ערעור על ועדה רפואית לעררים לעובדי מדינה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על ועדה רפואית לעררים לעובדי מדינה: 1. בפנינו בקשתו של המבקש להורות על דחייתו על הסף של הערעור שהגישה המשיבה לפי סעיף 43(א) לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן - חוק הגימלאות) על החלטתו בעניין תשלום קיצבה לפי חוק הגימלאות. לטענת המבקש, ההליך בו נקטה המשיבה, אינו ההליך הנכון על פי חוק הגימלאות, בהינתן שכל טענותיה של המשיבה מופנות הלכה למעשה כלפי החלטת הועדה הרפואית לעררים אשר דנה בעניינה, ולא כלפי החלטת המבקש. מוסיף המבקש וטוען כי בכל מקרה החלטות הועדה הרפואית לעררים הינן סופיות, ואם ניתן לתקוף את החלטותיהן, הרי שיהיה זה במסגרת הליך נפרד ושונה מן ההליך שבנדון, ודוק אף לא בפני בית הדין לעבודה. כפעל יוצא מן האמור לעיל, טוען המבקש כי הוא אינו המשיב הנכון בתביעת המשיבה ולפיכך ואף מטעם זה, יש לדחות הערעור על הסף בהעדר יריבות. 2. לטענת המשיבה מנגד, אכן קביעות הועדה הינן סופיות ל"כאורה", אלא שלשיטתה, סעיף 43(א) לחוק מאפשר למשיבה לתקוף את החלטת המבקש בכללותה, נוסחת חישוב הגימלה שערך המבקש, הינה מיקשה אחת, ואם נפל פגם באחד ממרכיביה - התוצאה היא שאת הערעור על התוצאה הסופית, כפי שהיא מוצאת את ביטויה בהחלטתו של המבקש, יש להגיש לבית הדין מכח סעיף 43(א) לחוק הגימלאות. מוסיפה המשיבה וטוענת כי העובדה שהשר טרם קבע דרכים לערער על החלטות הועדה הרפואית, אלא לה שתפגע בזכות מהותית של המשיבה, פגיעה שהינה בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. מוסיפה המשיבה וטוענת, כי הסמכות לדון בתביעה מסוג התביעה שבנדון, מסורה לבית הדין מכח סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, בהיות תביעה לגימלה, תביעה הנגזרת מיחסי עובד ומעביד. 3. סעיף 1 לחוק הגימלאות מגדיר ועדה רפואית על פי החוק כדלקמן: "ועדה רפואית" - הוועדה המוסמכת לקבוע את כושרם הרפואי של בני אדם המתקבלים לשירות המדינה; סעיף 96 (ב) לחוק הגימלאות קובע: "בכל מקום בחוק זה שמדובר בו בנכה או בנכות, לגבי אדם הפורש מהשירות, תהא ראיה מכרעת ויחידה בדבר הנכות ודרגתה - קביעתה של ועדה רפואית, לרבות הוועדה הרפואית לעררים, שנעשתה סמוך לפני הפרישה או לאחר מכן". ודוק, להשלמת התמונה יצוין כי סעיף 97 לחוק הגימלאות, דן בהגשת ערר לועדה הרפואית לעררים וקובע: "הרואה את עצמו נפגע על-ידי החלטת ועדה רפואית, למעט החלטה לפי סעיף 94, רשאי לערור עליה בפני הוועדה הרפואית לעררים בתנאים ובדרך שקבע שר האוצר בתקנות, ומותר לקבוע בתקנות אלה, באישור ועדת העבודה של הכנסת, את התנאים שבהם רשאית הוועדה הרפואית לעררים לחייב את העורר בהוצאות הערר". בהתאם לכך, הותקנו תקנות שירות המדינה (גימלאות) (ערר על החלטת ועדה רפואית) התשכ"ט - 1968 (להלן - התקנות), הקובעות את דרכי הגשת הערר לועדה הרפואית לעררים ואת נוהל הדיונים בפניה. 4. בענייננו, עיון בטענות המשיבה, הן אלו שהועלו בערעור עצמו והן אלו שהועלו בתגובתה לבקשה שבנדון, מעלה כי אמנם טענתה היחידה של המשיבה מכוונת כלפי החלטת הועדה הרפואית לעררים, ולא כלפי החלטה כלשהי של המבקש או שיקול דעת שהפעיל המבקש בעניינה. סעיף 20(ב) לחוק הגימלאות קובע כי: ב) אדם שוועדה רפואית קבעה, סמוך לפרישתו, כי הוא נכה בעל דרגת נכות של %50 או יותר, וכן אדם שפוטר מן השירות בגלל נכות בדרגה קטנה מזו, לא תפחת קיצבתו מעשרים אחוז ממשכורתו הקובעת בצירוף שלושה פרומיל ממנה לכל אחוז מדרגת נכותו". ואמנם המשיבה מאשרת בערעורה כי המבקש ערך את חישוב גימלתה בהתאם להוראות סעיף זה, אלא שלטענתה, "חישוב גמלת הפרישה שלה ע"י המשיב, בהתבסס על 50% בלבד, אינו מוצדק ו/או אינו משקף את מצבה הרפואי העכשווי ואת נכותה הקשה" (ראה: סעיף 11 לכתב הערעור). לטענת המשיבה, טעתה הועדה הרפואית לעררים הן בשיעור הנכות שקבעה לה, אשר חורג באופן בלתי סביר משיעורי הנכות שקבע לה המוסד לביטוח לאומי. כמו כן לטענתה היא לא נבדקה על ידי הועדה ולא ניתנה לה הזדמנות אמיתית לומר את אשר בפיה. אי לכך עותרת המשיבה בערעורה לכך שבית הדין יקבע לה נכות תפקודית בשיעור של 100% לצמיתות ויורה למבקש לחשב את שיעור הגימלה בהתאם, ולחילופין להורות לועדה הרפואית לעררים לזמן אותה להבדק בשנית, להעריך את נכותה הרפואית, תוך מתן נימוקים והסברים לקביעותיה, ולמנות מומחה מטעמו על מנת שיעריך את נכותה של המערערת. 5. הנה כי כן, מבחינה מהותית אין עסקינן בערעור על החלטת המבקש, ודוק המשיבה אינה טוענת בשום מקום בערעורה, ובצדק, כי היה על המבקש עצמו לקבוע שיעור נכות אחר - שכן המבקש אינו מוסמך על פי החוק לקבוע אחוזי נכות בכלל, ואף לא לשנות מאחוזי הנכות שקבעו הועדות הרפואיות. 6. אשר על כן כבר מטעם זה דין הערעור שהגישה המשיבה להדחות על הסף, בהעדר יריבות מהותית בין המשיבה למבקש ובהינתן כי אין עסקינן בהליך הראוי לתקיפת החלטתה של הועדה הרפואית לעררים. 7. למעלה מן הצריך ולהשלמת התמונה נוסיף, כי בענייננו אין המדובר בלקונה כפי שמנסה המשיבה לטעון, שכן המחוקק הביע דעתו באופן מפורש, שהחלטות הועדה הרפואית והועדה הרפואית לעררים יהיו: "ראיה מכרעת ויחידה בדבר הנכות ודרגתה", ומכאן שאין זכות ערעור על תוכן ההחלטה. עם זאת, אין פירושו של דבר שלא ניתן לתקוף בתקיפה מנהלית את החלטות הועדה הרפואית לעררים כפי שניתן לתקוף כל החלטה של גוף סטטוטורי הפועל מכח דין. 8. מכל מקום, משקבענו כאמור לעיל, כי אין יריבות בין הצדדים ואין המדובר בהליך הראוי לתקיפת החלטת הועדה - הרי שדין הערעור להדחות על הסף. 9. סוף דבר - אשר על כן הערעור שבנדון נדחה. בנסיבות העניין, איננו עושים צו להוצאות.רפואהועדה רפואית (ערעור)ערעורעובדי מדינהועדה רפואיתערר