקול צד ג'משכורתעיקול